"90 אחוז מההכנסות שלי מגיעות דרך אינסטגרם, וזה לא בדרך ממומנת"

"90 אחוז מההכנסות שלי מגיעות דרך אינסטגרם, וזה לא בדרך ממומנת. זה נשמע לכם סביר?", כך פתח מעצב הפנים ליעד יוסף את ההרצאה שלו במפגש "בוקר של עיצוב" של בית ונוי, ששודר בזום למשתתפים מקהילת העיצוב הישראלית. השאלה שנשמעה כמעט פרובוקטיבית הניבה תשובות מהוססות בצ'אט. יוסף, המתמחה בתכנון ועיצוב בתים ודירות יוקרה, הגיע לדבר על דרך אחרת לחלוטין לבנות עסק, דרך שמבוססת על קהילה אמיתית שנבנתה מאותנטיות ומחשיפה יומיומית.

המסע התחיל בתקופת הקורונה במושב מרגליות על גבול לבנון. "הייתי נעול בבית ופחדתי שמטפסת לי איזו מחלה במדרגות", הוא נזכר. "ומה היה לעשות בקורונה חוץ מלבשל, לאכול, לנקות. אני מאוד אוהב לבשל והחלטתי סתם להעלות איזה מתכון של קובה. אשכרה גלגלתי קובה וצילמתי את זה ולא חשבתי שזה יעניין מישהו ופשוט העליתי את הקובה שלי, סיר קובה מוכן, ואז פתאום התחלתי לקבל שאלות. רגע, אתה הכנת? מה זה הבצק הזה? כמה מלח? כמה סלק, כמה מים. התחלתי למצוא את עצמי עונה לשאלות ומגיב לאנשים שאני אפילו לא מכיר אותם".

מהתגובות על הקובה נבנתה אינטראקציה. מהאינטראקציה צמחה קהילה. ולקהילה הזו, שהגיעה לאט-לאט למאות ולאלפי עוקבים, יוסף נתן שם. "יום אחד פשוט פתחתי את המצלמה ואמרתי להם תקשיבו חמודות מתוקות, אני צריך שנעשה אחת, שתיים, שלוש. החמודות המתוקות האלו הפכו להיות הקהילה שלי".

היום הקהילה הזו מונה 72 אלף עוקבים. קהילה בגודל של עיר שמקבלת תוכן כל יום, כל היום. התוכן הזה מחולק לפי נוסחה מדויקת. "30 אחוז עיצוב, 40 אחוז חיים אישיים ו-30 אחוז ערכים ואומנות", הוא מפרט. החלק המכריע הוא החיים האישיים, כי לקוחות לא קונים מעצב, הם רוצים להיות חלק מסיפור. "בסוף הם לא בוחרים אותנו רק כי אנחנו מראים תמונה יפה. הם רוצים להתחבר אליי כבן אדם ולראות איך הם מסוגלים להיות חלק מהחיים שלי, חלק מהשותף שלי, מהיומיום שלי".

הסיפור הזה כולל הכל. את עופרי ומאורי, הבנות שלו ושל בן זוגו אביעד. את הוויכוחים בממ"ד בשלוש בבוקר. את כוס הקפה ששפכה הילדה במשרד לפני הרצאה, את תהליך הפונדקאות של מאורי, שבו הקהילה גייסה 350 אלף שקל תוך עשרה ימים אחרי שהכסף נגנב מהם. "מאורי מבחינתנו היא הבת שלנו, אבל היא הילדה של כל כך הרבה אנשים ברשת הזאת", הוא אומר בהתרגשות. לדבריו, הקהילה הזאת הפכה בתקופת המלחמה לחמ"ל אמיתי שפינה זקנה קשישה מקומה חמישית באשקלון וארגן מגני ברכיים לחיילים. "יש אחריות ברשת כשאתה מחזיק מספר כזה", הוא אומר.

לפי יוסף, האותנטיות היא הכלי המרכזי. "אני לא מוכר להם כלום", הוא אומר, "אני מראה את החיים שלי. גם כשלא בא לי, אני פותח את המצלמה ואומר להם, היום רע לי. רבתי עם אביעד. נמאס לי". והסטורי הזה, הכי פחות מקצועי שיש, מגיע ל-100 אלף צפיות. "בסוף מה אנשים רוצים? הם מזדהים איתנו. מישהו מעז להגיד להם מה הוא מרגיש?".

מסתבר שהנוסחה עובדת גם כלכלית. יוסף מספר שלקוחות שמגיעים דרך אינסטגרם כבר מכירים אותו כל כך טוב, שהם לא מתווכחים על המחיר. "הם הופכים להיות כבר חברים שלכם מבלי שאתם תכירו אותם, אבל הם עוקבים אחריכם ומכירים אתכם כל כך טוב שלא נעים להם אפילו לבקש הנחה. זה ברמה הזאת". בת נוער שעקבה אחריו באינסטגרם אמרה להורים שלה על פנטהאוז ברמת השרון, "זה המעצב, אני רוצה אותו". העסקה נסגרה.

החשיפה האישית, הוא מודה, לא מתאימה לכולם. אביעד, בן הזוג, התקשה בהתחלה. "הוא אמר לי", נזכר יוסף, "'רגע, תעצור. לאן? לאן רצת? אני התחתנתי איתך, לא התחתנתי עם עוד 70 אלף עוקבים'". עם השנים הוא התרכך. יוסף מדגיש שאפשר לעשות את זה בהדרגתיות, ושלא חייבים לחשוף את בני הבית. "אתם המוצר", הוא מבהיר, "אתם הדבר שהם משלמים עבורו. חשיפה שלכם כבני אדם, לא בהכרח של המשפחה".

יוסף מספר שבחוזה שלו עם לקוחות יש סעיף תחת שיווק ופרסום שקובע שהפרויקטים מצטלמים. "בסופו של דבר", הוא אומר, "גם לדבר איתם בשפה הכי פשוטה. אם אני לא מתעד את הבית שלכם, איך יגיעו אליי עוד לקוחות?". לדבריו, רוב הלקוחות מסכימים.

המפגש, שנערך במסגרת סדרת "בוקר של עיצוב" של בית ונוי, נגע בנקודה שמעסיקה מעצבים רבים. איך הופכים נוכחות דיגיטלית לעסק אמיתי? התשובה של יוסף פשוטה ומורכבת בעת ובעונה אחת. זו עבודה, זו עוד משרה, אך זו משרה שמחזירה 90 אחוז מההכנסות. "הכסף נמצא פה על הרצפה", הוא סיכם.