חיבורים: עיצובים כחיבורים לא צפויים בין חומרים ועולמות תוכן
ספורט וצורפות
GOLD 'N' SURF, הגלשן שעיצבו נטשה לבנטל ודוריה אביטל עבור תערוכת הגלשנים Surfwriters, מתהדר בשילוב מתכת פליז מצופה זהב 24 קראט המוטמעת בגופו, ובתוך כך מחבר את תחומי הצורפות והספורט באורח מקורי ולא צפוי. לבנטל, בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל ב"שנקר" ואביטל, בוגרת המחלקה לצורפות, אופנה ואביזרים ב"בצלאל", החולקות את סטודיו "imprint.Dn"התייחסו לעיצובו כאל תכשיט/גוף תאורה, וככזה העניקו לגלשן המשומש חיים, חזות ופונקציה חדשים, שאינם נחלתם של גלשנים כלל ועיקר "בעבודת הסטודיו אנחנו מתרכזות בעיצוב מוצרים הסובבים את האדם וסביבתו היומיומית, כאשר המטרה היא תמיד למצוא איזון בין טכניקות מסורתיות, טכנולוגיות מתקדמות ועבודה ידנית" הן אומרות על הגלשן, ששפתו העיצובית אכן מהווה המשך ישיר לקולקציית תכשיטים ואביזרים שעוצבה על ידן: קולקציה השואבת את השראתה ממקורות מגוונים ובהם אלמנטים מהטבע, מוטיבים שבטיים ואלמנטים אורבאניים.
תערוכת Surfwriters, אותה אצרה טלי חולדאי, התקיימה כשיתוף פעולה בין חברת הגלשנים "חני" ובית הספר לגלישה בבית ים, בראשותו של אלי אבינועם, והגלשנים שהוצגו במסגרתה יועמדו למכירה פומבית שתתקיים ב-12.9 בגלריית ריביירה בעיר.חלק מרווחי המכירה יועברו לטובת פרויקט חברתי חדש שנועד לעודד ילדים מהקהילה האתיופית להשתלב בספורט ימי בקהילה.
נטשה לבנטל ודוריה אביטל
נטשה לבנטל ודוריה אביטל
כר בכיכר- בטון וטקסטיל
המראה מתעתע לרגע: עשרות כריות צבעוניות פזורות כך סתם בכיכר ספרא העירונית בירושלים? רק מגע פיזי ישיר מבהיר את התמונה, כאשר במקום רכות טקסטילית מצופה מסתבר כי מדובר ב"כריות" עשויות בטון שיצרה האמנית סמדר כרמלי במסגרת פרויקט "מראה מקום" שיזמה עיריית ירושלים בשיתוף עם הרשות לפיתוח העיר וחברת "עדן" לפיתוח מרכז ירושלים. המיצב של כרמלי, אמנית ידועה בוגרת בצלאל ובעלת סטודיו לעיצוב בטון וקרמיקה העוסקת אף בפיסול מרחבים ציבוריים, הוא אחד מתוך 12 מיצבים הנכללים בפרויקט- זוכי תחרות שהוכרזה ע"י עיריית ירושלים בשיתוף המרכז לעיצוב ועמותת האדריכלים בקיץ 2010, ועתה קרמו עור וגידים כתוכן אמנותי המעטר את מרכז העיר. מיצב הכריות מגלם את יכולותיה הגבוהות של כרמלי בעיסוק בחומר, אשר באות לידי ביטוי במרקמים המדויקים של ה"אריגים" שיצרה מבטון, ובכלל זה אף את את אותם שקעים וקימורים שמותירים היושבים עליהם. "הנצחתם" שהינה בבחינת "זיכרון החומר", היא חלק מהרעיון העומד בבסיס המיצב, המרמז על נצחיותה של ירושלים כמוקד עלייה לרגל, ובתוך כך להיותה עיר מכניסת אורחים, שאף מכינה להם "כריות" נוחות לישיבה...
צילום: זיו ביניונסקי סמדר כרמלי
צילום: זיו ביניונסקי סמדר כרמלי
משרביה- אדריכלות וטיפוגרפיה
את הפונט הראשון שלה עיצבה דנה חרמש בגיל 16, כשהייתה "ראשגדית" בצופים והוא עיטר חולצות טריקו של מחנות קיץ, ספרי מחזור וכד'. אהבתה לטיפוגרפיה לא חלפה, מסתבר, עם השנים, וכך, גם כסטודנטית שנה ד' בביה"ס לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, היא מצאה את ביטויה במשרביה שבחרה לעצב במסגרת תרגיל לימודי בו נדרשו הסטודנטים למתן פרשנות אישית-מרחבית למונח "סטרוקטורה" תוך שימוש בכלים דיגיטאליים. "בבחינת עולם הטיפוגרפיה מול עולם האדריכלות, מצאתי כי רב הדומה על השונה. למעשה, חקר השפה, הכתב, ומדע הבלשנות הם גם שעמדו בבסיסו של זרם ה"סטרוקטורליזם בזמנו". חרמש ביקשה לבדוק את ההיבט הרגשי-תרבותי הטמון בשני העולמות- אדריכלות ופונטים, ויצרה את החיבור ביניהם כך ששניהם מייצגים קונטקסט תרבותי: המשרביה כאלמנט אדריכלי מסורתי ומובהק שמקורו בתרבות האסלאם, ופונטים המשמשים לכתיבת טקסט שנלקח מפרק כ"ו בספר דברים, ומוכר בהיותו מופיע בהגדה של פסח. את האותיות, שהינן סריפיות מובהקות ועשויות מדיקט פשוט, עיצבה חרמש באמצעות תוכנה לעיצוב פרמטרי ולאחר מכן הן נחתכו בחיתוך לייזר, כאשר חפיפה בין שתי שכבות בעלות חיתוך זהה אך בחלוקה שונה הקנתה להן נפח. אמנם קריאות הטקסט פינתה את מקומה לטובת קונסטרוקטיביות, שכן החוזק המבני של המשרביה מתקבל מהמגע הצמוד של האותיות זו בזו, אך נוכחותו עדיין ברורה לחלוטין והוא גם המרכיב המשמעותי במופעו האסתטי של התוצר הסופי. המשרביה,המוצגת דרך קבע בפקולטה לאמנויות באוניברסיטה ואף הוצגה בפסטיבל ירושלים לשירה שהתקיים בגן הבוטני, מותחת את גבולות הטקסט ובוחנת אותו במרחב, ולמעשה, ניתנת לעיצוב בכל חומר ובכל צפיפות (בכפוף לחוזק קונסטרוקטיבי מתבקש) ולהכיל כל טקסט רצוי.
צילום: אבי עמרם מעצבת: דנה חרמש
צילום: אבי עמרם מעצבת: דנה חרמש
כתבות נוספות
