עיצוב סקנדינבי - כוחה של מסורת
אדריכלות, ריהוט, עיצוב פנים, תכשיטים ועיצוב מוצר - לקראת כנס "המשכיות" בנושא עיצוב סקנדינבי
בסתיו 1949 הופיע בשער המגזין "טיים" כסא שעיצב המעצב הדני Hans J Wegners ועמודים רבים בגיליון הוקדשו לכתבה על העיצוב הסקנדינבי. באותה תקופה הוצגו גם בתערוכה במילאנו רהיטים, פריטים עשויים זכוכית, ויצירות עבודות יד משבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד, שקצרו הצלחה והרשימו את המבקרים בה. זו הייתה, למעשה, פריצת הדרך של העיצוב הסקנדינבי אל הזירה הבינלאומית, כאשר במהלך העשור כולו המשיכה וגברה השפעתו, ובתוך כך פרחו גם שיתופי פעולה עם מעצבים בינלאומיים כמו Gio Ponti האיטלקי,Ray & Charles Eames האמרקאים והדני Arne Jacobsen.
ואמנם, מנקודת מבט רווחת, דומה כי הסגנון הסקנדינבי תמיד מקושר בצורה זו או אחרת לשנות ה-50, שנים בהן נוכחותו בזירה הבינלאומית הייתה במיטבה, אחרי אותן פריצות דרך בניו יורק ומילאנו. אך שורשי העיצוב הסקנדינבי מגיעים ממקומות רחוקים ועמוקים הרבה יותר, שתורמים לכוחו ושרידותו לאורך הזמן. ולראיה - האידיאלים והעקרונות של אותה מסורת ארוכת שנים חוזרים ומתעוררים בגלים, וגם בעשור האחרון הם זוכים התעוררות משמעותית, עם דור צעיר של מעצבים המעניק להם פירוש חדש.
כדי להבין את כוחה של אותה פשטות סגנונית שהתפתחה לאיטה בחלקו הצפוני של כדור הארץ, כשהיא מאופיינת בפונקציונאליות ובקווים נקיים, במיומנות של בעלי המלאכה ובאידיאלים דמוקרטיים, יש לחזור מאות שנים אחורה לחברת האיכרים הענייה שהתגוררה בחבל עולם זה, ותרמה רבות להתגבשותם של העיצוב ותרבות הייצור הסקנדינביים כפי שהם מוכרים לנו היום.
למעשה, ההרגלים של אותה אוכלוסיה פשוטה ודלת אמצעים הם ששימשו בסיס להתפתחות שפת עיצוב המושתתת על גישה צנועה ומתן מענה לצרכים- שונה בתכלית מהאידיאלים של החברה הגבוהה שהובילו את עולם העיצוב ביבשת אירופה. בחלקו הצפוני של העולם התפתחה השפה העיצובית מאורחות חייהם של איכרים ודייגים, אשר בנו ויצרו במו ידיהם את כל שהיה להם - בתים, סירות ורהיטים, תוך שימוש בחומרים שזימנה להם סביבתם: עץ מהיער, בעיקר אורן ואשוח, אבן אפורה (grasten), חימר (lera), עור ומתכות, וכן פשתן וצמר (בעיקר צמר כבשים) ששימשו לייצור מוצרי הלבשה וטקסטיל ביתי. מאפיין נוסף של שפת העיצוב שהתפתחה בצפון הצונן, היה טבלת צבעים קלילה ובהירה, שעמדה בניגוד מוחלט לצבעוניות העשירה והרוויה של ארצות הים התיכון.
לימים, על רקע מציאות שהפכה גלובאלית יותר ויותר, חדרו לשפת העיצוב הסקנדינבית השראות נוספות. הראשונות לסגל לעצמן סגנון עיצוב אלגנטי יותר היו דנמרק, שבדיה ופינלנד, אם כי בו בזמן הן שמרו על שפה רציונלית ונקיה באופן יחסי ועל האידיאל הקלאסיציסטי. בשלהי המאה ה-19, בד בבד עם התפתחות התפיסה כי מגורים ומוצרים איכותיים צריכים להיות נחלת הכלל, התפתחה התובנה כי גם מוצרים תעשייתיים להמונים יכולים להיות מעוצבים ונוחים למישתמש, וכך בתחילת המאה ה-20 גויסו אמנים למפעלי ייצור בדנמרק, שבדיה ופינלנד, במטרה לתרום ליצירת "הוויה יפה יותר ליום-יום".
