נקודת זינוק מבוצרת: תפיסה אדריכלית חדשה לתכנון מוצבי צה"ל

המסע של פרויקט "נקודת זינוק מבוצרת" החל במקרה. "קראתי כתבה שסיפרה על התחרות של התאחדות האדריכלים", משחזר איתמר ששון, מ"פ בשריון וסטודנט לפילוסופיה. "דובר שם על כך שהמוצבים לא באמת מממשים את התכלית שלשמה הם הוקמו. פניתי למיכה ולחבר נוסף, ואמרתי להם 'בואו נעשה משהו'. הרצון שלנו להשתתף בתחרות הגיע מתוך תחושת דחיפות ושליחות גדולה; חווינו את המלחמה, וגם את ה-7.10 כלוחמים, והרגשנו שהניסיון המבצעי שלנו צריך לקבל ביטוי, אבל ידענו שנדרש חיזוק מקצועי כדי להפוך את התובנות האלו לתוכנית עבודה, ולכן פנינו לאדריכלית מייזי חזקיה".

מייזי חזקיה, בעלת משרד האדריכלים "מייזי אדריכלים בע"מ", זיהתה מיד את הפוטנציאל בחיבור בין שני התחומים: "בלי הרקע והניסיון הצבאי, קשה מאוד לפתח משהו שהוא נכון ומדויק. שיתוף הפעולה תרגם את הצרכים המבצעיים לשפה אדריכלית. ככה זה אמור לעבוד בעשייה הציבורית".

צילום: מקום שקשה להיכנס אליו וקל לצאת ממנו. קרדיט הדמיה עמרי חדד ומייזי חזקיה

הלוחמים והאדריכלית סביב השולחן העגול

לצדו של ששון עמדו מיכה פייט, מפקד בשריון וסטודנט לפכ"ם (פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה), ועמרי חדד, שסיים שירות כקצין ביחידה מיוחדת וסטודנט לאדריכלות במכון פראט בניו יורק. השילוב בין המומחיות הצבאית למומחיות האדריכלית אפשר חשיבה מחודשת על המושג 'מוצב' תוך ירידה לפרטי פרטים.

ששון מדגיש כי שם הפרויקט משקף שינוי תפיסה עמוק: "הטעות הכי גדולה בעיניי היא שהמוצב נתפס כמקום שצריך להיות מעין קו הגנה, כאשר התכלית הכי חשובה שלו היא היותו מקום שממנו החיילים צריכים לצאת החוצה ולהגן על היישובים".

צילום: החומר הרפלקטיבי משקף את סביבתו ומבלבל את האויב. קרדיט הדמייה - עמרי חדד ומייזי חזקיה

"ששון וחבריו הגדירו את המוצב כמקום ש'קשה להיכנס אליו, אבל קל לצאת ממנו' ויחד ניסינו להבין מה התרגום האדריכלי של התובנה הזו", מסבירה מייזי. "הרבה מהדיונים נסבו סביב סוג החומר שייצפה את חומות המוצב". ששון מוסיף דוגמה מהשטח: "הגענו עד לרמות של התאמות זוויות הירי מהמוצב לחיילים שרובם אוחזים את הנשק ביד ימין. אלו דברים שמפקדים בשטח מבינים את החשיבות שלהם".

"סיפור של טלאי על טלאי"

"המוצבים היום הם תוצר של תכנון מאולתר." אומר ששון "זה מתחיל מאיזו נקודה בשטח שהצבא מבין שנדרשת שם נוכחות של כוח לוחם, ולאט-לאט מוסיפים מכולות ובטונדות. כך נוצר מצב שפעמים רבות במקום שהחיילים יהיו מוגנים, הם מוצאים את עצמם רצים בשטח פתוח בתוך המוצב כדי להגיע לטנק שלהם. במציאות של רחפנים ופצמ"רים, השטחים החשופים עלולים להפוך למלכודת מוות".

צילום: מוצב שמאפשר תנועה בטוחה לחלוטין מהמגורים ועד לכלי הלחימה. קרדיט הדמיה מייזי אדריכלים

מייזי מוסיפה: "הקפדנו על מבנה מודולרי אפקטיבי, תוך חשיבה כיצד אפשר לנהל את תנועת החיילים בדרך היעילה, המהירה והבטוחה ביותר. המודול הזה מאפשר תנועה בטוחה לחלוטין מהמגורים ועד לכלי הלחימה. והוא גם גמיש מאוד במקרה של הגעת עוד חיילים למוצב".

