בגיל 92: האדריכל ישראל גודוביץ הלך לעולמו

גודוביץ, לשעבר מהנדס העיר תל אביב, היה אחד האדריכלים הנועזים והמקוריים בישראל. הוא תכנן את בית ספר שדה חצבה האייקוני, אנדרטת אוגדת הפלדה, מגדלי אביב ופרויקטים רבים נוספים. בנו: "אדריכלות הייתה שליחות חייו"

מערכת בית ונוי

10 דקות קריאה

24-05-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

"אבא היה תמיד מעל לחוק", כתב האדריכל דקל גודוביץ בפוסט פרידה מאביו, "חוק הכבידה, חוקי הבנייה, נורמות חברתיות. הוא נסק לגבהים, השתחרר ממגבלות טכניות ובירוקרטיות, ועף לשמש הגדולה. עכשיו שהוא בשמיים באמת, הוא יכול סוף סוף קצת לנוח ממאבקים".

האדריכל ישראל מאיר גודוביץ הלך לעולמו ביום שישי האחרון, בגיל 92. בהודעה ברשת החברתית תיאר בנו את אביו כאדם שראה באדריכלות שליחות חיים. "אבא שלי, לפני שהיה אבא היה קודם כל אדריכל", כתב, "זאת לא הייתה מקום עבודה או מקצוע, זאת הייתה שליחות חייו. האדריכלות שלו הייתה עבודת קודש למען החברה כולה, במטרה לבנות עבורה מקום טוב יותר, מיוחד יותר".

גודוביץ נולד בחיפה ב-1934 וסיים את לימודיו בפקולטה לאדריכלות בטכניון ב-1958. בהמשך למד לתואר שני באוניברסיטת טוקיו, שם עבד עם האדריכל היפני קנזו טנגה והצטרף לקבוצת U.R.T.E.K לצד אדריכלים יפנים בולטים כמו ארטה איסוזקי וריקו טומיטה. החשיפה לתרבות האדריכלית היפנית והניסיונות בגאומטריה לא קונבנציונלית ליוו אותו לאורך כל דרכו המקצועית.

צילום: יהודית גרעין-כל. אנדרטת אוגדת הפלדה שעיצב גודוביץ

כוורות במדבר

הפרויקט שהפך אותו לשם דבר היה בית ספר שדה חצבה, שתוכנן בין השנים 1969 ל-1971 וזכה להדים בינלאומיים. במדבר, בתנאי אקלים קיצוניים, יצר גודוביץ קומפלקס מגורים שנראה כמו מבנה עתידני. המבנים התבססו על יחידות טרומיות של משושים תלת-ממדיים מבטון, דמויי כוורת דבורים. הפתרון הגיאומטרי לא היה רק אסתטי: המשושים יצרו הצללה עצמית זה על זה ומנעו קרינת שמש ישירה על החלונות, לצד פתחי אוורור חכמים שאפשרו זרימת אויר טבעית. "שיטת הבנייה השגרתית של קירות ישרים ומאונכים לא משכה אותי כבר בתקופת לימודיי בטכניון", אמר בראיון, "ניסיתי לחפש דרכים חדשות לבנייה, עד שבאחד הימים עלה בי הרעיון לבנות מערכת דמוית כוורות, שבה ניתן לנצל בצורה מרבית את החללים הנוצרים". את השיטה הוא הציג גם בתערוכה במוזיאון ישראל ב-1972.

אהבתו למדבר לא הסתיימה בחצבה. בשנים 1967–1975 שימש כממונה על התכנון הכפרי במשרד השיכון, ותכנן מערכי מגורים ותשתיות ביישובי חבל שלום וסיני. הוא הטמיע שיטות בנייה מתועשות, מהירות וטרומיות, מבנים מודולריים שאפשר להרכיב בקלות יחסית בתנאי שטח מורכבים. עבודתו כללה יישובים חדשים מקצרין בגולן ועד הנגב, ופרויקטים לבדואים. פסגה נוספת הייתה אנדרטת אוגדת הפלדה בימית שבסיני, יצירה פיסולית מבטון שנהרסה לאחר החזרת סיני למצרים והוקמה מחדש בסמוך לכרם שלום.

צילום: מיכאל יעקובסון, חדר אוכל כרם שלום

מגני סביון למגדלי אביב

לצד הפרויקטים הציבוריים, באור יהודה תכנן את פרויקט "גני סביון", שנולד מפרויקט ניסיוני בשם "בתי המעטפת" בראשית שנות ה-70, בתגובה למצוקת הדיור הקשה של זוגות צעירים. הפרויקט נחנך בתחילת שנות ה-80. הוא תכנן גם את מגדלי אביב בשדרות בגין בתל אביב, היכל הספורט על שם בנדל במרכז אזורי צמח, תחנת סונול בחיפה, ואף שני אצטדיוני כדורגל בדרום אפריקה. פועלו התפרש על פני עשרות שנים וכלל מגוון רחב: מבני ציבור ומסחר במוסקבה ובניו יורק, בנייני משרדים, בתי מגורים, אנדרטאות, תערוכות, עיצוב פנים וריהוט. "האדריכלות שלו הייתה טוטאלית", כתב בנו, "כזו שמתחילה בבוקר בבטון ומסתיימת בלילה מאוחר בעיצוב כיסא עץ. אצלו זה לא היה בתיאוריה. למען זה הוא קם בבוקר".

