בין העיר לטבע: דן והילה ישראלביץ' מתכננים בתים שמרפאים את הנפש

האדריכל דני ישראלביץ' מספר בריאיון כיצד ילדות צפופה בתל אביב, אהבת הטבע והחיבור למוזיקה אלטרנטיבית עיצבו תפיסה אדריכלית שבה הבית הוא מקום של רוגע, מפלט והרהור

מערכת בית ונוי

10 דקות קריאה

בעולם שבו אדריכלות נבחנת דרך פריזמה של חומרים וסגנונות עיצוב, האדריכל דני ישראלביץ' מציע נקודת מבט שונה. עבורו, הבית הוא יצירת אומנות, נושמת ומשתנה, שנולדת מתוך מחשבה אחת ויחידה - השפעת החללים על הנפש.

צילום: פטיו בתוך הבית, להעניק ללקוחות חוויה של רוגע עמוק וטשטוש מוחלט בין הפנים לחוץ.

בריאיון מיוחד, ישראלביץ' קושר בין משקעי ילדותו בתל אביב לבין החיבור לטבע שהוא יוצר כיום, ומסביר מדוע עבורו כל בית חייב פטיו שישמש כמקום של שקט, מפלט והרהור.

ילדות ב-60 מטר

שורשי השפה האדריכלית של ישראלביץ' נטועים עמוק בבית ילדותו בתל אביב. "גדלנו שלושה אחים בחדר, בדירה של 60 מטר. לא היה לי מקום פרטי משלי," הוא מספר. המחסור במרחב אישי והתחושה שהקירות סוגרים עליו הובילו אותו לחפש את ההיפך המוחלט בעבודתו המקצועית: "אני מאמין שהתפקיד שלנו כאדריכלים הוא להעניק ללקוחות שלנו חוויה של רוגע עמוק וטשטוש מוחלט בין הבנוי לצומח. המטרה שלי היא לייצר אדריכלות שמעניקה לדיירים איכות חיים יוצאת דופן ומשמשת עבורם כנקודת קירור נפשית וכמקום אמיתי להרהור".

צילום: נוכחות המים מורגשת כמעט מכל נקודה בבית – בבריכות השיקוף, בכניסה, ובמבט אל הבריכה והנוף

הפטיו כנקודה למחשבה

אחד האלמנטים המזוהים עם ישראלביץ' הוא הפטיו – חצר פנימית, בגרסאות שונות, המכניסה את הטבע בין כתלי הבית. כאשר השידוך בין הפנים לחוץ עובד, ישראלביץ' מרגיש שהצליח לשים עוד פלסטר על פצעי ילדותו. "המשפחה שלי לא יכלה להרשות לעצמה לרשום אותנו לחוגים, במקום זה אבי לקח אותי איתו לתורים בבתי חולים ובקופות חולים שאליהם הלך עם סבתי החולה.

צילום: תנועת האור על פני המים, ההשתקפויות והצלילים העדינים מייצרים חוויה חושית מתמשכת שמלווה את הדיירים לאורך היום

באחד מהשיטוטים שלי גיליתי את הפטיו הפנימי. פתאום לראות את השמש זורחת בתוך המבנה, לראות קצת ירוק בתוך האפור, הפטיו היה למקום המפלט שלי. מעין נקודת קירור נפשית מהלחץ, יכולתי לשמוע את עצמי שם, יכולתי להרהר בשקט. אהבתי גם לשוטט במבנים ציבוריים בתל אביב ולחפש בתוכם את הטבע, כמו למשל בבית הוועד הפועל שברחוב ארלוזרוב".

התובנה - בנוגע לחשיבות מקום מפלט שמתחבר אל הטבע – מלווה את ישראלביץ' בכל פרויקט. "הבנתי שבארכיטקטורה טובה, הבן אדם צריך לחוות וליהנות, אבל הוא גם צריך מקום שקט שבו הוא יוכל פשוט להירגע ולהיות".

צילום: השמש נכנסת, נעה ורצה בתוך הבית, ויוצרת דיאלוג מתמשך עם החלל

אייקון מגורים בהרי ירושלים

דוגמה מובהקת ליישום עקרונות אלו היא "בית נקופה," בירושלים - בית שבו הטבע הופך למופע שמשתנה ללא הרף. "הבית הזה מרגש אותי מאוד. כאן יכולתי לממש את המפלט שמצאתי בילדותי", מסביר ישראלביץ'.

הבית, הממוקם על נחלה הצופה לנוף דרמטי, חושף את איכויותיו רק למי שחווה אותו מבפנים, כאשר המים, מבחינת ישראלביץ', הם "חומר אדריכלי" לכל דבר ועניין, המקיף את כל פאות הבית ומייצר רוגע. "רציתי שבכל מקום בבית תהיה הרגשה של זרימה, הוויטרינות ממשיכות בלי להיעצר בקירות בטון, הזכוכית תמיד פינתית והחלל נשאר אמורפי ודינמי. השמש נכנסת, נעה ורצה בתוך הבית, ויוצרת דיאלוג מתמשך עם החלל. הכניסה עוברת דרך מים, דרך יער וצמרות עצים, וממשיכה על גשר מעל בריכת שיקוף שחורה – רגע כמעט סוריאליסטי. גם הגג מחורר, העיגולים חוזרים בפנים ובחוץ, ובכל מקום רב הנסתר על הגלוי".

