אדריכלות

כשאירופה פוגשת כפר ישראלי

לאחר יותר מעשור של חיים באירופה, חזרה המשפחה לישראל עם רצון ברור – לא להיפרד מהאווירה הכפרית והשלווה שהפכה לחלק מזהותם. הבחירה להקים בית חווה במושב ירוק בשרון לא הייתה מקרית. בני הזוג חיפשו מקום שיאפשר להם להרגיש שוב חלק מהנוף הישראלי, אך מבלי לוותר על הסגנון והאסתטיקה שספגו בחו״ל.

מערכת בית ונוי

5 דקות קריאה

14.07

אדריכלות: מיה ארדל-מאיק | צלם: שי אדם

הבית תוכנן כך שישקף את סיפור חייהם: שילוב בין תרבות אירופית לאדמה המקומית, בין דיוק אדריכלי לחמימות משפחתית. החללים המרכזיים – סלון גדול, מטבח פתוח ופינת אוכל רחבת ידיים – מחוברים ישירות לחצר ולבריכה. הקשר הזה בין פנים לחוץ לא נוצר במקרה: הוא מבטא את הרצון של המשפחה לחיות בפתיחות, לא רק כלפי הנוף אלא גם כלפי אנשים – חברים, אורחים ולעיתים גם זרים.

אדריכלות: מיה ארדל-מאיק | צלם: שי אדם

האם, אמנית קרמיקה, ביקשה חלל שבו תוכל לעבוד באופן חופשי ולהתמסר ליצירה. הסטודיו שנבנה עבורה הוא מקום מלא אור טבעי, עם מדפים עמוסים בכלים, צבעים וחומרים. זהו מרחב שמאפשר לה גם לנתק את עצמה מהבית וגם להיות חלק ממנו, כשקירות הזכוכית מחברים בינה לבין החצר. האב, איש עסקים שמרבה לנסוע, רצה Man Cave – חדר פרטי שבו יוכל לעצור, להיטען מחדש ולבלות רגעים של שקט. שני החללים האלה מבטאים היטב את האיזון העדין בין הפרטי לכללי, בין הצורך במרחב אישי לבין החיים המשותפים.

אדריכלות: מיה ארדל-מאיק | צלם: שי אדם

אך לא רק על בני הבית חשבו בתכנון. מאז השיבה לישראל, המשפחה בחרה להפוך את ביתה למקום מזמין. הבריכה רחבת הידיים משמשת לאירוח ילדים וחברים, המרפסות נבנו כך שיוכלו להכיל מפגשים גדולים, והמטבח הפתוח מותאם לבישול ולחוויית שולחן משותפת. הבית הפך, במידה רבה, למרכז קהילתי קטן – מקום שבו מתרחשות אינטראקציות שמחברות בין המשפחה לסביבה.

אדריכלות: מיה ארדל-מאיק | צלם: שי אדם | מפתחים: מרווין

האדריכלית מיה ארדל־מאיק הובילה את תכנון הבית מתוך גישה ברורה: ליצור חווה מודרנית שמצד אחד משדרת פשטות, טבעיות ונינוחות, ומצד שני מותאמת לחיים בני זמננו. השימוש בעץ, אבן וחומרים טבעיים מעניק תחושה חמה ואותנטית, בעוד שהפרופורציות המדויקות ושילוב הטכנולוגיות הופכים את הבית לנוח ופרקטי.

אדריכלות: מיה ארדל-מאיק | צלם: שי אדם

אל התהליך הצטרפה גם מרווין, שאחראית על המפתחים ועל הקשר שבין הבית לסביבתו. בעיניה, הפתחים אינם רק חלונות או דלתות, אלא במה של ממש – מקום שבו מתרחשת המפגש בין פנים לחוץ, בין המשפחה לקהילה. היא תכננה מרפסות מוצלות, קירות זכוכית רחבים וזרימה שמזמינה תנועה טבעית. בזכותה, המפתחים הפכו ללב הפועם של הבית, לחלונות דרכם הבית "נושם” את העולם.

אדריכלות: מיה ארדל-מאיק | צלם: שי אדם

התוצאה היא בית שאינו רק מבנה פיזי, אלא סיפור חיים מתמשך. הוא מספר על געגוע לאירופה לצד אהבה לישראל, על צורך בשקט אישי לצד רצון בחיבור קהילתי. כל אחד מבני המשפחה מצא בו את המקום שלו, אבל יחד הם יצרו מרחב משותף שמזמין אחרים להצטרף. זהו בית חווה מודרני, אך גם בית שמזכיר מהי משמעות המילה "בית" – מקום של שייכות, יצירה, אירוח וקשר עמוק לאנשים ולנוף.