העיר ההיסטורית

במסגרת קמפיין הבחירות של רון חולדאי ב-1998, טבע גודוביץ לראשונה את המושג "העיר ההיסטורית של תל אביב", ואף תחם את גבולותיה בין הרחובות יהודה הלוי והרכבת במזרח, מסילת הרכבת הישנה בדרום, הים במערב, נחל הירקון בצפון ורחוב אבן גבירול במזרח. בעקבות זכייתו של חולדאי בבחירות, מונה גודוביץ למהנדס העיר בשנת 1999. בתקופת כהונתו הקצרה, שנמשכה עד מרץ 2000, הוביל מדיניות אדריכלית, דחף לשיקום דרום העיר וקידום פרויקטים בנמל תל אביב, ושינוי פני מוקדים כמו כיכר דיזנגוף וכיכר אתרים. הוא אף אחראי על עיצוב הפנים המחודש של מועדון הקוליסיאום. רבות מתוכניותיו הגרנדיוזיות נתקלו בהתנגדויות פוליטיות ובירוקרטיות, ולא יצאו אל הפועל.

צילום: זאב שטיין. אנדרטה לחללי הספארי במטולה שתכנן גודוביץ

במקביל לפועלו המקצועי, היה גודוביץ גם מבקר חריף של הסטטוס קוו האדריכלי והאורבני. הוא יצא נגד תופעת המגדלים בתל אביב. "לא הופעל שום שיקול דעת אסטרטגי-תכנוני-אורבני", אמר על האופן שבו מוקמים מגדלים בעיר, "אין בשום מקום תוכנית למיקומם של המגדלים הצומחים בעיר ללא מתווה ידוע או תוכנית מתאר". הוא הוציא ספרים ביקורתיים, כמו "Red tape: מחווה לפרקינסון" ב-1980 ו-"40X40: ארבעים מגדלים - ארבעים שנה" ב-2007. בספר על המגדלים הוא כתב בשפה ביקורתית ואינפורמטיבית על 40 מגדלים בתל אביב ורמת גן, ואף הודה שבהיותו מהנדס העיר התנגד להקמת מגדל נוה צדק.

"הרחוב נועד לציבור"

ביקורתו לא הסתכמה במגדלים. הוא גם הרבה לבקר את הצבת דוכני מפעל הפיס במרחב הציבורי. "הרחוב נועד לתועלת הציבור, לא להשחתה שלו. ביתני מפעל הפיס נולדו בחטא", אמר בראיון ב-2020, "הם גוזלים שטח מהמרחב הציבורי ואין להם לא רישיון לעסוק במסחר ולא היתר בניין. ב-1999 ניסיתי לדרוש ממנכ"ל הפיס דאז להסיר את המפגע הזה מרשות הציבור". במקביל, הצביע על ראש העיר תל אביב, רון חולדאי, כאחראי למחירי הדיור הגבוהים. "יש לעירייה אינספור קרקעות שעומדות ריקות. למה מאות ואלפי הדונמים שהיו שייכים לעירייה, כלומר לתושבים, נמכרים רק לאקירוב, לגינדי ודומיהם?", שאל בריאיון משנת 2011.

צילום: שלמה רודד. חדר האוכל בקיבוץ יד חנה

ב-2015 השתתף בעונת ה-VIP של תוכנית הריאליטי "האח הגדול", צעד שנתפס כפרובוקטיבי ומניפסטי. הופעתו בבית הפכה אותו לדמות זכורה בזכות אופיו הישיר, הכריזמטי והבלתי מתפשר. האדריכל ד"ר צבי אלחייני, מנהל ארכיון אדריכלות ישראלית, כתב שהכניסה לתוכנית היא "פעולה משמעותית נוספת ברצף הארוך של פעולות מניפסטיות ביקורתיות". בתקופה זו הרבה לקדם פתרונות למשבר הדיור באמצעות מגורים במכולות. לאורך השנים עבד לצד אישי ציבור בולטים: מנחם בגין, שלמה להט ורון חולדאי. הוא ניסה לקדם חזון של ערים תאומות בין תל אביב לעזה כשהיה מהנדס העיר, "בימים שעוד אפשר היה להאמין בכך", כפי שציין בנו.

"היה לו לב גדול. ענק", כתב דקל, "הוא עזר לכולם ואהב את כולם, גם אם לפעמים כעס וצעק. האהבה הכי גדולה שלו היתה לתל אביב ולמדבר. בתל אביב נולד, למד, עבד וגר. כל חייו זה תל אביב". גודוביץ היה נשוי לאראלה, אדריכלית ושותפתו לעבודה, מאמצע שנות ה-50 ועד למותה ב-2022. הוא הותיר אחריו שני בנים: ד"ר תומר גודוביץ, מומחה לתחבורה ציבורית, והאדריכל דקל גודוביץ.

תגיות: אדריכלים ומעצבי פנים