אדריכלות

תכנון אדריכלי משלב ביחד ולחוד

מערכת בית ונוי

8 דקות קריאה

"למרות שמדובר בשתי יחידות נפרדות, הפרויקט הוא מכלול אחד, וככזה הוא תוכנן" אומרים האדריכלים שחר לולב ועודד רוזנקאייר על צמד הבתים שתכננו בהרחבה של אחד מקיבוצי צפון הארץ. הבתים תוכננו עבור משפחה אחת המורכבת משלושה תאים גרעיניים, והפרוגראמה שהוגדרה ביקשה לייצר מרחב מגורים של "ביחד ולחוד"- כזה שיאפשר לממש את החום המשפחתי וקשר יומיומי קרוב, ובה בעת יספק מענה של פרטיות הנדרשת לכל "תא". הבתים הדו קומתיים נבנו על מגרש המשתרע על שטח של כ-1300 מ"ר והעמדתם עליו נעשתה בפתיחה מרחבית, כאשר אחד מהם "עושה ג'סטה" לשני, כפי שמגדירים לולב ורוזנקאייר את הקונספט הרעיוני "הבינוי אינו סכמאטי, והבתים, שאינם זהים, מתוכננים בקפידה למימוש הרעיון של "ביחד ולחוד".

אחד מהם תוכנן בתצורת האות ח', כאשר אגב כך הוא "מפנה" יותר מקום לשני וליצירת שטח משותף, שטופל באותה תשומת לב ובאותו היבט תלת ממדי המוענק לחללי פנים". האתגר, הם מוסיפים "היה לייצר את השיתוף וההפרדה במינונים נכונים ולתרגם אותן לסיטואציה אדריכלית המבטיחה ששתי המהויות אכן תתקיימנה בה".

הכניסה מהרחוב מפגישה את המבט עם שני הבתים המאופיינים בקווי מתאר גיאומטריים- נקיים, ואשר הכניסות אליהם נקבעו בחזיתות הצדדיות הרחוקות זו מזו ליצירת פרטיות. בית אחד נפתח אל המרחב המשותף, והשני אל הנוף שבעומק השטח, ולמרות היעדר חיבור פיזי ממשי ביניהם תחושת ה"שלם" נשמרת והתייחסותם זה לזה ברורה לעין. ממדי הפרטיות מחד, והחיבור מאידך, הודגשו באמצעות הפניית החזיתות המזוגגות- בבית המאופיין בתצורת ה-ח' משתלב מערך ויטרינות הפונה אל דופן הבית השני ובכך משרת את המרחב הציבורי, ואילו פתחיו המזוגגים של הבית השני פונים אל עבר הנוף. בחזיתות הפונות אל הרחוב משתלבים גרמי מדרגות חיצוניים המובילים לקומות העליונות, ומעבר לנוחות שהם מעניקים במתן אפשרות להיכנס אליהן ישירות ולאו דווקא דרך הכניסה הראשית, שילובם ניתן לקריאה כממד "אופציונאלי"- סוג של חופש בחירה השזור בכל רובדי התכנון כחלק בלתי נפרד מנרטיב ה"ביחד ולחוד". אמנם כל אחד מהבתים תוכנן בהתאם לצרכים פרוגרמטיים ספציפיים-ייעודיים, אך תפיסת המכלול באה לידי ביטוי במוטיבים שהם חולקים, דוגמת ריבוי פתחים ומבטים ארוכים המאפשרים קיום קשרי עין ישירים, או שילובים מקוריים של החוץ כחלק מזרימת הפנים. בבית ה"נדיב" למשל, זה שתכנונו מותיר מרחב משותף כפרק חיבור, תוכננה בקומה העליונה מרפסת שהינה, למעשה, מעין חצר סגורה המוטמעת בתוך המסה הבנויה כ"מקום בתוך מקום". שטחה רוצף ברשת מתכת המשמשת כאלמנט מצל על המרחב המשתרע תחתיה, ובאופן תכנונה הלא שגרתי היא מייצרת פתיחות לא שגרתית ומבטים לכיוונים לא מצופים (מעלה ומטה). אלמנט מעניין אחר, הבולט בנוכחותו המיוחדת על המעטפת, הוא פתח גדול אשר כמו "נדחף" מעט החוצה מפני שטחה ונתחם במסגרת פלדה עבה.

