בין העבר להווה - שיפוץ בית באיטליה

לחיות בבית עם "אישיות" חזקה וטוטאלית ולהפוך אותו לחלל עבודה, היא בבחינת החלטה המשפיעה מאוד על אופן החיים בו, וכך זה אכן היה עבור קבוצת האדריכלים "אאוט רופיה" (Eutropia), שבחלל מסוג זה מצאה השראה. הבית הוא בית שתכנן לעצמו האדריכל לאונרדו ריצ'י, אדריכל פלורנטיני מוכשר ביותר, אשר בשנת 1949, כאשר היה בן שלושים, לקח חלק במחקר בנושא המגורים, אחד מתוך סדרה ארוכה.

  פתחי המעטפת: פתחים צרים וארוכים שבתוכם משתלבת זכוכית צבעונית, ופתחים עם שלבי אבן אופקיים.

  המבנה החצוב בסלע נבנה מהאבנים שנחצבו ונושק לבריכת מים שהפכה לאגם ביולוגי שזור פרחי ניפיאה.

ריצ'י, בוגר הפקולטה לארכיטקטורה באוניברסיטת פירנצה, איטליה, עבד בסטודיו של האדריכל הנודע ג'ובני מיכלוצ'י ומאוחר יותר הפך לפרופסור באותה פקולטה בה למד. בנוסף, הוא אף לימד באוניברסיטה בארצות הברית את תחום הקומפוזיציה ובשנת 1957 זכה במדליית זהב בתערוכה "תלת שנתית מילאנו". העבודות של ריצ'י משקפות תשוקה אמיתית, ואחד ממשפטי המפתח הידועים שלו בתחום האדריכלות מגלם זאת היטב: "העבודה האמיתית של האדריכלות אינה לקחת דף ועפרון ולמלא אותה בצורות והיטלים, אלא לדמיין את התנועה במרחב של המאכלסים אותו" ריצ'י לא האמין במודלים העתיקים של האדריכלות, אלא בחללים המאפשרים יחסים חברתיים וקשר אקטיבי עם הסביבה ועם הנוף הסובב את היצירה האדריכלית. בפרויקטים שתכנן הוא אימץ את אדריכלות המנזרים במובן של קשר בין חללים באמצעות שבילים, לשמירה על אינטראקציות חברתיות ומגע מתמיד גם עם הסביבה.

  הכניסה לבית שעוברת דרך המטבח שנבנה מאלמנטים שלוקטו אקראית. הריצוף הוא הריצוף המקורי שעשוי מאבן טרוורטין עם פוגות של בטון מבריק.

 היום ,במרחק של שישים שנה מאז נבנה הבית שתכנן ריצ'י, לעצמו, האדריכלים הצעירים שמתגוררים בו מגלים מחדש את כפילות החללים שנגזרת מדיאלוג בין הידרדרות פיזית טבעית ובלתי נמנעת, לבין דינאמיות וחיות המעניקות להם ערך חדש ומחיות אותם כחללים תוססים ומלאי חיים. בתוך כך, פרטים המייצגים את שתי המהויות פזורים בחלל הוותיק מתוך מטרה מחשבתית מכוונת לייצג שילוב עולמות: פריטי ריהוט אייקוניים לצד עיצובים עכשוויים, מודלים ארכיטקטוניים וספרי אדריכלות המציינים ומסמלים את הזמן שעבר באופן פיסי ומטאפורי, או אופני מרוץ שהצבתם בחלל הוותיק מגלמת את העידן הנוכחי. מכלול זה מתייחס לחיים היום יומיים ולעבודה, כמו גם לרצון המתמיד למחקר האדריכלות על כל גווניה- האדריכלים הצעירים בסטודיו מתכננים ובונים בתים בכל העולם, כשהם שואבים השראה וכוח יצירה מרוחו של ריצ'י.

ביתו של ריצ'י נחצב בסלע, ועובדה זו מקבלת ביטוי גם בחזיתו: חיפוי האבן מקורו בחציבות שנעשו על מנת לבנות את הבית, והוא עשוי PIETRA FORTE (אבן חזקה, בתרגום חופשי) עליה, בעצם, הוא ניצב. פתחי המעטפת אינם פתחי חלון מוכרים או מסורתיים, אלא פתחים אנכיים צרים עם זיגוג צבעוני ופתחים הבנויים בתצורת קורות אופקיות, שעדיין מאפשרים לשמור על קשר מתמיד עם החוץ והבריכה הנושקת לבית הפכה לאגם ביולוגי (אורגני) עם פרחי ניפיאה מרהיבים ביופיים.

