ביתו של אומן
זוהי אחת הדירות המיוחדות שיש בתל אביב, דירת אמן, שעוצבה על ידי משרד ReMa אדריכלות, של האדריכלית מרינה רכטר-רובינשטיין. תכנון ועיצוב הדירה הושפעו מיצירות האמנות של הדייר, שמככבות בה. לדברי רכטר-רובינשטיין "שינינו לחלוטין את התכנון המקורי של הדירה, תוך שיתוף פעולה מלא עם הלקוח".
כאשר אדריכל מתכנן בניין הוא בראש ובראשונה מתייחס לסביבה הקיימת. גם לגבי עיצוב פנים , הייתה התייחסות רבה למיקום החלונות, המהווים מקור אור וקשר לחוץ הבית. את פינת האוכל מיקמנו במרכז החלל הציבורי. מאחוריה חלון גדול, ומעל לשולחן תלינו מנורה בעלת נוכחות ומצד שני – שקיפות מוחלטת ולא משתלטת, כדי לא לסגור את המבט דרך החלון ומהכניסה לבית ומהשולחן.
מיקום המטבח בחלל הפתוח, עם חומרי גמר של המטבח ביצירת מראה אלגנטי המשלים את האווירה בבית. חזיתות המטבח בגווני שחור מט עם ידיות אינטגרליות שחורות מבריקות המהוות טאץ' שמכניס לחלל מימד של אלגנטיות קלאסית ומאופקת.
אלמנט מרכזי נוסף בבית הינו חזית הארונות הגבוהים. הוא חופה פורניר ייחודי ותלת מימדי שנמשך לכל אורך המסדרון ומסתיר בנוכחותו את איזורי השירות והאחסון.
האגף הציבורי מרוצף בפלטות גדולות. חלק מהקירות מחופים חיפי בטון שנעשה ביציקה במקום ומשלבים בין טקסטורות שונות. כך למשל טקסטורת קרשים ששולבה בקיר שמאחורי מסך הטלווזיה וטקסטורה חלקה ששולבה בעמוד העגול.
קירות הבטון, בשילוב הגוונים הכהים של הרצפה, משמשים כרקע מכובד ורגוע ליצירות האמנות הצבעוניות של האמן יוסי ברוך. צורת האיקס שבפינת הסלון נתגלתה תוך כדי שלב הריסת הקירות שהתוו את תכנון הדירה המקורי. זהו מבנה קונסטרוקטיבי עשוי פח המהווה חלק מהבנין עצמו ולאורך השנים נסגר על ידי אחד הדיירים הקודמים. עצם חשיפתו וצביעתו הפכה אותו לאלמנט עיצובי המקושר היטב למכלול.
הריהוט בסלון הוא שילוב של ישן וחדש. שידות הווינטג' ושולחן הקפה הגיעו מהדירה הקודמת, כך גם גוף התאורה התלוי בעיזור העמוד. "תכננו ובחרנו את כל הפריטים החדשים בקפידה יתרה על מנת ליצור תמהיל נכון ומדויק", מסבירה רכטר-רובינשטיין.
חדר השינה הראשי וחדר האורחים רוצפו פרקט ועל מנת ליצור שקט בחלל גם הקיר חופה עד מחציתו פרקט וכן הבמה עליה ניצבת המיטה. "לא רציתי שהמיטה תהפוך לפריט ריהוט אלא שהמכלול יהיה כמה שיוצר נקי", מסבירה האדריכלית. "לשם כך הוספנו גם חיפוי בטון בטקסטורה טבעית וחלקה שמדבר באותה שפה".
בחדר השינה צמד גופי תאורה- מנורה לבנה מראשית המאה הקודמת שעברה עם הדייר מביתו הקודם וגוף תאורה חדש. זהו שילוב של מנימליזם עם אקלקטיות שמכניס למרחב טאץ' פרסונלי מובהק.
בין חדר השינה לחדר הרחצה מפריד קיר זכוכית שמחד חוצץ בין הפונקציות ומאידך מותיר אותן כחלל אחד. כך גם פריט תליית המגבת במקלחת מהווה אלמנט עיצובי בחדר השינה.
דירה זו ממחישה שוב את הקשר ההדוק בין עיצוב הפנים לאמנות. ניכר הקשר בין שני התכנים הללו- הם ניזונים האחד מהשני ויחד יוצרים חלל קונספטואלי והרמוני בו הושקעה חשיבה על כל פרט על מנת ליצור את האיזון המושלם בין צבעוניות, מרקמים, נפחים וממדים.
כתבות נוספות
