שירת הסטיקר: משפטי ההנצחה שהפכו לאנדרטה אדריכלית

בימים אלה נחנכת בקמפוס אוניברסיטת תל אביב אנדרטה שנבנתה מכ-500 משפטים שנלקחו ממדבקות הנצחה. בני משפחה וחברים בחרו את המשפטים לזכר יקיריהם שנהרגו במתקפת 7 באוקטובר ובמערכות שבאו בעקבותיה, ומאז הם מופיעים על ספסלים, עמודי תאורה, תחנות אוטובוס וקירות ברחבי הארץ. באנדרטה, שנקראת "קולות חקוקים", עברו המילים מהמדבקות הזמניות אל קיר פלדה.

המדבקות הקטנות הפכו לאחת מצורות ההנצחה המזוהות ביותר עם התקופה. רבים מהמשפטים שעליהן מספרים על החיים שהיו, על אהבה, חברות, אומץ ושמחת חיים, והם היו נקודת המוצא של האדריכלית ליהי דוידוביץ עין גדי, שותפה במשרד DMR דוידוביץ אדריכלות ותכנון ומרצה בבית הספר לאדריכלות של האוניברסיטה. הצעתה נבחרה מבין 147 הצעות שהוגשו בתחרות תכנון פתוחה, והאנדרטה הוקמה ביוזמת האוניברסיטה ובתרומת קרן גריי.

"כשהתחלתי לתכנן את האנדרטה, השאלה הראשונה שהעסיקה אותי הייתה כיצד יוצרים מרחב זיכרון לאירוע שעדיין נוכח כל כך בחיינו", מסבירה דוידוביץ עין גדי. "תופעת מדבקות ההנצחה ריגשה אותי מאוד. משפחות וחברים בחרו מילים שמשקפות את האישיות, הערכים והחיים של האנשים שאיבדנו".

בלב האנדרטה ניצב קיר מפלדת קורטן, סוג פלדה שמפתח עם השנים שכבת חלודה מגנה, והוא מגדיר מרחב אינטימי שעוטף את המבקרים. כל משפט חקוק מייצג אדם, זיכרון או סיפור אישי, ויחד הם יוצרים פסיפס של קולות שונים. כל מבקר יכול למצוא בהם משמעות משלו.

האנדרטה משתלבת במערכת השבילים של הקמפוס ומזמינה את העוברים והשבים לעצור, להתבונן ולהתחבר לסיפורים האישיים. לדוידוביץ עין גדי, שלמדה באוניברסיטת תל אביב וכיום מלמדת בה, יש בכך משמעות אישית.

היא ביקשה שהמקום יהיה נגיש ומזמין, כך שאפשר יהיה להתייחד בו עם הזיכרון וגם להיתקל בו בדרך לשיעור, לפגישה או ביום לימודים רגיל.

לצד האנדרטה נוצר ארכיון דיגיטלי שכולל כאלף מדבקות הנצחה. הוא מאפשר להכיר את הסיפורים שמאחורי המשפטים ולהמשיך לתעד אותם. העץ שבמרחב האנדרטה יגדל וישתנה לאורך השנים, והמשפטים יישארו חקוקים בפלדה בזמן שהחיים סביבם ממשיכים.

עבודתה של דוידוביץ עין גדי במשרד מתמקדת בתכנון מבני ציבור ומרחבים עירוניים, מתוך עניין בקשר שבין אדריכלות, אנשים וקהילה. "אני רואה בעבודה הזו המשך ישיר לעיסוק שלי באדריכלות כמרחב שמאפשר לאנשים להרגיש שייכים", היא אומרת. "כיצד יוצרים מקום שמכיל ריבוי של קולות וסיפורים אישיים, ובו בזמן מאפשר לכל אדם למצוא את הדרך שלו לזכור? כיצד שוזרים מקום הנצחה בתוך מארג החיים הקיים?".