צל הוא המזגן הטבעי של המרחב הציבורי

גלי חום קטלניים בהודו ובאוסטרליה מניעים ערים ברחבי העולם לתכנן מחדש את המרחב הציבורי. איך עושים את זה נכון, וכמה עצים צריך כדי להרגיש שינוי אמיתי

זוהר שחר לוי

12 דקות קריאה

27-07-2026

בהודו נמדדו באחד מגלי החום האחרונים 47 מעלות, ותמותה עודפת של 43 אחוז. הרשויות במדינה לא חיכו. הן הקימו מערכת התרעה מוקדמת, מיפו את האוכלוסיות הפגיעות ביותר ופתחו מרכזי קירור ציבוריים שכל תושב יכול להיכנס אליהם כשהחום הופך למסוכן. באוסטרליה, שם נרשמה תמותה עודפת של 77 אחוז בגל חום קיצוני, ההבנה הייתה שצריך לתכנן את העיר מחדש. מלבורן הציבה יעד להכפיל את כיסוי העצים העירוני מ-22 אחוז ל־40 אחוז עד 2040, מיפתה איי חום עירוניים והשקיעה בהצללה, מהלך שצפוי להוריד את הטמפרטורה בעיר בעד 4 מעלות. בלוס אנג'לס בחרו בכיוון אחר וסללו מדרכות בחומרים מחזירי קרינה ומשטחים מחלחלים, מה שהוריד את הטמפרטורה בגובה הולך הרגל בכ-3 מעלות ואת טמפרטורת המשטח עצמו בכ־10 מעלות.

בכל המקומות האלה המסקנה זהה. גלי החום הפכו לחלק קבוע מהחיים בעיר, והרשויות שמבינות זאת מתחילות לפעול בהתאם. עו"ד יפית מישורי סבג, יועצת סביבה ואקלים לרשויות מקומיות בחברת DHV MED, מלווה רשויות ישראליות שמנסות לעשות את אותו הדבר, ולדבריה נקודת המוצא אף פעם לא יכולה להיות פתרון נקודתי.

"לא ניתן לפתור בעיה מערכתית כמו אי חום עירוני באמצעות נטיעת כמה עצים ברחוב אקראי", היא אומרת. "העבודה מול הרשות מתחילה תמיד בתכנון אסטרטגי כוללני ומבוסס נתונים". התכנון הזה, היא מסבירה, מתפצל לשלושה צירים. בשלב הראשון ממפים את אזורי החום של העיר באמצעות מערכות GIS וחיזוי אקלימי, כדי להבין אילו שכונות פגיעות יותר, איפה יש ריכוז גבוה של בטון ואספלט וחוסר בהצללה, והיכן נמצאת האוכלוסייה הרגישה ביותר, כמו קשישים או ילדים. משם עוברים לתוכנית הצללה, שבה מגדירים איפה נכון להשתמש בפתרונות מבוססי טבע כמו חורשות עירוניות ומסדרונות ירוקים, ואיפה נדרשת הצללה מלאכותית באמצעות מצללות וסככות, לעיתים בשילוב פאנלים סולאריים.

הציר השלישי נוגע לבנייה ולתשתיות, ובו נקבעות הנחיות מרחביות מחייבות, כמו מעבר לגגות סולאריים או גגות ירוקים עם שכבות בידוד וצמחייה, שימוש בחומרי בנייה וסלילה רפלקטיביים שלא אוגרים חום, וקידום בנייה מאופסת או דלת אנרגיה שמפחיתה את פליטת החום ממזגנים אל הרחוב.

