HERO דף הבית כתבה
הדילמה הנצחית: עיצוב פרקטי או עיצוב יפה? אזור עבודה כחלק מהסלון. עיצוב: קרן אטלס. צילום: גדעון לוין
עיצוב חדרי עבודה

פינת עבודה בחלל הציבורי: שלוש דרכי תיחום

כשיותר ויותר אנשים עובדים מהבית, נדרשים פתרונות יצירתיים לשילוב מרחבי עבודה בחלל הנתון. המטרה היא לייצר מרחב פרקטי, נעים ומעוצב בו זמנית בלי לפגוע בזרימה העיצובית של הבית

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

בקצרה: שלוש דוגמאות מציגות שלוש דרכי תיחום לפינת עבודה בתוך אזור מגורים קיים: קיר טלוויזיה מוארך שמסתיר חלקית את העבודה, נגרות עגולה שנעלמת כשהיא אינה בשימוש, ושלוחה מובחנת מהסלון והמטבח באמצעות צבע, טפט וריהוט. ההבדל הוא בגבול שנוצר ובאופן שבו הפינה נשארת מחוברת לחלל.

שלוש דרכי תיחום לפינת עבודה בחלל הציבורי

שלוש הפינות יוצרות גבול שונה: קיר שממשיך את הסלון, יחידה מעוגלת שנעלמת כשהיא אינה בשימוש, ושלוחה שמסומנת בגוונים, בטפט ובריהוט. בכל שורה אפשר לראות מה נשאר גלוי, מה מתחבר לחלל ומה נותן לפינה את הזהות שלה.

שלוש פינות עבודה: גבול, קשר ואחסון
הדוגמההגבול המדווחקשר למגוריםאחסון וחומריםשאלת קריאה
קרן אטלס קיר הנגרות ממשיך את קיר הסלון; עמודי המסך מצניעים את פינת העבודה ומותירים שדה ראייה. הפינה נוצרת מאחורי קיר הטלוויזיה המוארך, ועמודי המסך משאירים שדה ראייה אל הסלון. ארון, ספרייה ועמודים שמחזיקים את המסך פועלים יחד כמחיצה וכמערכת אחסון.

מה נשאר גלוי מן הסלון כשעמודי המסך הם נקודת התיחום?

אסנת ברק פינת העבודה ממוקמת בפינת החלל המרכזי, בתוך יחידה שמתוכננת להיעלם כשהיא אינה בשימוש. היחידה קרובה לסלון, והמשפחה יכולה לשבת ולעבוד ועדיין להיות חלק מהפעילות בבית. ארון אחסון מעל אזור העבודה, נגרות בצבע הקיר ונישות פורניר מתחברים לפורניר שבמטבח ובסלון.

אילו פרטים בחזית הנגרות גורמים לכם לקרוא אותה כחלק מן החלל?

נירה דיסקין ליידנר הפינה מתוארת כשלוחה מן החלל הציבורי, עם גוונים שונים ושני קירות בטפט דקורטיבי. הפינה יוצאת מן הסלון והמטבח, והמשתמשים בה נמצאים בקשר עין עם יושבי הבית. עץ, פרקט, שולחן, ארונית מגירות, כיסא במאים וספרייה מקוביות מרכיבים את השפה של הפינה.

מה הופך את הפינה לשלוחה נבדלת, למרות הקשר החזותי לחלל האירוח?

פינות עבודה בתוך חללים קיימים

מאז פרוץ מגפת הקורונה הפכה הסביבה הביתית למרכז עבודה ולימוד עבור רבים. העבודה, הלמידה מרחוק והפגישות הווירטואליות המתמשכות הפכו לחלק בלתי נפרד מהשגרה, והצורך בפינות עבודה נוחות, פרקטיות ומעוצבות נכנס כמעט לכל דירה. אלא שלרוב לא עומד לרשות הדיירים חדר נפרד, והאתגר הוא לשלב את העבודה בתוך חללים קיימים כמו חדר המגורים או פינות בלתי מנוצלות, בלי לפגוע באסתטיקה ובתחושת הביתיות.


