HERO דף הבית כתבה
מגדלים של המאה ה-21, שיטות בנייה של המאה הקודמת אדריכל שותף יהושע גוטמן, משרד גוטמן אסיף אדריכלים I צילום: יח"צ
אדריכלות

מגדלים של המאה ה-21, שיטות בנייה של המאה הקודמת

בזמן שבלונדון ובקופנהגן מתנשאים מגדלי מגורים שחזיתותיהם יוצרו במפעל, בישראל עדיין מסתמכים במידה רבה על שיטות מסורתיות. האדריכל יהושע גוטמן, שותף במשרד גוטמן אסיף אדריכלים, סבור שהגיע הזמן להרחיב את סל הפתרונות לבנייה לגובה

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.
קו הרקיע של ערי ישראל השתנה ללא הכר בעשורים האחרונים. מגדלים בני 30, 40 ואפילו 50 קומות כבר אינם מחזה חריג, והבנייה לגובה הפכה לחלק בלתי נפרד מההתחדשות העירונית ומההתמודדות עם המחסור בקרקע. אלא שמאחורי החזיתות המרשימות מסתתרת שאלה שכמעט אינה זוכה לדיון ציבורי: האם שיטות הבנייה שלנו באמת מתאימות למגדלים שאנחנו מתכננים כיום?
כאדריכל העוסק בתכנון מבנים מורכבים ובסביבות עירוניות, אני סבור שהגיעה העת לבחון מחדש לא רק את גובה הבניינים ואת מספר יחידות הדיור שהם מכילים, אלא גם את האופן שבו הם נבנים. דווקא בתקופה שבה ענף הבנייה מתמודד עם מחסור בכוח אדם, עלויות ביצוע גבוהות ולחצים כלכליים, מתחדד הצורך בשינוי תפיסתי. אחרי שנים של חיפוש אחר דרכים להוזיל את הבנייה בשיטות הקיימות, עלינו לשאול גם כיצד אפשר לבנות אחרת.
אחד הפערים הבולטים נמצא דווקא במעטפת הבניין. בעוד שבמגדלי משרדים נעשה שימוש נרחב יחסית במערכות חזית מתועשות המשלבות זכוכית, אלומיניום, בידוד ואיטום, במגדלי מגורים בישראל עדיין מקובלות שיטות בנייה מסורתיות יותר, המחייבות עבודות רבות באתר. ההבדל חורג מההיבט האסתטי. למעטפת הבניין יש השפעה ישירה על איכות הביצוע, על הבידוד התרמי והאקוסטי, על התחזוקה ועל אורך החיים של המבנה.

חשיבה ארוכת טווח

מדוע הפער הזה קיים? התשובה קשורה במידה רבה גם למודל הכלכלי. במגדל משרדים, שהיזם עשוי להחזיק בו לאורך שנים כנכס מניב, יש היגיון כלכלי בהשקעה במערכות איכותיות שיכולות להפחית הוצאות תחזוקה ותפעול בעתיד. בבניין מגורים, לעומת זאת, היזם נדרש לעמוד בתקציב הקמה מוגדר, כאשר חלק גדול מהתועלת של השקעה במעטפת איכותית יגיע לדיירים שנים לאחר מכירת הדירות. כך עלול להיווצר מצב שבו השיקול הכלכלי המיידי מקבל משקל גדול יותר מהחשיבה ארוכת הטווח.
גם המאפיינים הייחודיים של הבנייה בישראל מוסיפים מורכבות. ממ"דים, מרפסות, חלונות נפתחים ומגוון טיפוסי דירות מחייבים תכנון מדויק של החיבורים בין השלד למעטפת. שיטת ברנוביץ', למשל, היא שיטת בנייה ותיקה ומוכרת, שיש לה יתרונות ושימושים מתאימים גם כיום. עם זאת, ראוי לשאול האם נכון להמשיך להסתמך על שיטות מוכרות כברירת מחדל, או להרחיב את סל הפתרונות ולבחון מערכות מתועשות נוספות, במיוחד בפרויקטים גבוהים ומורכבים.
כדי להבין כיצד ניתן לקדם את תיעוש הבנייה, אפשר לבחון פרויקטים שכבר יישמו פתרונות מתקדמים בעולם. בפרויקט Wardian בלונדון, הכולל שני מגדלי מגורים בני 50 ו־55 קומות, נעשה שימוש במערכות חזית מודולריות ובפתרונות מתוכננים מראש המשלבים את החזיתות והמרפסות. דוגמה נוספת היא Pasteur's Tower בקופנהגן, מגדל מגורים בן 37 קומות, שבבנייתו שולבו כ־1,000 רכיבי חזית מודולריים שיוצרו במפעל והורכבו באתר. פרויקטים אלה מדגימים את האפשרויות שמציע התכנון המתועש, ובהן שליטה טובה יותר בתהליכי הייצור, דיוק בביצוע וצמצום חלק מהעבודות באתר. עם זאת, יישום השיטות מחייב התאמה למאפייני הפרויקט ולתנאי השוק המקומי, ואינו מבטיח בהכרח חיסכון בעלויות בכל מקרה.
Pasteur’s Tower בקופנהגן. חזית המגדל מורכבת מכ-1,000 רכיבים מודולריים שיוצרו במפעל I צילום: shutterstockPasteur’s Tower בקופנהגן. חזית המגדל מורכבת מכ-1,000 רכיבים מודולריים שיוצרו במפעל I צילום: shutterstock
היתרון המרכזי של תיעוש הבנייה טמון בשינוי תהליך העבודה, יותר מאשר בחיסכון במחיר. ייצור רכיבים בתנאי מפעל מאפשר בקרה טובה יותר, תכנון מדויק של החיבורים בין המערכות וצמצום התלות בעבודה ידנית באתר. במקרים המתאימים הוא עשוי גם לקצר את משך הביצוע ולהפחית טעויות וליקויים. אולם כדי ליהנות מהיתרונות הללו נדרשת חשיבה מוקדמת, שכן תכנון מתועש מחייב לקבל החלטות כבר בשלבים הראשונים של הפרויקט, הרבה לפני שהעבודות מתחילות בשטח.
כאן בדיוק טמון אחד האתגרים המשמעותיים של ענף הבנייה הישראלי. המעבר לתיעוש מחייב שינוי באופן שבו אדריכלים, מהנדסים, יזמים וקבלנים עובדים יחד. מערכות מתועשות דורשות תיאום מוקדם בין הדיסציפלינות, תכנון מפורט יותר, שרשרת אספקה מתאימה ולעיתים גם השקעה בתשתיות ייצור ובהכשרת כוח אדם. זהו שינוי מערכתי שחורג מהטכנולוגיה.

