המעצב אסא אשוח - מפגש העיצוב והטכנולוגיה

הרומן של  המעצב אסא אשוח עם טכנולוגיה החל דווקא בטיול מסביב לעולם במהלכו הפך את הנדודים לאורח חיים. "תמיד חיפשתי טכנולוגיות" הוא מספר,"במשך חמש שנים הסתובבתי בעולם וחיפשתי גם טכנולוגיות עתיקות וישנות של טוויה, סריגה ועבודה בעץ וגם טכנולוגיות של היי-טק בניו יורק ובטוקיו".
האמת היא, שנטייתו הטבעית של אשוח להמצאות ולפיתוח מוצרים באה לידי ביטוי עוד בילדותו בקיבוץ מעגן מיכאל, כאשר שיחק עם חבריו בבית הילדים: "הייתי אומר לחברים שלי שיבקשו כל מיני דברים שהם לא מאמינים שאפשר לעשות, כמו למשל מכונת סלט או חותך מלפפונים, אבל הם תמיד היו אומרים לי שזה בלתי אפשרי לדמיין מוצרים שלא קיימים".
  כשהתבגר, דרך חברת ילדות מהקיבוץ שהכירה לו את דניאל צ'רני, מעצב שלמד  בבצלאל,  גילה אשוח שדווקא יש מקצוע שבו מפתחים מוצרים יש מאין, וגילוי התחום, לדבריו, היה עבורו כמו גילוי השבט שלא ידע שיש לו.

מכיוון שבקיבוץ לא נהגו לעשות בגרות, הוא מספר, סיכוייו להתקבל לבצלאל היו קלושים, אך בעזרת אישור מיוחד החל ללמוד ללא התעודה. "הייתה פרצה מאוד קטנה שנכנסתי בה, ולכן הסיכוי שזה לא היה קורה הוא אדיר. זה כמו ללמוד ג'אגלינג, זה משהו מאוד מורכב ולא פשוט, אבל אם אתה נחוש, אתה תגיע אליו." ואכן, הנחישות השתלמה, ומיד עם סיום לימודיו, החל מעצב המוצר אשוח לעבוד על פרויקטים אדריכליים עם הארכיטקט אילן פיבקו. את לימודי התואר שני הוא המשיך בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון בתמיכתו של סמי סגול, ובזמן הלימודים בקולג', נעזר רבות במעצב רון ארד "הוא נותן לאנשים לחיות וזאת נראית לי ההשפעה הגדולה שיש לו עלי" אומר אשוח, "הוא תמיד דחף אותי לעשות את מה שאני באמת רוצה.".

אשוח החל ליצור מוצרים המשלבים טכנולוגיה כבר במהלך לימודיו לתואר ראשון, בעזרת תוכנות גרפיות בעלות אפקטים תלת ממדיים. ואולם, על אף אהבתו למוצרים אינטראקטיביים ולשיטות יצור דיגיטליות, הטכנולוגיה, לדידו, היא בבחינת כלי המשרת רעיון: "התרגום המהיר של רעיון לחומר זה דבר אחד שהוא מרגש את כולם, אבל אני לא עובד רק בתלת מימד, אלא מנסה להציע משהו אמיתי למשתמש." בתוך כך, גם ההשראה לעבודותיו רחוקה מהמוצר ההיי-טקי המתקבל בסוף תהליך העיצוב, ויכולה להיווצר בעקבות הליכה ברחוב, או ממפגש מעניין עם צבעים, טעמים וריחות. רק בסופו של דבר, באמצעות תהליך קפדני ומובנה, מבשילה החוויה האבסטרקטית והופכת לרהיט יוצא דופן או למוצר מעורר השראה.

Half Dinning Table

Upica sofa

אחד מאותם מוצרים שהעיצוב שלהם הוא יוצא דופן הוא בגד ההופך לרהיט שנקרא My trousers ("מכנסיים מתיישבים") אותו עיצב אשוח במסגרת פרויקט הגמר שלו בקולג' בלונדון - מוצר שזכה לסיקור תקשורתי נרחב ואף נרכש לאוסף הקבוע של מוזיאון העיצוב בלונדון. כמי שמאמין כי "כיסא הוא טעות אבולוציונית" יצר אשוח זוג מכנסי ג'ינס המציע אלטרנטיבה מעוררת מחשבה לדרך בה הורגלנו לשבת: המכנסיים מאפשרים ישיבה בכל מקום ובכל זמן, בצורה אינטואיטיבית ופשוטה ללא תלות באובייקט חיצוני, כך שהמושב הופך לחלק בלתי נפרד מגוף המשתמש.

בהמשך לעבודתו על המכנסים, עיצב אשוח סדרת רהיטים הבוחנים את הקשר בין חוזק מבני לפשטות ויזואלית, וכמוהם הוצגה אף היא במוזיאון העיצוב בלונדון. בסדרה זו, כמו ברוב עבודותיו, הוא בוחן את האסתטיקה הנוצרת מהאיזון המושלם בין הפחתה של חומר להפשטה צורנית, והתוצאה היא כיסא, ספה ושולחן הנראים כאילו נוצרו מקו יחיד הנע בחופשיות בחלל. הכיסא 501 Chair ממשיך את הקו הצורני של My trousers, ובעצם מקבע את תנוחת הישיבה החדשנית שנוצרה במכנסיים, והספה Upica sofa ושולחן האוכל Coupe table פותחו בעזרת כלים טכנולוגיים מתקדמים, על מנת ליצור מראה קל ואוורירי, תוך שימוש מינימאלי בחומר.