מיקומו של הפתח הייחודי אינו אקראי, אלא מחושב בקפידה כאמצעי ליצירת קשר ויזואלי ומבט ישיר אל פתח חדר המשפחה בבית הסמוך, ובתוך החלל מרחיב תכנונו המיוחד את שטח החדר וממסגר את הנוף הנשקף מבחוץ כעין תמונה. בבית השני מגלם את עירוב החוץ והפנים פטיו המשתרע בהמשך המטבח כפרק "פנים-חוץ", ובדומה לגרמי המדרגות שבחזית, אף הוא מהווה סוג של אלמנט אופציונאלי המאפשר מעבר ישיר לאזור החדרים. סקאלת הצבעים ושימושי החומרים משותפת לשני הבתים: צבעוניות מאופקת המייצרת מסגרת ניטראלית שמאפשרת לצקת לחללי הפנים כל תוכן עיצובי רצוי, וחומריות שעיקרה עץ ומתכת כהה.

פתרון חלופי לנוף מגונן בחדר הרחצה: מערך מסתורי עץ מותקנים על מסגרת מתכת מייצר מרחב תחום לשילוב צמחייה ותחושת חוץ.

לריצוף שני הבתים משמשים אריחי גרניט פורצלן גדולים בגווני אפור, הקירות נצבעו בגווני לבן-שמנת, והשימוש במתכת והעץ לובש צורות שונות ומשתנות, כמו, למשל, בגרמי המדרגות המשלבים קונסטרוקציית מתכת ומדרכי עץ ובאלמנטים נוספים, שאחד מהם הוא פתרון מקורי שנהגה לחדר הרחצה בבית ה"נדיב". לולב ורוזנקאייר: "הבקשה הייתה שחללו יפנה אל החוץ ויחשוף מראה ירוק, אך בשטחי ההרחבה שאינם "סובלים" מעודף מרחב והצמידות לבתים שכנים היא כמעט בלתי נמנעת, זוהי סיטואציה בעייתית. לכן, במקום פתח רגיל ושילוב מקובל של זיגוג חלבי, פתרנו את המבוקש באמצעות מערך של מסתורי עץ (שהותקנו על קונסטרוקציית מתכת) המייצר מרחב חיצוני תחום לשילוב צמחייה, כך שהתמונה המתקבלת היא תמונת חוץ אך פרטיות המראה וההצנעה המתבקשת נשמרות"

חללי הפנים של שני הבתים מאופיינים בזרימה נינוחה, אוורירית ומוארת, כשהפונקציות המשותפות מרוכזות בקומות הכניסה, ובהיותם שונים זה מזה לכל חלל ייחוד משלו: הכניסה אל הבית בתצורת ה-ח' נפתחת אל מבואה המובילה לאזור המגורים, והמטבח, המוצנע משהו, תוכנן כך שהוא מאפשר נגישות נוחה לפינת האוכל, כמו גם אל הפטיו המשותף שביציאה ממנו.

בבית השני מאידך, תוכנן המטבח כאזור פתוח ומוקד מרכזי הנחשף מיד עם הכניסה ומהווה את הציר המגדיר ומחולל את התנועה סביבו. כך, גם כשכל אחד משני הבתים "עובד", למעשה, בדרכו ובהתאמה לצרכי דייריו, אי אפשר להחמיץ את תחושת המכלול ואת הדיאלוג המתקיים ביניהם: לא "מתפרץ" מידי, אך בהחלט נוכח כסוג של "סאב-טקסט" מושכל שצלח את אתגר המינונים הנכונים.