עצים מלאכותיים בסינגפור, צילום: shutterstock

עצים נגד חום

יש טענה נפוצה שעצים לא באמת עוזרים נגד חום עירוני, ומישורי סבג דוחה אותה מכל וכל. "עצים תרמו להפחתת עומסי החום יותר מאשר סוגי צמחייה אחרים", היא אומרת ומפנה למחקר משנת 2012 שבו נמצא שטמפרטורת רחוב בבאר שבע שנשתלו בו עצים הייתה נמוכה בכ־3 מעלות צלזיוס מרחוב דומה ללא עצים, ושבגינות עירוניות ובפארק עירוני נמדדו גם כן טמפרטורות נמוכות יחסית לסביבתן. מחקר נוסף שנערך בחולון בהובלת פרופ' פוצ'טר וצוות המעבדה לאקלים עירוני באוניברסיטת תל אביב מצא שעצים רחבי צמרת מפחיתים את עומס החום הפיזיולוגי שחווה האדם ברחוב בעד כ-5 מעלות.

ההבדל בין עיר שמגדלת עצים נכון לבין עיר שסתם שותלת צמחייה, לדבריה, טמון בהשקעה לאורך זמן. כדי להשיג את אפקט הקירור המוכח צריך לנטוע שדרות עצים רציפות בעלות נפח חופה משמעותי, ולדאוג לבתי גידול תת קרקעיים שמאפשרים לעצים האלה לצמוח ולהתפתח. עצים צעירים לא נותנים צל רחב, אבל עצים בוגרים מסייעים מאוד לקירור המרחב, ורשויות רבות כבר מגדלות עצים צעירים באופן שוטף כדי להכין אותם לשתילה ברחבי העיר ברגע שהם מבשילים.

הצללה במרחב הציבורי במדריד. צילום: shutterstock

השפעת הצמחייה על החום, היא מסבירה, לא נעצרת בעצים בלבד. לדבריה, שטחים ירוקים איכותיים עם צל טבעי רב וקרקע מכוסה בצמחייה מקומית מסוגלים להוות איי קור במרחב האורבני. הצמחייה ממתנת את החום גם באמצעות פליטת אדי מים שמקררים את האוויר, ומשטח טבעי מוצל על ידי עצים מתגלה כיעיל בהרבה בקירור לעומת משטח מרוצף עם צלייה מלאכותית.

מעבר לעצים קיים מגוון פתרונות משלימים שכבר מיושמים בארץ. פרגולות, סככות ורשתות צל מספקות הצללה מלאכותית במקומות שבהם עצים עדיין לא הספיקו לגדול. יש גם מגמה של צמצום משטחי אספלט לטובת ריצוף מחלחל, למשל בחניונים, שימוש בגגות מועילים ירוקים, כחולים מעכבי נגר או סולאריים, וחזיתות ירוקות שמשפרות בידוד תרמי. כל הבנייה החדשה בארץ מחויבת כיום לעמוד בתקן הבנייה הירוקה ת"י 5281 ברמה של כוכב אחד לפחות, וחלק מהרשויות כבר מיישמות מדיניות עם דרישות סף גבוהות יותר. לצד זה נפרסות ברזיות ברחבי הערים, ומותקנים מתקני התזת מים ומזרקות לרווחת התושבים.

צילום: shutterstock

בעולם, לדברי מישורי סבג, קיימים כבר כמה מודלים מעוררי השראה. מלבורן שואפת להכפיל את חופת העצים שלה ל־40 אחוז עד 2040, סינגפור מקדמת גינות ורטיקליות ומדריד מקימה חגורת יער היקפית שמקיפה את הבירה ומחברת בין שטחים ירוקים קיימים, במטרה להילחם בשינויי האקלים ולשפר את איכות האוויר. האתגר הבא של הערים הוא לשכפל את סיפורי ההצלחה האלה בקנה מידה רחב יותר, תוך שילוב טכנולוגיות השקיה מתקדמות ותכנון תשתיות חכם שיבטיח את שגשוג היער העירוני לטווח ארוך.