לקחים מכיבוש קונסטנטינופול

חלק מהמחקר של הצוות חזר אלפי שנים אחורה. "פנינו לספרות מקצועית", מספר ששון. "ראינו שיש דברים שידועים מיום המצאת התותח וכיבוש קונסטנטינופול. הבנו שהחומות צריכות להיות עבות ונמוכות, בניגוד לבטונדות הגבוהות שקיימות היום."

מייזי תרגמה את הלקח ההיסטורי למציאות המודרנית: "יישמנו ממדים שמתחשבים בשדה הראייה ובזווית הראייה של אדם ממוצע. החומה שלנו מאפשרת לראות את האויב המתקרב, ומבטיחה שמה שקורה בפנים יישאר נסתר מהחוץ. רצינו שהמוצב יעניק לחיילים תחושה של מבצר".

פסיכולוגיה של דריכות ותעתוע

"כמפקד אני יודע שהנראות משפיעה על התנהגות החיילים", קובע ששון. "ראיתי איך גם החייל שנראה הכי פחות ממוקד, נדרך כשהוא מגיע למוצב הנכון; הוא בודק את המחסניות שלו כדור-כדור כי המבנה גורם לו להרגיש את חשיבות המקום. רצינו לייצר מוצב שגורם לחייל דריכות מהרגע שהוא מתעורר ועד שהוא הולך לישון. שום דבר לא נכנס אם הוא לא משרת תכלית מסוימת, ממש כמו בצוללת קרבית שכל מה שבתוכה נועד לשרת מטרה ספציפית. יש הרבה מוצבים שנמצאים בתוך הטבע היפה, בדרום או בצפון, והמבנה הקר מוציא את החייל מהפסטורלית של הכלניות מסביב ומכניס אותו למיינדסט של לחימה".

צילום: שרטוט מפלסי המוצב. קרדיט שלי קאושנסקי.

מייזי מסבירה את בחירת החומרים: "כשבוחרים חומר אחד אחיד וקר, כמו בטון דרוך, ההרגשה הסופית היא של מרחב מוגן. הקפדנו להציג תכנון אדריכלי אפקטיבי תוך שימוש במינימום ההכרחי ובפשטות של ניהול תנועה. המטרה הייתה לייצר שפה של שקט ויזואלי, שלא תעמיס על החייל ותאפשר לו להתרכז במשימה המבצעית שלו בלבד".

החדשנות הבולטת ביותר בתוכנית היא המעטפת החיצונית. ששון מסביר: "הקיר החיצוני מצופה במראות. כשאתה מסתכל על קיר שמשקף לך את הסביבה, המוצב נעלם מהעין. מעבר לכך, לראות את עצמך מסתער או יורה על עצמך זה אלמנט פסיכולוגי שמוציא משיווי משקל." ששון מדגיש כי גם במקרה של פגיעה, המראה אינה מתנפצת ונופלת אלא רק נסדקת, מה שיוצר אפקט תעתוע חזק אף יותר עבור האויב.

מייזי מדגישה את היתרון הגדול ביותר של המעטפת הרפלקטיבית: "האויב לא מצליח להבין ממה החומה עשויה או מה העובי שלה. החיפוי החיצוני יוצר אפקט של משהו אוורירי, אבל מדובר בחומר חזק מאוד, עמיד לבלאי ושחיקה לאורך שנים. זה פתרון שמשלב הגנה פיזית עם שיבוש תודעתי. חשוב לציין כי מדובר בחומר שנבדק מחקרית על בסיס פרויקטים שכבר הוקמו, כך שהאיכויות שלו ברורות והוא ישים מאוד מבחינה הנדסית".

אחריות על העתיד

בסיכום הריאיון, שניהם מדגישים את הצורך בשינוי סדרי עדיפויות. "מוצב בונים ל-50 או 100 שנה", אומר ששון. "עדיף לשלם הרבה בהקמה ובתכנון יסודי, מאשר לשלם אחרי זה מחיר כבד בדמים. התרשמתי מאוד מהנכונות של המפקדים לנהוג בענווה ובצניעות אחרי ה-7.10 ולהקשיב גם לאנשים שמגיעים מבחוץ. אני מקווה שמקבלי ההחלטות ידעו להתרומם לגודל השעה, כי בסוף אלו אנחנו הסדירים והמילואימניקים שהולכים לשם, ועוד כמה שנים אלו יהיו הילדים שלנו".

מייזי מוסיפה: "אני חושבת שאנחנו האדריכלים צריכים להיות אחראים על העתיד של האדריכלות בישראל, וזו החובה שלנו לחקור כל פרויקט לעומק." "נקודת זינוק מבוצרת" היא ההוכחה שכאשר הניסיון מהשטח פוגש חשיבה אדריכלית, נוצר פתרון שיכול באמת להציל חיים יקרים".