תיבת האוצרות

את התיבות ניתן לחלק באופן גס לשתי קטגוריות עיקריות: אלה שנועדו בעיקר לאחסון בייתי, ללא כל צורך בשינוע, ואלה שנועדו להעברת חפצים ממקום למקום.

תיבת אחסון מעץ היא ככל הנראה פריט הרהוט העתיק ביותר מאז תקע האדם יתד וויתר על הנדודים. בראש ובראשונה היא אכן שימשה לאחסון, אך גם לישיבה (בתקופה בה כסאות היו עדיין מצרך מותרות) ולאכילה, כאשר בני המשפחה ישובים על הרצפה סביבה. למעשה, מדובר ב"אם כל רהיטי האחסון", אשר עם הזמן השתכללה והיוותה את נקודת המוצא ליצירת פריטי ריהוט נוספים שנועדו לשמש לאותו הצורך, דוגמת ארונות, שידות ומזנונים. ככלל, מעניין להיווכח שתרבות האחסון בתיבות חוצה גבולות, אוקיינוסים ותרבויות והיא התפתחה במקביל באירופה, אמריקה והמזרח הרחוק, כמעט באותו האופן.

כאשר החל עידן ההפלגה בספינות הקיטור לא אפשרו לנוסעים להכניס לקבינה את תיבות המסע הענקיות. דבר זה הוביל ליצירת תיבות מסע קטנות יותר, אשר כונו "Steamer Trunks", אותן מותר היה להכניס לקבינה. ככלל, במקור היו תיבות המסע בעלות מכסה עליון מעט מעוגל (Round Top) שנועד לאפשר למי הגשם לזלוג משני צידי התיבה בקלות. ואולם, המבנה המעוגל לא אפשר לערום אותן  זו על גבי זו, ולהמרתו במבנה שטוח (Flat Top), היה אחראי לואי וויטון, שפעל כבר משנת 1854 בפריז כיצרן עילית של תיבות מסע. תיבות המסע של לואי ויטון, שכללו את הטבעת סמל החברה על חלקי המתכת, היו התיבות המפורסמות והיקרות ביותר והיו מחופות בבד או בעור, ועד היום הן נחשבות כמותג על יוקרתי (ויקר..) שמכבד את בעליו. לצד לואי וויטון, קיימים

תיבות מסע מקוריות הן פריטי וינטאג' לאספנים ומחירם לאחר שיפוץ יכול להגיע לאלפים רבים של דולרים לפריט, בהתאמה למצבם וליצרן שלהן.

כיום ניתן לרכוש תיבות מסע או תיבות אחסון בין אם מקוריות ובין אם כאלה המחקות את המקור, כתוצר של השראה שהן מהוות עבור מעצבים ויצרנים. תיבות אלה בדרך כלל אינן משמשות יותר לשימוש המקורי לו יועדו, אך הופכות בקלות לפריט מיוחד מבחינה עיצובית כאשר הוא משתלב בחלל המודרני. כך תיבות אלה מוצאות את מקומן, לא רק לאחסון ולשינוע, אלא גם כשולחנות קפה, שולחנות צד, ספסלי ישיבה, או לנוי בלבד, ותמיד נושאות עמן ארומה כלשהי של עבר וטעם של פעם.

מתוך מגזין בית ונוי 97: "תיבת האוצרות"