בית כחווית מקום

הבית השוכן בהרצלייה נבנה על מגרש שהיה בעברו גינה של בית סמוך, ו"שאריות" ממנה נותרו במקום גם לאחר פיתוח השטח. לכאורה, עובדה זו יכולה הייתה להיחשב כפיסת אינפורמציה חסרת חשיבות, אך עבור האדריכל אבי ליואי, מבעליו של משרד "ליואי דבוריינסקי אדריכלים" היא היוותה הזדמנות פז להחיל את תפיסתו המקצועית הדוגלת באיחוד של בית וסביבתו, וליצור "חוויית מקום" כדבריו. "הגינה הייתה ממש חדר חיצוני גדול, עם עצים ותיקים גדולים שתחמו אותה תוך הגדרת דופן ברורה" אומר ליואי, שהתכנון שטווה אכן צמח בהתייחס אליה ומתוכה.

תהליך הפרוגראמה הגדיר בית לזוג, אנשי קריירה שוחרי עיצוב, שהגיעו לתהליך התכנון עם דעות מגובשות מונחות מאורח חייהם ולאו דווקא כאלה שנחשבות רווחות או טרנדיות. כך, למשל, למרות שמדובר בבית דו קומתי ששטחו אפשר ליצור חדר עבודה מרווח, הם העדיפו "לנגוס" חלק מהחלל הציבורי שבקומה הראשונה ולהקצותו לטובת חדר עם מחיצות הזזה קלות שיאפשר להם לשמור על קשר עין ותחושת ביחד. תהליך התכנון ככלל, זכור לכל המעורבים בו כפורה וחווייתי, שהתייחס בכובד ראש "לקלה כחמורה" תוך בחינת מכלול אופציות ותיאום ציפיות שנועדו "לשמור על החזון" כדבריהם.הבית שנגלה מן החוץ ממוקם גבוה ממפלס הרחוב, ומדרגות דק רחבות מובילות אליו. את הקונספט הרעיוני שלו מגדיר ליואי כ"בית ש"מתפרק" לכיוון החצר האחורית"- מערך של מישורים, מסות וקטעים אטומים בחזית הקדמית, שהופך למערך של קווים ושקיפות בחזית האחורית. החזית הפונה אל הרחוב אטומה יחסית, ובה בעת עשירה בחומר, צורה וצבע - הפרשי עומק מייצרים בה מישורים ונפחים שונים, ושלושה פתחים צרים, שניים אופקיים ואחד אנכי, מגובים באלמנטים מבניים המדגישים אותם: המוטיב האופקי מודגש באמצעות קורה קדמית ומערכת של גגונים מרחפים (קונזוליים) שאף נצבעו בגון שונה מחיפוי הטיח של כלל המעטפת, ואילו המוטיב האנכי באמצעות קיר כורכר שכמו חודר לתוכה ואף מתנשא מעל הגג. החזית האחורית מאידך, מאופיינת בשקיפות רבה וב"הפחתה" ניכרת של המסה הבנויה, ושילובם של אלמנטים זהים לאלה שבחזית הקדמית מגלם המשכיות אסתטית ושפה קוהרנטית. פרט אסתטי נוסף ששולב בחזית זו הוא חיפוי אלומיניום של אחד מנפחי המעטפת, שהינו שקוע מעט ביחס לשאר חלקיה, ובחבירתו לכדי רצף אחיד עם מסגרות האלומיניום המשמשות בפתחים הוא מעניק ערך מוסף של ייחוד ועניין ויזואלי.

פינת הישיבה עטופה בוויטרינות ונושקת לגינה שנוכחותה מהווה לה רקע בלתי נפרד, המודגש במיוחד בשל הצמצום העיצובי.

