איך חוזרים ליצור אחרי שהעולם התהפך? הביאנלה שמחזירה את הקראפט למרכז

הביאנלה השלישית לאומנויות ולעיצוב מוצגת בין 20 באפריל 2026 ל-7 בנובמבר 2026. התערוכה המרכזית תתפרש במרכז רוטשילד, בביתני הקבע ובמרחבי המוזיאון, ותארח חממות אקדמיות, סיורים, שיחי גלריה ופעילויות משפחתיות. מאז הביאנלה הראשונה ב-2020, החברה הישראלית עברה טלטלה דרמטית, והביאנלה הנוכחית מגיבה לכך דרך יצירות הבוחנות את מקומה של היצירה ברגעי משבר ומבטאות תחושות של דחיפות, חוסן וזמניות.

"אנחנו נרגשות לפתוח את המהדורה השלישית של הביאנלה, שכבר הפכה למסורת משמעותית במוז"א, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב", אומרת רז סמירה, סמנכ"לית ואוצרת ראשית. "זוהי מסורת שמבקשת להציג קשת רחבה של תחומי אמנות ואומנות (קראפט), ולשקף את הלך הרוח המורכב שלאחר השבעה באוקטובר. הביאנלה מעניקה במה למדיומים כמו טקסטיל, צורפות וקרמיקה, שלעיתים אינם זוכים לבית קבוע במוזיאונים, ומאפשרת להם לעמוד במרכז".

השנה הוחלט לשלב פריטים היסטוריים מאוספי המוזיאון המתכתבים עם עבודות עכשוויות ויוצרים דיאלוג בין עבר להווה. "תהליך דומה מתקיים גם בביתנים השונים ברחבי המוזיאון, שבהם ההיסטורי והעכשווי נפגשים ומטעינים זה את זה במשמעות חדשה", מוסיפה סמירה.

נושא הביאנלה לשנת 2026 שואב השראה משירו האפי "מעשים וימים" של הסיודוס מהמאה ה-8 לפנה"ס, אחד ההרהורים הקדומים על העבודה כמעשה קיומי ומוסרי. השיר מקבל משמעות מחודשת כאשר מעשה היצירה מתגלה כפרקטיקה מודעת של חוסן, ולעיתים גם של התנגדות.

"היצירה לעולם איננה ניטרלית - כל מעשה יצירתי משקף את רוח זמנו ומעיד כיצד אמנים ויוצרים מגיבים למתחים, לחששות ולתחושת הדחיפות של ההווה", אומרת אנריאטה אליעזר ברונר, אוצרת התערוכה. "מתוך מציאות של שבר ואי ודאות, הביאנלה מציעה קצב אחר, איטי יותר, מוחשי ומתמשך, ומבקשת לראות בתחומי הקראפט והעיצוב לא רק ביטוי אמנותי, אלא גם טכנולוגיות של קשב ואחריות: צורות חשיבה דרך עשייה חומרית, פעולות שבאמצעותן חומרים ותהליכי עבודה מתגלים כשדות ידע רחבים, והעשייה עצמה ככוח חי – כוח שבאמצעותו אנו זוכרים, כואבים, מתקנים, חולמים וממשיכים ליצור".

התערוכה המרכזית משתרעת על פני כל מרכז רוטשילד ומאגדת למעלה מ-200 עבודות ופרויקטים מחקריים במנעד רחב של חומרים ומדיומים. העבודות נבחרו על ידי חבר שופטים מקצועי שכלל את פרופ' אורי ברטל מבצלאל, ד"ר ערן ארליך, יובל עציוני משנקר, רולא ח'ורי ועדי שבתאי פפו. התערוכה בנויה סביב צירים תמטיים העוסקים בעמל, טבע, זהות וזיכרון תרבותי, זמן והמשכיות, מחקר ותהליך, ובמושגים של בית, אגירה ושייכות.

"קיומה של הביאנלה במוזיאון בו נמצאים אוספי תרבות חומרית מרתקים, מקומיים וחשובים, אפשרה לנו לייצר שלושה מעגלי פעולה במרחב המוזיאלי", אומרת גלית גאון, אוצרת התערוכה. "התערוכה המרכזית שבה מוצגים ביטויים עכשוויים המגיבים לתמה המובילה, לצידה, בחרנו לפתח שלושה עשר פרויקטים מרתקים שהם דיאלוג בין מחקר ויצירה - בין אוצרי ואוצרות המוזיאון ובין מעצבים ומעצבות שלמדו את אוספי המוזיאון ויצרו עבודה חדשה מתוכם. בכך, אנחנו מאמינות כי החפצים החדשים שמגיעים מדי ביאנלה למוזיאון יהפכו לחלק מאוסף הקבע - מעין מעגל של 'חפץ מחפץ'".

במעגל השלישי והאקדמי הזמינו אוצרות הביאנלה מחלקות לעיצוב לפתוח שיחה ודיון עם קהל המבקרים על תהליכי יצירה, השראה, עיבוד ושימור. "יחד, הם יוצרים מעין שלושה זמנים: עתיד, הווה ועבר המתקיימים יחד בתקופת התערוכה ומעידים על המוזיאון כמרחב מוביל בשלושת מערכי הזמן", מוסיפה גאון.

בביתנים של אוספי הקבע פותחו פרויקטים ייחודיים פרי שיתופי פעולה בין אוצרות ואוצרי המוזיאון ליוצרות ויוצרים. ביתן הקרמיקה מציג את "חרס גוף חסר" של ד"ר שלומית באומן ו"רשומות ריקות" של טליה מוקמל. ביתן אלכסנדר לתולדות הדואר מציג את "Overprint Song" של גיא שגיא, וביתן קדמן למטבעות מציג את "אות-מטבע-זהות" של סטודיו RAG. בביתן הזכוכית יוצגו "אבן בוחן" של שחר קדם ו"על דמעות ונשימה" של לילך שטיאט.

הביאנלה תארח ארבע חממות אקדמיות בהובלת מוסדות אקדמיים מובילים בישראל. שלוש מהן יוצגו בגלריית המגדל וחממה אחת במרכז אדמונד דה רוטשילד בתל אביב. בין העבודות המוצגות במרכז רוטשילד אפשר למצוא יצירות של ורד אהרונוביץ, יעל אוליאל, יונתן אולמן, רונית ברנגה, אריה ברקוביץ, ויסאל ג'ובראן אל עוקבי, זינב ג'רביע, מרים גמבורד, ענבל הופמן, עולא זיתון, נובויה ימגוצ'י, ורדה יתום, אורי סאמט, יעל עצמוני, ורד קמינסקי, אסתר קנובל, דפנה קפמן, ברק רותם, טל שושן ורבים נוספים.