אז מה בעצם עוצר רשויות מקומיות מלפעול? "הנושא צריך לעלות לסדר העדיפות הציבורי", אומרת מישורי סבג. "הציבור צריך לדרוש זאת מנבחריו, והפתרון צריך להיות משולב בתכנון ובתפעול העירוני הכולל". לדבריה זו סוגיה שמוטמעת בתוכניות עבודה רשותיות ארוכות טווח, ואינה נפתרת כמהלך חד פעמי. כדי שעיר תהיה ערוכה לשינויי אקלים, לא מספיק לשתול עץ בודד, אלא נדרש חיבור בין כלל המחלקות ברשות, ממהנדסת העיר שמתווה את רוחב המדרכות, דרך אגף התשתיות, ועד מחלקת שפע וגינון שמטפלת בתחזוקה היומיומית. רק תפיסה מערכתית כזו, המונעת מתוך דרישה של התושבים בשטח, תייצר מרחב ציבורי מוכן לאתגרי האקלים.

כשמדובר בכמות העצים הנדרשת כדי להרגיש שינוי אמיתי, מישורי סבג מבהירה שהתשובה לא נמצאת במספר אבסולוטי אלא ברציפות תכסית הצל. "עץ בודד", היא מוסיפה, "או מרווחים גדולים מדי בין העצים לא מונעים את התחממות האספלט והמדרכות, והמטרה היא ליצור שדרות רציפות שיצלו לפחות על מדרכה אחת באופן מלא, בייחוד לאורך צירי הליכה מובילים ובדרך לתחנות אוטובוס ומוסדות ציבור. באשר לסוגי העצים, המפתח הוא בחירה בעצים בוגרים בעלי חופה רחבה, נמוכה וצפופה, שמספקים את סינון קרינת השמש המרבי ואת אפקט הדיות, כלומר הפרשת אדי מים שמקררת את האוויר. עצים דקורטיביים כמו דקלים, או עצים בעלי חופה דלילה, לעומת זאת, לא תורמים למיתון החום. באקלים הישראלי יש יתרון ניכר לעצים נשירים בחזיתות דרום ומערב, שמעניקים צל כבד ומצנן בקיץ, אך משירים את עליהם בחורף ומאפשרים לשמש המיטיבה לחדור ולחמם את המרחב".

צילום: shutterstock

מה אפשר לעשות כבר היום?

לא כל אחד יכול לחכות שהרשות תפעל, ולדברי מישורי סבג יש הרבה מה לעשות כבר ברמת הבית הפרטי. "בחצר ובגינה", היא אומרת, "עדיף לתעדף משטחים רכים וטבעיים על פני ריצוף חוץ, חניונים או משטחים אטומים שאוגרים חום, ואפשר גם להשתמש בריצוף מחלחל. במרפסות ובקירות אפשר לשלב עציצים וצמחייה מטפסת שמצננת את סביבת הבית ומקדמת חזיתות ירוקות. גגות ירוקים או סולאריים משפרים את הבידוד התרמי של המבנה ומפחיתים את הצורך במיזוג בקומה העליונה, וגם חוסכים בחשמל". מישורי סבג מציינת עוד, כי באשר לחומרי הגמר, עדיף לבחור בגוונים בהירים שלא אוגרים חום, ולהימנע מחומרים רפלקטיביים כמו קירות זכוכית שגורמים לחימום יתר ולסינוור סביב הבית.

ומה הכי פשוט ומהיר שאפשר לעשות ברחוב הציבורי, עוד לפני שמגיעים לפתרון ארוך הטווח של נטיעת עצים? "עצים הם הפתרון ההוליסטי המושלם להורדת העומס התרמי", אומרת מישורי סבג, "אך הצללה מלאכותית מהירה מהווה עזרה ראשונה חיונית שמספקת הגנה מיידית מקרינת השמש הישירה על האספלט ועל הולכי הרגל". היא מציינת כדוגמאות את שדרת המטריות המפורסמת בירושלים, לצד חזרה למסורת הארצישראלית של סוכות גפנים מצלות, פתרון מבוסס טבע שמשלב הצללה מלאכותית קלה עם צמחייה.