עם הכניסה לבית מקבל רעיון חיבור הבית וסביבתו את מלוא המשמעות, כאשר התחושה המתקבלת היא של חלל ספוג רוגע הנמשך הרבה מעבר לגבולותיו הבנויים ומסתיים, למעשה, בקצה הגינה. ואמנם, פתיחות ויצירת מבטים ארוכים הם ממאפייניו הבולטים של התכנון, שכבר מן הרחוב מפגיש את המבט עם חלל הפנים הנחשף דרך הפתח האורכי, ועם פתיחת דלתו של הבית פורש את מרחבי החלל והגינה במלואם- תמונה שנגלית גם כאשר ניצבים בקצה שטחה של הגינה. כמו במעטפת החוץ, כך גם את תכנונו של חלל הפנים טווים שני צירים- אופקי ואנכי, המייצרים מעין תצורת צלב ש"מארגנת" את זרימתו (ראה תכנית). קומת הכניסה, ממנה ישנם פתחי יציאה גדולים לגינה, היא החלל הציבורי שמרכז בשטחו סלון, פינת אוכל, חדר עבודה (שכאמור מהווה חלל משנה שניתן לצרפו לחלל) ומטבח, המופרד מכלל המרחב באמצעות יחידה בנויה. הקומה השנייה כוללת 3 חדרים, חדר רחצה מרווח, וכן מרפסת גדולה שבמידת הצורך/רצון ניתן יהיה להפכה לחדר נוסף.גרם המדרגות המוביל לקומה זו הינו חלל גבוה, שחזיתו השקופה היא הפתח האנכי של המעטפת, והמעקה המלווה אותו מציג שילוב מעניין של בנייה ומתכת שתוכנן כפתרון לממדיו הצרים יחסית, כמו גם משיקולים אסתטיים של יצירת שקט ויזואלי: את מהלכו הראשון מלווה קטע בנוי- "באוהאוסי" משהו בחזותו, שנצבע בצבע שמן לבן בגימור מבריק, ואת המהלך השני מעקה ברזל שעוצב כמוטות ישרים החודרים לחלק הבנוי כך, שלמעשה, מדובר במישור אחד (ללא עין). מערך החומר והצבע שרוקם את שפת הבית קלאסי בעיקרו, משלב גווני חום למיניהם, לבן וטבעי, ותומך בממד האורגני של הקונספט הרעיוני: ריצוף באריחי אבן טרוורטין בגון חום כהה יחסית בחיתוך Cross cut; קירות לבנים המשווים ניקיון ויזואלי מוכן ומזומן לקליטת נוף הגן; פתחים במסגרות אלומיניום בגון מוקה שתואם את החיבור עם החוץ, וכמובן הזכוכית, ששקיפותה מעניקה את תחושת הזרימה הישירה בין שני המרחבים. חזיתה השקופה של קומת הכניסה תוכננה בקו מדורג (עם "קפיצה"), ובתוך כך מדגישה "מקומות" הן בכיוון החוץ, והן בכיוון הפנים, באורח שמקיים קשרי עין ישירים ביניהם, ובו בזמן מעניק לכל אחד מהם מרחב מוגדר משלו: פינת ישיבה, פינת אוכל, פינת אוכל חיצונית ופינת עבודה. בנוסף, האלכסון שמייצר הקו המדורג כלפי "חדר הגינה", והמבטים הארוכים שמתקבלים בשל כך, מעניקים תחושת מרחב גדולה. אזור המטבח מופרד מהמרחב באמצעות יחידה בנויה שמשני עבריה ישנה גישה ישירה אליו, והיא מכילה בתוכה את תשתיות מערכת מיזוג האוויר. בנוסף, כל ארבעת עבריה מנוצלים לטובת התכנון-עיצוב: הצד הפונה למטבח מכיל ארונות, יחידות אחסון ומכשירי חשמל; בצד הפונה לסלון מותקנים שני מדפי עץ גדולים הנמשכים גם לצד הפונה לפינת האוכל- להנחת פריטי נוי, חפצי אמנות וכד'; ובצד השני, שהינו גם הכניסה הרשמית למטבח, תוכננה בה מעין "גומחת מבואה" נוחה המאכלסת בתוכה מראה ויחידת מדף-מגירה.

בחלל הציבורי - מבט אל עבר פינת האוכל והיחידה הבנויה שחוצצת בינו ובין המטבח, תוך הותרת פתחי גישה ישירים אליו משני צדדיה.

