בין הספרים לחפצי הנוי: איך מוצאים את האיזון נכון בספרייה הביתית
האיזון בין ספרים אישיים לחפצי נוי בספרייה אחת הוא הסוד לבית מלא אופי. כך תהפכו את הכוננית ממיצג אסתטי בלבד, שיש התוהים על נחיצותו, לסיפור חיים מעוצב
הספרייה הביתית, שמככבת כבר שנים בבית הישראלי, הייתה בעבר הרבה יותר ממקום אחסון. היא העידה על הרגלים, תחומי עניין וסיפורי חיים, והספרים שנאספו לאורך השנים העניקו לחלל תחושה אישית ומלאת נוכחות. כיום יותר ויותר כונניות מעוצבות מראש כאלמנט תצוגה מאוורר, שמיועד להכיל קומפוזיציה מדויקת של חפצי נוי לצד מספר מצומצם של ספרים, אם בכלל.
המעבר הזה מעלה שאלה פונקציונלית מעניינת: האם הכוננית עדיין משרתת צורך יומיומי, או שהיא הפכה לאובייקט עיצובי בפני עצמו? ואיזו תחושה היא מייצרת, האם חמימות ביתית שמזמינה להישאר, או אסתטיקה מוקפדת שמזכירה יותר חלל עבודה או סטודיו?
ברשתות החברתיות התפתח לאחרונה דיון סוער סביב הטרנד העיצובי של "מדפי הקטלוג". הכוונה לאותן כונניות עמוסות בפריטים שכל תכליתם אסתטית בלבד. הגולשים תהו אם מדובר בטרנד הכי פחות פרקטי ביקום, ושאלו מי יכול להרשות לעצמו לבזבז מ"ר יקר מהדירה רק עבור פריטים חסרי תועלת "שנראים יפה".
בעוד שלרוב האנשים יש בבית ערימות של חפצים על המדפים, בדרך כלל מדובר בחפצים בעלי ערך רגשי כמו ספרים, מזכרות מטיולים או מתנות שנאספו לאורך השנים. למרות שאלו נראים לעיתים קרובות כמו בלגן לא מאורגן, יש להם משמעות. לעומת זאת, הטרנד הנוכחי מציג גישה הפוכה לטענתם, של חפצים שנבחרו נטו בגלל התאמתם הוויזואלית לעיצוב הכללי, מה שמעלה את השאלה האם הבית הפך ממרחב מחיה לסט צילומים מוקפד ונטול נשמה.
הטרנד למלא את הספריות בחפצים לא חייב לבוא על חשבון הפונקציונליות או התחושה האישית. דווקא המשטחים הפתוחים מזמנים הזדמנות ליצירת סיפור פרטי, כשמשלבים ספרים אהובים לצד פריטים בעלי משמעות כמו מזכרות מטיולים, חפצים שעברו בירושה, מתנות או אוספים קטנים. בניגוד לפריטי נוי גנריים שנבחרו רק כי הם מתאימים לפלטת הצבעים, פריטים עם סיפור מעניקים עומק רגשי והופכים את הכוננית לחלק מלא אופי של הבית.
המפתח הוא איזון. אין הכרח לבחור בין ספרים לבין חפצים, ואפשר להחליט מה היחס הנכון לכל בית ולכל דייר. ספרים יכולים לשמש כבסיס שמעניק משקל וחומריות, בעוד חפצים משלימים את התמונה ומכניסים קלילות. סידור שמשלב ספרים אנכית ואופקית, לצד פריטים בגבהים שונים, יוצר עניין חזותי בלי לוותר על תחושת שימושיות. כך הכוננית נשארת פונקציונלית אך גם מבטאת סגנון.
מיקום הכוננית יכול לשנות את תפקידה. כאשר היא ניצבת בכניסה לבית, למשל, היא הופכת לאלמנט שמקבל את פני הנכנסים, מעין נקודת מעבר בין החוץ לפנים. במקרה כזה שילוב של אחסון פתוח וסגור הוא פתרון יעיל במיוחד, שכן מדפים פתוחים מציגים ספרים וחפצים נבחרים, בעוד מגירות או תאים סגורים מאפשרים לאחסן פריטים קטנים כמו מפתחות, משקפיים או מסמכים. כך נשמר המראה הנקי, מבלי לוותר על סדר.
גם הבחירה בכוננית עצמה יכולה לתמוך בגמישות הזו. מערכות מודולריות, כמו שמוצעים באיקאה למשל, מאפשרות לשלב בין יחידות פתוחות וסגורות ולהתאים את המבנה לצרכים משתנים. לאורך זמן ניתן להוסיף ספרים, להחליף חפצים או לשנות את הסידור, והכוננית ממשיכה להתפתח יחד עם החיים. לכן כוננית אינה חייבת להיות רק הצהרה עיצובית או רק פתרון אחסון. כשהיא מתוכננת מתוך מחשבה על שימוש ועל משמעות, היא יכולה לשלב בין השניים.