בתוך כך, כבר בתערוכה הבינלאומית שהתקיימה ב-1920 בשטוקהולם בא לידי ביטוי העיצוב המתוחכם והשימושי במוצרי הזכוכית, הפורצלן והכסף שהוצגו בה, ועל רקע זה התקיים "מפגש" בין מסורת העיצוב הסקנדינבית לבין רעיונות המודרניזם, שדגלו בפונקציונאליות כערך המקנה יופי, וש-”less is more” – תפיסה רעיונית שתאמה את העקרונות הבסיסיים שמתוכם צמח העיצוב הסקנדינבי ואת קרבתו לטבע.
בשנות ה-30 צעדו ארצות סקנדינביה את צעדיהן הראשונים למדיניות סוציאלית מודרנית, כאשר הרעיון כי עיצוב טוב הינו זכות דמוקרטית מובנת מאליה מעוגן היטב באג'נדה הפוליטית שלהן.
בין חלוצי המודרניזם הסקנדינבי נמנו שמות כמו Gunnar Asplund , Alvar Aalto ו-Arne Jacobsen כמו גם Kaj Franck , Bruno Matsson ו- Hans J Wegner - מובילי דרך, שעבודותיהם לא נעלמו עם השנים, והשפעתם רק הלכה והתעצמה מדור לדור.
בשנות ה-50, כאשר עיצוב סקנדינבי הפך לפתע למושג שגור בזירה הבינלאומית, היו מעצבים אלה (חוץ מ-Asplund) ממש בשיא העשייה שלהם. כך, למשל, Jacobsen בדיוק סיים אז את עיצוב כסא "הנמלה", ועמד להתחיל בעיצוב יצירה עם שפה אורגנית יותר,שמוכרת לנו בכורסת "הביצה" ו"הברבור", ובעיצוב פנים של המלון המלכותי של SAS, במרכז קופנהגן, שלימים הפך ל-cult של ממש.
Aalto עבד באותם ימים על פרויקט האוניברסיטה בהלסינקי שבעיצובו החיל את השראת הטבע, ובהמשך לפועלו בתחום הריהוט ולעיצובי הדרגשים, הכיסאות והכורסאות שיצר בשנות ה-30 וה-40 בטכניקת כיפוף העץ, עיצב גם אהילי תאורה בסגנון דומה. אף Franck זכה להערכה רבה על עיצוב סט כלים שעיצב קודם לכן, וב-1955 הציג את העיצוב המנצח ו"חסר התמותה" שלו לכדי הזכוכית "Midja" ו-"2744".
במחצית השנייה של המאה העשרים המשיך העיצוב הסקנדינבי לשמור על איכויותיו, כשבחוד החנית ניצבים העיצוב הדני והפיני, ובהמשך, עם עליית רמת הצריכה, גם העיצוב השבדי. כך או אחרת, בשנות ה-2000 לא ניתן להתעלם מנוכחותו של העיצוב הסקנדינבי במרכזה החם של זירת העשייה הבינלאומית, כאשר דור חדש של מעצבים מכניס רוח חדשה לאתיקה הישנה. למרות שלא תמיד קל להגדיר "הקבלה" מוחלטת בין הקווים ה"ישנים" והתכנים החדשים, והשפה העיצובית העכשווית אינה הומוגנית כבעבר, הקרבה לטבע ושורשי העיצוב הסקנדינבי, על ערכי הפשטות, הניקיון והפונקציונאליות העומדים בבסיסו, ממשיכים לאפיין אותה- שני מקורות השראה בעלי כוח ו"עמידות" המהווים קרקע פורייה לרעיונות חדשים ומתחדשים.
כנס האביב המסורתי ,שמתקיים כשיתוף פעולה בין אגודת אדריכלי הפנים וחברת "בית ונוי", יעסוק השנה בעיצוב סקנדינבי. בכנס יתארחו ממיטב המעצבים הסקנדינביים שיחשפו את איכויותיו הייחודיות ויוכיחו כי "המשכיות", שמו הנבחר של הכנס, היא אכן כמעט שם נרדף לעיצוב הסקנדינבי.
הכותבת הינה מנהלת התוכן של הכנס.
כתבות נוספות
