האדריכלית: מיכל ויטל

אני מתמחה בבנייה ירוקה, בתכנון ירוק שמציע פתרונות המנצלים את האנרגיה בצורה הטובה ביותר, כמו למשל העמדה של הבית בתוך המגרש, ביחס לשמש ולרוח באותו אזור, יצירת אוורור טבעי. 

בתוך זה אני מתמחה 'בבנייה טבעית', שזה שימוש במשאבים טבעיים לבנייה, בחומרים כמו לבני אדמה המתייבשים בשמש, ולא שרופות באש, בתבן לבידוד שזה חומר מתחדש שצומח כל שנה ולא צריך לחצוב או להשתמש במשאבי טבע מתכלים ועוד. 

חלק השיטות מסורתיות, וחלק פותחו במאה השנים האחרונות. התחום מאד מתפתח ונפוץ בארה"ב. כמובן שאלו שיטות תקניות, שעברו את כל הבדיקות.

אני היום בונה מספר יחידות של  דו-משפחתי בהרחבה של קיבוץ משמרות. זו הרחבה שהוגדרה כשכונה ירוקה, ואני אחראית על כל הנושא בתכנון ובפיתוח של השכונה.

ניתן דגש על פתרונות אקולוגיים, כבר משלב התשתיות - תמהיל הצמחייה שייצר הרבה צל טבעי, ומצד שני לא יחסום את הבריזה לבתים, חלחול מים מהחצרות ישירות למי התהום ובנוסף, כמובן שיש הגדרה של החומרים שאפשר לעבוד איתם. 

למשל בנינו 'ארובת רוח', שזו ארובה שתופסת את הרוח מעל הבית, ומחדירה אותה ליחידות המזרחיות, שבאופן טבעי חסומות לרוח. זו בעצם ארובה בתוך הבית, שמייצרת אוורור טבעי. 

בבתים אחרים יצרנו פטיו, שמאפשר לאור טבעי להיכנס, כי בדו משפחתי יש 3 כיווני אוויר, במקום ארבעה.

את הבנייה עשינו באיטונג, הקפדנו בעיקר בבתים הצפוניים, שאינם מקבלים שמש דרומית טובה, בכדי לשמור על הבידוד.

אזור החוף נקרא אזור א', ובו, כמו באזור ד' בערבה ובבקעת הירדן, שהוא מאד חם – אך בשני המקומות אין הפרשי טמפ' גדולים בין היום, צריך להימנע מבניה כבדה ומחומרים שאוגרים חום. 

בבניה כבדה אין לחום מתי להשתחרר. הוא נאגר ולבסוף פוגע בבית. הבניה באיטונג, שהוא בלוק קל, שאינו אוגר חום, מביאה לבידוד אופטימלי, במיוחד באזורים האלו.

אני אוהבת את הרגעים הראשונים והאחרונים. את ההתחלה שאנחנו יוצרים את הבית, את היצירתיות בפתרונות, את הצמיחה שלהם ואת הבנייה. את כל האמצע עם הרישוי והבירוקרטיה, פחות. אני אוהבת את ההוויה של השטח, לשתות קפה עם הפועלים, לראות איך הבית מתקדם. 

'לקיחת אחריות סביבתית במרחב הבנוי'. ההשפעה של מבנים על האקלים, כצרכני אנרגיה גדולים, היא עצומה. אם נתכנן נכון יותר, נוכל להשפיע משמעותית על הבעיות הסביבתיות. יש לנו המון מה לעשות, רק צריכים לקחת אחריות.