צילום: רגעי שקט מול סופות ברקים המשתוללות בחוץ, בעודם חשים מוגנים ומחוברים לטבע

נוכחות המים מורגשת כמעט מכל נקודה בבית – בבריכות השיקוף, בכניסה, ובמבט אל הבריכה והנוף. תנועת האור על פני המים, ההשתקפויות והצלילים העדינים מייצרים חוויה חושית מתמשכת שמלווה את הדיירים לאורך היום, ובלילה נחשפים לעיניהם שמיים זרועי כוכבים. "זה בית שמיישם עד הסוף את התשוקה שלי לאדריכלות שמרגישים, ולא רק רואים." מדגיש ישראלביץ.

מניפולטור של החלל

ישראלביץ' מגדיר את עצמו כאיש "הכי אורבני שיש" שחי את פעימות הלב של תל אביב, אבל נמצא בגעגוע תמידי אל הטבע. המתח הזה שבין העיר לטבע בא לידי ביטוי ביכולתו ליצור "ג'ונגל" בין ארבעה קירות. "הפנים והחוץ הם מגרש המשחקים עבורי – זה משחק בין היש לבין הריק, שהריק עבורי שווה לגמרי לחלק הבנוי". ישראלביץ' מתאר את עצמו כ"מניפולטור של חומרים ושל חללים" שרואה במגרש חומר ביד היוצר. "חומרים יפים, צבעים נחמדים או סגנונות עיצוב לא מעניינים אותי," הוא מבהיר. "מה שמעניין אותי הוא להשתמש בסביבת המגורים ליצירת חוויה חדשה. הטבע מרפא, הטבע מרגיע, הטבע גורם לנו לחשוב... הטבע מפעיל אצלנו משהו נכון וזו החוויה שאני מייצר".

צילום: נוכחות המים מורגשת כמעט מכל נקודה בבית – בבריכות השיקוף, בכניסה, ובמבט אל הבריכה והנוף

הרעיון לתקרות של "בית נקופה" הגיע מה"חורים" של הגבינה צהובה. ישראלביץ' מסביר שהדמיון הפורה שלו הוא כלי עבודה משמעותי: "כשהייתי ילד לא קנו לי צעצועים, כך שלא הייתה לי ברירה אלא להפעיל את הדמיון, והיום הדמיון הזה עוזר לי לתכנן חוויות חדשות עבור לקוחותיי".

מוזיקה אלטרנטיבית ככלי אדריכלי

יצירתו של ישראלביץ' יוצאת דופן בנוף המקומי; הוא לובש שחור מגיל צעיר ומחובר עמוקות למוזיקה אלטרנטיבית ולסצנת ה"דארק" של מועדוני הפינגווין והליקוויד. עבורו, המוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחשיבה האדריכלית: "הסאונד והצלילים הם בעיניי סוג של אדריכלות משום שהם משנים את התודעה בדיוק כמו החללים שאני מתכנן". השילוב הזה בין הצלילים לארכיטקטורה יוצר עומקים של מחשבה ורגש אליהם הוא שואף להביא את הדיירים.

צילום: להשתמש בסביבת המגורים ליצירת חוויה חדשה עבור הדיירים

בין אם מדובר בשימוש בטבע, בדמיון או במוסיקה - בסופו של יום, המדד להצלחה עבור ישראלביץ' הוא התחושה של הדיירים בתוך הבתים שהוא מתכנן. הוא מספר על הלקוח בבית נקופה ששיתף אותו בתחושה שהבית "מרפא אותו". לקוחות אחרים שולחים לו תיעוד של רגעי שקט בפטיו מול סופות ברקים המשתוללות בחוץ, בעודם חשים מוגנים ומחוברים לטבע.

"זו המחמאה הכי גדולה מבחינתי," הוא מסכם. "אם עושים את זה נכון נוצר חיבור נהדר עם הטבע, וזה התפקיד שלנו האדריכלים - להעניק ללקוחות חוויה של רוגע עמוק וטשטוש מוחלט בין הפנים לחוץ. כשהשמש נעה בתוך הבית והמים מקיפים את חללי המגורים, נוצר רגע מעבר אל עולם פנימי שקט ומדויק. בסופו של דבר, המטרה שלי היא לייצר אדריכלות שמעניקה לדיירים איכות חיים יוצאת דופן ובית שמשמש עבורם כנקודת קירור נפשית וכמקום אמיתי להרהור".

דן והילה ישראלביץ אדריכלים, צלם עודד סמדר