איך נראה בית שהיה פעם לול?

שתי משפחות טמפלריות, אימברגר ואפינגר, ניהלו יחד משק עופות בחצר מתחם ברחוב עמק רפאים 12 במושבה הגרמנית בירושלים. את העופות הן גידלו בלול שנבנה ב-1877, והיום המבנה משמש בית מגורים. הוא אחד מכמה בתים פרטיים שנפתחים במסגרת פסטיבל בתים מבפנים ירושלים, שבו הקטגוריה הזאת נחשבת לאחת הפופולריות, כי בביקור בה אפשר לראות איך אנשים גרים ולקבל רעיונות לעיצוב.

הטמפלרים היו בני קהילה נוצרית גרמנית שהתיישבה בירושלים במאה התשע עשרה. את הסבת הלול תכנן ועיצב ב-2023 המשרד Jerusalem Design, והאדריכל המקורי של המבנה אינו ידוע. הצוות שימר את מעטפת האבן, את החלונות ואת התריסים המקוריים, והשתמש מחדש בחלקים מהמבנה ההיסטורי. הקורות והאלמנטים המבניים נשארו גלויים בעיצוב הפנים, והתקרה המשופעת וחלונות הגג שנשמרו מכניסים אור טבעי ללול שהפך לבית. בבית יש נגרות עץ ומשטחי אבן, וחלל אירוח פתוח סביב האח יוצר בית עכשווי בהשראה אמריקאית בתוך המעטפת הירושלמית ההיסטורית.

בשכונת טלביה עומד בית שנקרא בית הקשתות, שמתפרש על ארבע קומות שתוכננו מחדש כשתי דירות. המעצבת שרון טורין עיצבה אותו ב-2024 סביב תחושה של חופשה ים תיכונית ואווירה ירושלמית, והקשתות חוזרות בו בפתחים, בדלתות ובחלונות. הפלטה כוללת צבעים חמים, ובבית משולבים אריחים בעבודת יד, גופי תאורה מפליז ועבודות אבן. הגינה כוללת ג'קוזי, מטבח חוץ, פינות ישיבה וחצי מגרש כדורסל, ובמרתף נבנו חדר יין, סאונה ומתחם ספא.

בית ברגמן בקמפוס מוזיאון ישראל תוכנן בשנות השבעים על ידי האדריכל אל מנספלד עבור שרלוט ברגמן, מהתורמות החשובות של המוזיאון. הבית נבנה ביוזמת ראש העיר דאז טדי קולק, כחלק מהמוזיאון, והוא מתרגם את שפת הבנייה של המוזיאון לשימושים ביתיים. עיצוב הפנים הושפע מביתה של ברגמן בניו יורק, והבית מלא ביצירות מקוריות של בראק, שאגאל, דופי, מור, פיקאסו, קאלדר ומאיול, וגם ברהיטים, בחפצים ובתכשיטים שאספה במסעותיה בעולם, חלקם עם בעלה לואי, שנפטר ב-1955. בשיאו שימש הבית סלון ספרותי ואמנותי שאירח אנשי רוח ותרבות. ברגמן נפטרה ב-2002 בגיל 98, ומוזיאון ישראל שומר על הבית כפי שהוא, כמו את חדרי התקופה במוזיאון.

ברחוב רבי זעירא נמצא בית דירות מודרניסטי מתקופת המנדט, משנת 1938. הוא משלב אלמנטים מהסגנון הבינלאומי עם מסורת הבנייה המקומית, עם גיאומטריה נקייה וללא עיטורים, פינות מעוגלות, אבן בעיבוד עדין וריצוף באריחי טראצו צבעוניים. תכנון הפנים של הדירות בנוי סביב חלל מרכזי ערבי מסורתי שנקרא ליוואן. אדריכל השימור שעיה רוט שיפץ ב-2024 את הדירה שנפתחת לביקור, שימר את הרוח המודרניסטית של הבניין והתאים את התוכנית למשפחה הצעירה שגרה בה כיום.

ברחוב המגיד 1 במושבה הגרמנית נפתחת דירה בקומת הקרקע של בית בן כמאה וחמישים שנה מהתקופה העות'מאנית. במהלך השיפוץ קולפו שכבות הטיח מהקירות ונחשפו קירות האבן המקוריים, והתגלו פתחים שהיו סגורים במשך שנים. החשיפה הפכה לנקודת המוצא של התכנון של האדריכל פרנק חדד, שסיים את הפרויקט ב2025, והוא שילב את האבן, הקשתות והפתחים המקוריים בעיצוב המחודש של הבית.

בבית ברחוב הלני המלכה 24 במוסררה גר ב-1896 רופא ערבי אמיד, שבנה אותו כבית אבן עם תקרות גבוהות וחלונות מקושתים. בקומת הקרקע פעלה הקליניקה ובקומה השנייה התגוררה המשפחה. לאחר קום המדינה חולק המבנה לדירות, והביקור מתקיים באחת מהן, בקומת הקליניקה המקורית. המעצבת שרי הרטוב שיפצה אותה ב-2021 בדגש על שמירת המבנה ההיסטורי, תוך שינויים זהירים שנועדו להתאים אותה לאורח החיים של המשפחה.

חלל בשטח של כ-40 מטרים רבועים בדרך בית לחם 41 שימש בעבר מחסן, ובימי השבוע פועל בו סטודיו לעיצוב פנים. בסופי שבוע ובחגים הוא משנה את ייעודו והופך לדירת אירוח אינטימית. המעצבת יעל ברנשטיין עיצבה אותו ב2026- בקו עכשווי ומינימליסטי, וזהו חלל פנימי שאינו חשוף ישירות לרחוב ונמצא בחלקו מתחת למפלס הקרקע. החומרים הטבעיים שמשולבים בו הופכים אותו למואר, פתוח ומחובר לסביבה.

ברחוב יוסף טרומפלדור 14, ליד מנזר רטיסבון, עומד מבנה היסטורי שבנתה בשלהי המאה התשע עשרה משפחת קטאן הערבית נוצרית. המבנה מדגים אלמנטים אדריכליים ירושלמיים מתקופתו, ובהם קמרונות, בור מים, מרצפות מעוטרות ופתחים מקושתים. את הדירה השכורה הקטנה בקומה השנייה עיצבה סטודנטית לאופנה בבצלאל, והיא יצרה בה שפה צבעונית ואקלקטית שמשלבת בין חייה האישיים ליצירתה, באמצעות פריטים מילדותה, אוספים, יצירות אמנות ופרויקטים מתקופת לימודיה.