"הפס ששובר את קוביית האולם מסמל את השבר הגדול בלכתו של רועי"

סמוך לתיכון עמית בראשון לציון עמד מגרש כדורסל מקורה בגג קל, והכוונה הראשונית הייתה לסגור את דפנותיו ולהפוך אותו לאולם ספורט עירוני. במהלך הדרך התקבלה החלטה אחרת. הוחלט להרוס את הקיים, לנצל את השטח באופן מיטבי ולבנות במקומו מרכז שלם שמשלב ספורט, חינוך ומצוינות. כך נולד מרכז "רועים" למצוינות בחינוך ובספורט, שמנציח את רועי פלח ז"ל, שחקן נבחרת ישראל בכדוריד ומאמן, שביקש לפני מותו להקים מיזם שיעניק לילדים ולצעירים הזדמנות להתקדם ולהצטיין.

את המרכז תכנן משרד V5 אדריכלים בשיתוף עיריית ראשון לציון, בהובלת האדריכל גיא כנען, שותף במשרד וראש צוות הנדסאית בכירה, אושרית הורוביץ. המבנה משתרע על כ-2,400 מטרים רבועים וכולל אולם ספורט עם יציע לכ-400 צופים ולצדו מערך של חללים משלימים.

לב הפרויקט הוא אולם גדול שתוכנן בראש ובראשונה עבור כדוריד, ענף עם מסורת משמעותית בעיר וקשר ישיר לסיפורו של רועי. שתי מחיצות ניידות מאפשרות לחלק אותו לשלושה מגרשים קטנים יותר ולהתאים אותו לכדורסל, לאימונים ולפעילויות ספורט נוספות.

לצד האולם תוכננו שני חדרי פעילות בשטח של כ-100 מטרים רבועים כל אחד, שאחד מהם משמש גם ככיתת לימוד, וכן חדרי טיפול, חללי לימוד קטנים ופרטניים, משרדים, מלתחות ופונקציות תפעוליות. החיבור בין הספורט ללימודים נובע מהתפיסה שבבסיס עמותת רועים, שלפיה הישגים בספורט קשורים קשר הדוק לחינוך, והמרכז נועד לתת לצעירים מעטפת רחבה יותר.

אולם ספורט דורש חלל גדול, גבוה ורציף, ולכן הוא עלול להיראות מבחוץ כקופסה אטומה ומונוליטית, כלומר מסה אחת גדולה בלי חלוקה. במשרד V5 ביקשו לפרק את המסה הזאת, להכניס לתוכה קצב ותנועה ולהפוך את החזית לחלק מהסיפור של המבנה. לאורך האולם נמתח סטריפ חלונות שלא ממשיך כפס אופקי רגיל. הוא נשבר, עולה ויורד ומפר את הסדר של הקופסה. מאחורי המהלך עומד אחד הרעיונות האישיים ביותר בפרויקט.

"הפס ששובר את קוביית האולם מסמל את השבר הגדול בלכתו של רועי", מסביר כנען. "אבל אותו שבר הוא גם זה שמכניס אור פנימה, לדורות שממשיכים אחריו".

ההנצחה נטמעת בתוך האדריכלות עצמה ומשמשת גם רעיון וגם חלון, גם זיכרון וגם מקור של אור טבעי.

המסה המרכזית חופתה בפח טרפזי בהיר, ועל גביו שובצו משטחי HPL, לוחות למינציה בלחץ גבוה, בגוני כחול, תכלת ואפור. הם מסודרים בקומפוזיציות גיאומטריות שאינן שלמות או סימטריות, וגם כאן חוזר רעיון השבר, הפעם באמצעות צבע. הצבעוניות נבחרה כך שלא תזוהה עם קבוצת ספורט מסוימת, מתוך הרצון ליצור מרכז עירוני, בית שיכול להיות שייך לכל ספורטאי וספורטאית בעיר.

לצד הקופסה הגדולה של אולם הספורט נמצאת מסה נוספת, כהה יותר, ובה חלק מחללי הלימוד והמנהלה. כאן מופיע אחד האלמנטים המזוהים ביותר עם המבנה, סדרה של חלונות עגולים בגדלים שונים המפוזרים בחזית במקצב אסימטרי. מבחינת כנען המקצב הזה מדמה כדור בתנועה. העיגולים אינם עומדים בשורה מסודרת והם נראים ככדור שקופץ לאורך החזית, עולה, יורד ומשנה קצב. יחד עם רצועת החלונות השבורה של האולם נוצרת תחושה של תנועה בבניין שבבסיסו מסה גדולה וסטטית.

הבחירה הזאת נוגעת בשאלה אדריכלית ותיקה, האם בניין צריך לספר מבחוץ מה מתרחש בתוכו. במרכז רועים התשובה מגיעה דרך קצב, צורה ותנועה, בלי סמלים מילוליים ובלי דימוי ישיר של מגרש ספורט, ובכל זאת משהו בבניין מתנהג כמו כדור.

מבפנים, אותם פתחים עגולים מקבלים משמעות נוספת. בחדרי הלימוד הם הופכים למסגרות גדולות לנוף ולצמרות העצים ומכניסים אור טבעי פנימה. באולם עצמו נשארה קונסטרוקציית הפלדה גלויה, וכך גם חלק ממערכות המבנה. היציעים, רצפת העץ, סימוני המגרשים והאור שחודר דרך רצועת החלונות יוצרים חלל ישיר ופונקציונלי, שבו התנועה היא ממילא האלמנט המרכזי.