"מאחורי כל פרויקט יש סיפור – החלל הוא הדרך לספר אותו"

במרכז החדשנות של חברת פוראטוס יש חלל אחד שסביבו מתארגן כל השאר, מרכז אפייה שממנו מתפצלים כל שאר החדרים. תמר רוזן נעים, בעלת סטודיו Tamaros, בחרה שם בשפה של צורות רכות ועגולות, עבדה עם קצב וחזרתיות ויחסים בין אלמנטים, בדיוק כמו בעולם האפייה. "זה סיפור על חיטה, בלי להציג אפילו שיבולת אחת", היא אומרת.

רוזן נעים מגיעה לעולם התכנון אחרי קריירה ארוכה כמנכ"לית בתחום הטלוויזיה והקולנוע. כבר 12 שנה היא מתכננת ומעצבת משרדים וחללים מסחריים תחת הסטודיו שלה, ובתוך התחום הזה מצאה התמחות במעבדות ומרכזי חדשנות, מקומות שלרוב נתפסים כסטריליים מטבעם. היא בת 49, גרה ברמת גן עם בעלה ושלוש בנותיהן.

התזה שלה פשוטה ועקבית לאורך כל הפרויקטים, עיצוב הוא כלי אסטרטגי שמחבר בין אנשים, מותג ועסק. "מאחורי כל פרויקט שאני מתכננת יש סיפור, והחלל הוא הדרך לספר אותו", היא אומרת. היא עושה זאת דרך תכנון, חומרים, קצב, תנועה וחוויית המשתמש. 

הרעיון הזה, שהחלל צריך לנוע כמו התהליך שהוא מייצג, חוזר גם במעבדות הקוסמטיקה של פרסונל קאר. שם הייתה נקודת המוצא מורכבת יותר, שכן התכנון נדרש לחבר בין שלושה עולמות שלרוב חיים בנפרד, המחקר המדעי, תהליך החדשנות עצמו וחוויית המשתמש שבסוף נפגש עם התוצאה. רוזן נעים פתרה את זה כשהיא בנתה את המעבדה, אזורי הפיתוח והאזורים שמציגים את החומרים לאורחים ולשותפים עסקיים לא כשלושה חללים נפרדים, אלא כמסלול אחד שדרכו עובר כל מי שנכנס, בדיוק כמו הדרך שעובר חומר גלם עד שהוא הופך למוצר מוגמר.

כאן, המסדרון עצמו הפך לרעיון המרכזי של התכנון. "הסיפור הוא נשי, טבעי ומדויק", אומרת רוזן נעים, ומסבירה שהתכנון מחבר בין כל המחלקות באמצעות מסדרון ארוך אחד, מתוך תפיסה שכמו שכל חומר גלם תורם לנוסחה הסופית, כך גם כל עובד וכל מחלקה הם חלק בלתי נפרד מהמוצר.

כשהחומר שבו החברה עוסקת הוא לא חומר גלם אלא מים, כמו במשרדים של א. פפיש מהנדסים, חברה משפחתית המתכננת מערכות אינסטלציה מורכבות, התרגום המרחבי השתנה בהתאם. "החיבור בין חברה משפחתית לעולם המים בא לידי ביטוי דרך חומרים, צבעים וגרפיקה שמספרים סיפור של זרימה, תנועה וחיבור", היא אומרת.

תכנון הוא הדרך לספר את הסיפור של הארגון עצמו. כל לקוח מגיע עם עולם תוכן שונה לגמרי, וכל חלל שנבנה הופך לתרגום המרחבי של אותו עולם.