האובייקט הראשון שעיצב אשוח באמצעים טכנולוגיים ואשר יועד לייצור המוני, היה גוף התאורה OMI.mgx lamp. עקב מורכבותו של הגוף, יוצרה המנורה באמצעות מדפסת תלת ממדית, המדפיסה קבצים דיגיטליים והופכת אותם לחומר מוחשי. "ייחודה של ה-OMI.mgx lampהוא בהיותה מוצר ורסטילי המתאים עצמו למשתמש. אף על פי שיוצרה באמצעים תעשייתיים, המבנה הגמיש מאפשר לצרכן לעצב אותה כרצונו ולהתאימה להעדפותיו" מסביר אשוח את השימוש החדשני בטכנולוגיה, שאף זיכה את המנורה בפרס Red Dot היוקרתי. מוצר נוסף שיוצר באמצעות המדפסת התלת ממדית הוא כיסא Osteon chair: השלד המבני ממנו מורכב הכיסא, ולמעשה הד.נ.א שלו, עוצב בעזרת תוכנת מחשב מתוחכמת היוצרת באופן אוטומטי תמיכה מבנית בגוף הכיסא, כאשר האינטליגנציה המלאכותית של התוכנה אפשרה ליצור מוצר נקי ואסתטי בעל תפקוד אופטימאלי.

את תהליך האפיון האישי במוצרים המשיך אשוח בגוף תאורה נוסף הנקרא Ai Light- מנורה בעלת חמישה חיישנים המסייעים לה, באמצעות אינטליגנציה מלאכותית, לזהות את שגרת חייו של המשתמש ולהגיב אליה על פי הצורך. "מעקב קפדני אחר התנועה, התאורה והקול בביתו של המשתמש מאפשר למנורה לזהות את העדפותיו של בעליה לאחר יממה אחת בלבד" מסביר אשוח  את הגישה הרעיונית העומדת בבסיס עיצובה- גישה חדשה לשימוש במוצרים, אשר מעודדת אימון וחינוך  של האובייקטים שבבעלותנו, מבלי לנסות לשלוט בהם.
אולם, כרגע, נראה כי סופו של תהליך האפיון האישי במוצרים אתו החל אשוח בראשית הקריירה שלו, לא טמון באובייקט כזה או אחר, כי אם בחברות אותן הקים הנקראות Digital Forming ו- ,UCODO העוסקות דווקא בתהליך העיצוב. הממשק החדשני שפיתחו החברות מאפשר לצרכן לשלוט במראה ובצורה של המוצר אותו ירכוש, במסגרת גבולות ברורים אותם הגדיר המעצב. אשוח מאמין כי האפשרות לצקת תכנים אישיים למוצרים יום-יומיים, מסמנת את תחילתה של מהפכה בתרבות הצריכה, בה נפתח סוג שונה של קשר עם החפצים שלנו: "סביר להניח שהמדפסת התלת ממדית תהיה במקום של המיקרוגל כיום." חוזה אשוח, "האימא תגיד לילד: 'תוריד לי כמה צלחות לארוחת ערב.' והאובייקטים יהפכו להיות חלק מהאורח חיים שלנו."

OMI. mgx lamp

אשוח מוסיף כי הפלטפורמה הגמישה לעיצוב מוצרים מציעה לא רק מהפכת צריכה, אלא גם מהפכה בייצור, כאשר במשך כל שלב הפיתוח האובייקטים קיימים אך ורק בחלל הווירטואלי. העיצוב הנבחר מועבר ישירות למערכת הייצור המקומית הסמוכה לצרכן רק כאשר הוא מחליט לרכוש את המוצר, מה שמביא לחיסכון ניכר בשטח אחסון של מלאי מיותר. אך יותר מכל מדובר במהפכה תקשורתית שתביא לחילופי דעות ומוצרים בין חברי הקהילה. "אני מאמין במציאות חדשה, שהיא מציאות בלי גבולות." אומר אשוח, "אני רואה את העולם בתור תקשורת בין נקודות מוקד, וזה מה שאני מקווה שיהיה- מרכזים גדולים וקטנים המחוברים ברשת של חילופי דעות".

נדמה כי החזון העתידני אותו מציג אשוח רלוונטי מאוד דווקא לכאן ועכשיו. ייתכן ודווקא הטכנולוגיה היא שמאפשרת למעצב הישראלי לטייל במשך מחצית עשור בכל העולם, לקבוע את ביתו גם פה וגם שם, ובעצם בעזרת האובייקטים העתידניים שהוא מעצב, אפשר שגם אנחנו נוכל להרגיש בבית בכל מקום או לפחות לנסות להיות חלק מאזרחי העולם.

מתוך בית ונוי מס. 112: "מפגש העיצוב והטכנולוגיה"