תאורת החלל כוללת גופים מעודנים קבועי תקרה לצד גופים דקורטיביים שהותאמו לאופיו ועיצובו של כל אזור ואזור "כסוג של תכשיט" לדברי בעלת הבית, וסגנון הריהוט המינימליסטי מגלם אמירה מודרנית אנינה- פריטים מסוגננים שנרכשו בקפידה "אחד לאחד" והתאמות המעידות על טעם אישי מגובש ובהחלט לא שגרתי. כך, לדוגמה, כיסאות פינת האוכל ששלושה מהם עשויים חומר פלסטי לבן ושלושה אחרים מתכת וריפוד בגון חום-זהוב, או פינת הישיבה, המרנינה בגווני בז'-חקי וחרדל, שאינה עונה על המקובלות ואינה כוללת, למשל, שולחן קפה "תקני". ככלל, הצמצום החומרי והעיצוב המינימליסטי, ובתוך כך שילוב מדוד ביותר של פריטי נוי, מותירים מרחב אוורירי ראוי לנוכחות החוץ, שמשלימה את חזותו השלווה בערך הרמוני שאף פריט, מעוצב ככל שיהיה, לא יוכל לו. המטבח, טריטוריה אהובה על בעלי הבית חובבי הקולינריה המשובחת, הוא חלל פונקציונאלי ונוח, המצויד היטב בכל הנדרש לכך, ועיצובו משלב יחידות לבנות בגימור צבע בתנור ויחידות עשויות עץ אגוז אמריקאי בדיגום "שטרייף" שנבחר בשל גוונו הבהיר יחסית, שמכונה על ידי בעליו "בלונדיני". במרכז החלל ניצבת יחידת אי גדולה מאובזרת כראוי במיני פטנטים מתוחכמים, ובהיקפו יחידות אחסון שונות שתוכננו בתפירה אישית מוקפדת. סוג של "טוויסט" במארג המהוקצע, מגלמת פינת ישיבה חיננית, אידיאלית להפסקת קפה נינוחה, שניצבת ברחבת דק ביציאה מהמטבח ומפתיעה בגונה הורוד עז ובקווי עיצובה הרומנטיים.

חלל המטבח מאובזר להתפאר במיני פטנטים ופתח היציאה לרחבת דק נעימה המצויה בהמשכו.

חדר הרחצה בקומה העליונה מתהדר בחזית שקופה. בקצה המשטח מצוי המקלחון שנחתם בדלתות זכוכית שקופות וחללו הפנימי חופה באריחים כחולים.

חללי הקומה השנייה ממוקמים לאורכו של מעבר רחב ונוח, מרוצפים בפרקט בהיר ונהנים מנוף הגינה  הנגלה דרך הפתחים הגדולים. בחדר השינה אף ישנה מרפסונת קטנה מרוצפת עץ, חדרה של הבת, ששינתה את נתוני הפרוגראמה מבית לזוג לבית לזוג עם תינוקת, הוא חלל מלבב המעוצב בגווני אדום עליזים, וגולת הכותרת של קומה זו הוא חדר הרחצה המרווח, שכמו כל חללי הקומה הפונים לגינה מתהדר בפתח גדול מרצפה לתקרה ואליו צמוד משטח דק שבתוכו שקוע האמבט.

המשטח, העשוי עץ טיק שנבחר בשל עמידותו המוכחת בתנאים רטובים, נמשך "מקיר לקיר", כאשר קצהו האחד נתחם בדלתות זכוכית ליצירת מקלחון. גוון הבז' של אריחי הריצוף והחיפוי נאמן לשפת הבית, ורק חללו של המקלחון חופה באריחים כחולים- השראה מעולם הים והמים, שנשאבה מהשימוש בעץ הטיק הנחשב ל"עץ היכטות". הגינה החודרת לחלל הפנים כחלק בלתי נפרד ממנו, היא גינה "פשוטה" במובן הטוב של המילה- אינה מתיימרת להפוך לפארק טרופי אקזוטי ואינה חומדת כל חזות של מחוזות אחרים. בחזית הקדמית מלווים את הבאים צמחי שבטבטים בצד אחד, ופרחי לוע הארי שפורחים באדום עז בצד השני, ומרבית שטחה של החזית האחורית הינה מדשאה מוקפת בשיחים ובעצים הותיקים שנוסכים נועם ויזואלי ורגשי מהסוג השמור לנוף עצים ותיקים. וכך, עם עובדת קיומם שהכתיבה את סיפורו של הבית ו"הקיר התוחם" שמייצרת נוכחותם, הם גם משלימים את הרעיון שעמד בבסיס התכנון ליצור חיבור של בית וגן כמקום אחד, ולמעשה, מקומות בתוכו וסביבו, שמעשירים את חוויית המגורים בו.

מתוך גיליון 106: "חווית מקום"