עיצוב סקנדינבי - כוחה של מסורת

כדי להבין את כוחה של אותה פשטות סגנונית שהתפתחה לאיטה בחלקו הצפוני של כדור הארץ, כשהיא מאופיינת בפונקציונאליות ובקווים נקיים, במיומנות של בעלי המלאכה ובאידיאלים דמוקרטיים, יש לחזור מאות שנים אחורה לחברת האיכרים הענייה שהתגוררה בחבל עולם זה, ותרמה רבות להתגבשותם של העיצוב ותרבות הייצור הסקנדינביים כפי שהם מוכרים לנו היום.

למעשה, ההרגלים של אותה אוכלוסיה פשוטה ודלת אמצעים הם ששימשו בסיס להתפתחות שפת עיצוב המושתתת על גישה צנועה ומתן מענה לצרכים- שונה בתכלית מהאידיאלים של החברה הגבוהה שהובילו את עולם העיצוב ביבשת אירופה. בחלקו הצפוני של העולם התפתחה השפה העיצובית מאורחות חייהם של איכרים ודייגים, אשר בנו ויצרו במו ידיהם את כל שהיה להם - בתים, סירות ורהיטים, תוך שימוש בחומרים שזימנה להם סביבתם: עץ מהיער, בעיקר אורן ואשוח, אבן אפורה (grasten), חימר (lera), עור ומתכות, וכן פשתן וצמר (בעיקר צמר כבשים) ששימשו לייצור מוצרי הלבשה וטקסטיל ביתי. מאפיין נוסף של שפת העיצוב שהתפתחה בצפון הצונן, היה טבלת צבעים קלילה ובהירה, שעמדה בניגוד מוחלט לצבעוניות העשירה והרוויה של ארצות הים התיכון.

בתוך כך, כבר בתערוכה הבינלאומית שהתקיימה ב-1920 בשטוקהולם בא לידי ביטוי העיצוב המתוחכם והשימושי במוצרי הזכוכית, הפורצלן והכסף שהוצגו בה, ועל רקע זה התקיים "מפגש" בין מסורת העיצוב הסקנדינבית לבין רעיונות המודרניזם, שדגלו בפונקציונאליות כערך המקנה יופי, וש-”less is more” – תפיסה רעיונית שתאמה את העקרונות הבסיסיים שמתוכם צמח העיצוב הסקנדינבי ואת קרבתו לטבע.

בשנות ה-30 צעדו ארצות סקנדינביה את צעדיהן הראשונים למדיניות סוציאלית מודרנית, כאשר הרעיון כי עיצוב טוב הינו זכות דמוקרטית מובנת מאליה מעוגן היטב באג'נדה הפוליטית שלהן.

בין חלוצי המודרניזם הסקנדינבי נמנו שמות כמו Gunnar Asplund , Alvar Aalto ו-Arne Jacobsen כמו גם Kaj Franck , Bruno Matsson ו- Hans J Wegner - מובילי דרך, שעבודותיהם לא נעלמו עם השנים, והשפעתם רק הלכה והתעצמה מדור לדור.

במחצית השנייה של המאה העשרים המשיך העיצוב הסקנדינבי לשמור על איכויותיו, כשבחוד החנית ניצבים העיצוב הדני והפיני, ובהמשך, עם עליית רמת הצריכה, גם העיצוב השבדי. כך או אחרת, בשנות ה-2000 לא ניתן להתעלם מנוכחותו של העיצוב הסקנדינבי במרכזה החם של זירת העשייה הבינלאומית, כאשר דור חדש של מעצבים מכניס רוח חדשה לאתיקה הישנה. למרות שלא תמיד קל להגדיר "הקבלה" מוחלטת בין הקווים ה"ישנים" והתכנים החדשים, והשפה העיצובית העכשווית אינה הומוגנית כבעבר, הקרבה לטבע ושורשי העיצוב הסקנדינבי, על ערכי הפשטות, הניקיון והפונקציונאליות העומדים בבסיסו, ממשיכים לאפיין אותה-  שני מקורות השראה בעלי כוח ו"עמידות" המהווים קרקע פורייה לרעיונות חדשים ומתחדשים.