כל האמת על תכנון בניין הכנסת: "ריחמנו על קלארווין, חתכנו לו את הבניין"

בניין הכנסת נולד בתחרות שזכה בה האדריכל יוסף קלארווין ב-1957, ועד חנוכתו ב-1966 שינו את התוכניות אדריכלים נוספים, ביניהם דב ורם כרמי. דורה גד עיצבה את הפנים לצד קלארווין, ובין השניים היו מחלוקות.

"האמת היא שריחמנו על קלארווין. חתכנו לו את הבניין", סיפר האדריכל רם כרמי לחוקרת שילה הטיס-רולף, כמעט ארבעה עשורים אחרי שהוא ואביו דב כרמי הכינו תוכנית חדשה לבניין הכנסת. הטיס-רולף, ותיקה בספריית הכנסת, פרסמה את סיפור התכנון בכתב העת "קתדרה", ועולה ממנו תמונה של מחלוקות כמעט בכל שלב.

המחלוקת הראשונה נגעה למיקום הבניין, והיא נמשכה שש שנים. מאז אפריל 1949, כשהחל תכנון קריית הממשלה בגבעת רם בירושלים, הוצעו לכנסת מקומות שונים, ורק במרץ 1955 הוחלט למקם אותה בשולי הקריה. ההחלטה נבעה משיקולי גישה ומרצון להביע הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. התחרות לתכנון המשכן הוכרזה ביולי 1956, ואפילו השם "משכן" עורר ביקורת בחוגים דתיים, שטענו שהוא שמור למשכן השכינה, אבל הביקורת נדחתה. רוב האדריכלים בארץ לא השתתפו בתחרות, כי לא היה מקור מימון לבנייה.

תשעה ימים לפני פרסום התוצאות נמסר שהברון ג'יימס דה רוטשילד, שנפטר זמן קצר קודם לכן, הוריש בצוואתו 1.25 מיליון לירות שטרלינג להקמת הבניין. התוצאות פורסמו ביולי 1957 והזוכה היה יוסף קלארווין, יליד ורשה שלמד אדריכלות בגרמניה ועלה ארצה ב-1933. בין עבודותיו היו בית הקרנות בחיפה והחלק החיצוני של ממגורות דגון.

חבר השופטים שיבח את ההיקף הצנוע יחסית של הבניין ואת הרמזים הקלאסיים שבו, שלדבריו מעוררים יראת כבוד. איגוד האדריכלים טען שהבניין אינו מודרני ואינו ישראלי, ושהחזית שלו משעממת. ועדה בינלאומית של אדריכלים פסקה באפריל 1958 לטובת קלארווין.

בתחילת 1959 יצא קלארווין לסיור בבתי פרלמנט באירופה. בזמן שהיה בחו"ל החל האדריכל צבי כהן, שהובא לפרויקט בידי שלמה גור, מנהל הקמת המשכן בפועל, לערוך בתוכנית שינויים. הוא העביר את הכניסה הראשית מצפון לדרום, תכנן טרסה על עמודים במקום כיכר והאריך את החזית מ-86 מטר ל-120 מטר.

ביוני 1959 אושרה בוועדת הביצוע תוכנית שהכינו קלארווין והאדריכל שמעון פובזנר, ובה הועבר אולם המליאה מהמרכז אל הצד המזרחי של הבניין. הכניסה הוחזרה לצפון, בעיקר מחשש לירי צלפים מכיוון ירושלים המזרחית, ששלטה בה אז ירדן. בהמשך מונה דב כרמי, חתן פרס ישראל, ליועץ לוועדת הביצוע, והוא צירף אליו את בנו רם. התוכנית שלהם אושרה במאי 1960. הבניין הפך ממלבני לריבועי, היקפו הצטמצם וחלק מהמשרדים הועברו אל שיפולי הגבעה. רם כרמי סיפר שהשניים החליטו להשאיר את התוכנית על שמו של קלארווין, כדי שתעבור בצורה חלקה.

אחד הוויכוחים נסב על העמודים. קלארווין תכנן במקור 70 עמודים מסביב לבניין. רם כרמי ביקש לבטל אותם לגמרי, ואביו חשב שדי להקטין את מספרם. המחלוקת הגיעה לכך שרם כרמי עזב את הפרויקט כדי לתכנן את בניין הפרלמנט בסיירה לאון. קלארווין הציע לצפות את העמודים בקרמיקה, אבל חזר בו אחרי ביקור בצרפת, ובסוף נבנו עמודים מלבניים מבטון חשוף. בקיץ 1963, שנה אחרי מותו של דב כרמי במאי 1962, שלושה אדריכלים שלחו ליושב ראש הכנסת מכתב תלונה על השינויים בתוכנית, ואיימו להודיע לציבור שתוכניות המשכן הפכו למסמך סודי. קלארווין דחה את הטענות.

המחלוקות עברו מהמעטפת אל הפנים. האדריכלית דורה גד, כלת פרס ישראל לשנת 1966, התחילה לעבוד על עיצוב הפנים בדצמבר 1963 לצד קלארווין, למרות התנגדותו. השניים חלקו על התקרה של האולם, על הקיר שמאחורי מושב היושב ראש ודוכן הנואמים ועל התאורה. שינויים נעשו גם ביציעים, במקום הישיבה של נשיא המדינה, בכיסאות חברי הכנסת ואפילו ברצפות.

הבניין נחנך ב-1966 בקריית הממשלה בירושלים. מאז נוספו לו אגף דרומי ב-1992 ואגף מזרחי ב-2007. בניין הכנסת משמש היום במה לוויכוחים רבים וקולניים, בפרט בשנים האחרונות, ומסתבר שכבר מראשית דרכו, עוד לפני שנכנס אליו חבר כנסת אחד, הוא משך אליו מחלוקות.