מגדל מגורים אינו מוצר זמני

המחסור בכוח אדם בענף הבנייה יכול דווקא להפוך למנוע של שינוי. במשך שנים התבסס חלק ניכר מהבנייה בישראל על זמינות של עבודה ידנית באתר. המציאות הנוכחית ממחישה את הפגיעות של המודל הזה ומחדדת את הצורך לבחון פתרונות שמפחיתים את התלות בו. פרה-פבריקציה, אוטומציה, רובוטיקה ומערכות בנייה מתקדמות אינן יכולות להחליף לחלוטין את העבודה האנושית, אך הן עשויות לשנות את חלוקת העבודה, לשפר את היעילות ולצמצם חלק מהעומסים באתרי הבנייה.
חשוב גם להכיר בכך שלא כל פרויקט מתאים לאותה שיטה. גובה המבנה, היקפו, מורכבותו האדריכלית, מספר היחידות החוזרות והאפשרויות הלוגיסטיות משפיעים על הכדאיות של פתרונות מתועשים. בפרויקטים מסוימים שיטות מסורתיות ימשיכו להיות הפתרון המתאים ביותר, בעוד שבאחרים מערכות מתקדמות עשויות להציע יתרונות משמעותיים. לכן המטרה היא לאפשר בחירה רחבה ומושכלת יותר בין השיטות, בלי להחליף באופן גורף את הקיימות.
מגדלי Wardian בלונדון, בני 50 ו-55 קומות. החזיתות כוללות מערכות מודולריות שתוכננו מראש ומשלבות את המרפסות I צילום: BlueandWhiteStripesמגדלי Wardian בלונדון, בני 50 ו-55 קומות. החזיתות כוללות מערכות מודולריות שתוכננו מראש ומשלבות את המרפסות I צילום: BlueandWhiteStripes
אבל מעבר לשאלת העלויות והיעילות, יש כאן גם אחריות אדריכלית ועירונית. מגדל מגורים אינו מוצר זמני. הוא מבנה שעתיד לעמוד עשרות שנים, להשפיע על סביבתו ולהפוך לחלק מהזהות של העיר. המעטפת שלו היא מרכיב מרכזי באיכות המבנה, בנוחות של מי שמתגוררים בו ובאופן שבו הוא יתיישן לאורך זמן.
אנחנו משקיעים משאבים עצומים בתכנון מגדלים גבוהים, בעיצוב חזיתות וביצירת קו רקיע חדש לערים שלנו. הגיע הזמן להשקיע את אותה מחשבה גם בטכנולוגיה שמאפשרת לבנות אותם. החדשנות האדריכלית צריכה להגיע גם לאופן שבו הבניין מתוכנן, מיוצר ומוקם. כי מעבר לשאלה כמה קומות יהיו במגדל הבא וכמה יעלה להקים אותו, צריך לשאול איזו איכות בנייה אנחנו משאירים לדורות הבאים.

האדריכל יהושע גוטמן, שותף במשרד גוטמן אסיף אדריכלים ומרצה בטכניון בתחום האדריכלות והתכנון העירוני



באנר צד מרובע