כדי להתמודד עם האתגר מעצבים ואדריכלים מציעים פתרונות יצירתיים שממזגים בין פונקציונליות ליופי. העבודה הביתית כבר אינה מסתכמת בשולחן קטן בפינה. היא הפכה לאלמנט עיצובי שמתרגם את הצורך בתפקודיות ליצירתיות, יופי ונוחות. פינות העבודה החדשות הללו ממזגות בצורה חכמה בין חיי הבית והעבודה, ומוכיחות שאפשר להפוך את הבית למרחב רב תכליתי, אלגנטי ומזמין בו זמנית:


קיר הטלוויזיה הוארך לטובת פינה בסלון

צילום: גדעון לוין, עיצוב: קרן אטלס סטודיו לאדריכלות ועיצוב


כשדיירי הבית ביקשו פינת עבודה כחלק מהסלון, אך מעט מוצנעת כדי שתאפשר פרטיות, תוכנן עבורם קיר נגרות מיוחד שחלקו ארון, חלקו ספרייה וחלקו עמודים שמחזיקים מסך הטלוויזיה. כך קיר הסלון הוארך ומאחוריו נוצרה פינת העבודה. היא מורכבת משולחן שמוצב מול החלון ומספרייה צדדית ששקועה בצד הספרייה. עמודי המסך יצרו מחיצה והצניעו את פינת העבודה, ויחד עם זאת השאירו שדה ראייה לכיוון הסלון ותחושת אווריריות.


עיצוב: קרן אטלס סטודיו לאדריכלות ועיצוב, צילום: גדעון לוין


נגרות עגולה מסתירה את פינת העבודה


אזור העבודה בדירה ממוקם בפינת החלל המרכזי, בקרבת הסלון. כבר בשלב התכנון הראשוני היה ברור שלא יוקצה חדר לטובת חדר עבודה, ומכיוון שמדובר במשפחה צעירה היה נכון יותר למקם את פינת העבודה בחלל שבו יהיה אפשר לשבת לעבוד בנוחות ועדיין להיות חלק מהפעילות בבית. היחידה תוכננה לעבודה נוחה והיא מכילה את כל הציוד הנדרש.

צילום: הדר דולן, תכנון ועיצוב: אסנת ברק


יחד עם זאת, היא "נעלמת" כשהיא אינה בשימוש, וכך החלל נשאר נעים ומסודר. מעל אזור העבודה יש ארון לאחסון בעומק מלא והחלל מנוצל באופן מקסימלי. כדי להשאיר את החלל נקי ורגוע, הנגרות נצבעה בצבע הקיר. היא תכוננה כנגרות עגולה כדי ליצור זרימה נעימה יותר לכיוון הסלון. יש בה נישות של פורניר לתצוגה והוספת עניין. הפורניר דומיננטי במטבח ובסלון הסמוכים, ולכן הוא מייצר חיבור לשאר המרחב. 



אזור עבודה כשלוחה מהחלל הציבורי


פינת עבודה בדירת אירוח לנופשים ואנשי עסקים המגיעים לארץ לתקופות ארוכות תוכננה כ"שלוחה" מהחלל הציבורי הכולל את הסלון והמטבח. המשתמשים בה נמצאים בקשר עין עם יושבי הבית, אך גם זוכים לשקט ופרטיות כדי להתרכז בעבודתם ומשימותיהם. היא עוצבה על ידי בעלת הדירה, מעצבת פנים והום סטיילינג בהכשרתה, וחובבת פרטי ריהוט עתיק, עם רהיטים שלוקטו משווקים בארץ ובחו"ל. היא נצבעה בגוונים שונים ממרחב האירוח ושני קירות כוסו בטפט דקורטיבי בגווני זית-אפרפר בהדפס ובולטות של עלים.

עיצוב: נירה דיסקין ליידנר, צילום: לימור זומר


עץ שימש כמוטיב נוסף בעיצוב הפינה עם רצפת פרקט, שולחן עבודה, ארונית מגירות על גלגלים, כיסא במאים וספרייה מקוביות שהוצמדו לקיר. התאורה משחקת בין אור עליון לצורכי עבודה ובין אור רך ממנורת וינטג', ושטיחי קילים צבעוניים מכסים את הרצפה.


האם פינת עבודה יכולה לחלוק את חלל המגורים?

שלוש הדוגמאות מראות שפינת עבודה יכולה לחלוק את חלל המגורים, אבל אינן קובעות כלל אחד: אצל קרן אטלס הפינה נמצאת מאחורי קיר הטלוויזיה המוארך; אצל אסנת ברק היא ממוקמת בפינת החלל המרכזי; ואצל נירה דיסקין ליידנר היא שלוחה מהסלון והמטבח. ההבדל בין המקרים נמצא בגבול ובקשר לחלל.

מה לבחון לפני שבוחרים בין הסתרה לחיבור גלוי?

בכל אחת מהדוגמאות אפשר להתחיל בבחינה של שלושה פרטים: קו הגבול של הפינה, מה נשאר ממנה גלוי ביחס לחלל הציבורי, והחומרים שמחברים אותה לסביבה. בקיר הטלוויזיה בולטים עמודי המסך; בנגרות העגולה בולטים צבע הקיר והפורניר; ובשלוחה בולטים הטפט, העץ והריהוט.

באנר צד מרובע