הגלריה העליונה: תוספת שנבנתה מאוחר יותר. משטח העץ הוא המשטח המקורי של הסטודיו משנות החמישים אשר הונח בצורה שונה

 פנים הבית מתחיל, למעשה, במטבח המשלב אלמנטים "אקראיים" שהיו בנמצא. גם באזור זה נשמר יחסו של המבנה עם הסלע הנראה דרך הויטרינה הרחבה, וכאשר בשעת בין ערביים חודר אל הבית אור הוא מוחזר מן הסלע ומקבל גוון עדין וזהוב. בהמשך למטבח נמצא הסלון, שהריצוף בו הוא הריצוף המקורי שעשוי מאריחים עם פוגות של בטון  מבריק, וככלל, נוכחות החומר בחלל מובהקת - מעץ כהה ועד אבן. חומריות זו מייצרת אמירה בעלת משמעות חזקה, אף זרימת החללים משדרת עוצמה, בין היתר הודות לנוכחות וויטרינות הזכוכית הגדולות.  קיר החלוקה בין המטבח לסלון עשוי לוח ירוק מסורתי, עליו ישנה סקיצה של הבית, (מובאת גם בספר "האנונימי של שנות העשרים" שכתב לאונרדו ריצ'י ובו הוא מתאר את האלמנט), ובעצם הוא מהווה לוח התקשרות בין הנפשות המתגוררות בו, ואפילו לאורחים הוא משמש כנקודה מעניינת להתקשרות- כל אחד יכול להשאיר שם את חותמו. במרכז חללו של הסלון ניצב השולחן "אטרוקה" (ETROKKA) שעוצב ותוכנן על ידי אדריכלי קבוצת אאוטרופיה כסינתזה פואטית של ההרכב האנושי של הקבוצה- חמש רגליים התומכות באלמנט אחד ויחיד.

חדר השינה- הפתחים הצרים והארוכים עם הזיגוג הצבעוני קבועים בקיר האבן, ומערכת של מדפים וקופסאות "מולבשת" על הקיר כפתרון אחסון.  

בהמשך לסלון ממוקם חדר השינה, חלל שבעבר שימש כסטודיו התכנון של ריצ'י. מערכת של מדפים וקופסאות עץ "מולבשת" לכל אורכו של הקיר ומייצרת קומפוזיציה מעניינת ושימושית המשלבת גם את חלונות הזכוכית הצבעוניים שמוטמעים בו. (אגב, פתרון מקורי זה, מתאים לבית עשוי קירות זכוכית כשהכול שקוף ולא מאפשר לשלב ארונות רגילים). ריצ'י דאג ליצור בבית הרגשה של זרימה ושיתוף גם כאשר תכנן את מערכת החימום בסטודיו שלו, וכך הרדיאטור העתיק הינו צינור ארוך המתעקל ועובר בכל החללים ומקיף את כולם. פאנל העץ הגדול, תוספת עכשווית במסגרת החייאת וחידוש החללים, מהווה מוטיב חוזר בכל הבית כשהוא יוצר הפרדה מלאה בין חלל היום לחלל הלילה. בחדר השינה על המדפים ישנו ציור של האומן הסרבי מלאדן קארן Mladen Karan, אשר לצד מנורת קרמיקה בצורת קיפוד של האמן לואיג'י מרטינה Luigi Martina. מעניקים מגע עכשווי ואמנותי לחלל. 

הקומה השנייה היא גלריה שנבנתה כתוספת מאוחרת יותר, ומהווה נקודה מרשימה אחרת של הבית. גרם מדרגות עשוי עץ ששעון כאלמנט עצמאי מוביל אליה, והחלל כולו תחום בויטרינות המעניקות קשר ויזואלי עם המחצבה מצד אחד ועם הטבע והעירה פיאזולה מצד שני, כאשר התרחבות החללים מטשטשת גבולות מפנים לחוץ ולהפך.

הגלריה משמשת כמרחב עבודה / סטודיו של אאוט רופיה, והיא כוללת אזור מוגבה מרוצף משטח עץ. המשטח הוא המשטח המקורי של הסטודיו של ריצ'י משנות החמישים, אשר תוכנן מחדש והונח בצורה שונה, וגם כאן מדגישים פריטים דוגמת כורסת ברצלונה האייקונית של מיס ואן דה רוהה לצד גוף התאורה של פיליפ סטארק, את איחוד הזמנים שנסוך בבית ואת  מחזור החיים החדש שהוא חווה. 

מתוך מגזין "בית ונוי"