לא תמיד צריך למחוק את הקיים כדי ליצור משהו חדש

כשרון שפיגל היה בן 13, החליטה אמו להוסיף קומה לבית המשפחה. הקבלן הגביה את הקירות מעבר למתוכנן, והטעות הזאת פתחה אפשרות להרחבה גדולה יותר מזו שתוכננה בהתחלה. שפיגל הצעיר מצא את עצמו מעורב בתכנון. "פתאום גיליתי שאפשר לקחת חלל קיים, לשנות אותו וליצור משהו אחר לגמרי. זה ריתק אותי", הוא אומר.

שפיגל, מייסד ובעלי משרד "שפיגל אדריכלים", למד אדריכלות באוניברסיטת אריאל ועבד כשלוש שנים וחצי במשרדו של האדריכל סעדיה מנדל, שם נחשף בין היתר לתחום שימור המבנים ולבתי יוקרה. בשנת 2007 הוא פתח משרד עצמאי, שמונה היום כעשרה אנשי צוות ועוסק בבתים פרטיים ודירות יוקרה, בבנייה רוויה ובהתחדשות עירונית, וגם במבנים מסחריים ותעשייתיים. "תחום השימור, למשל, לימד אותי שלא תמיד צריך למחוק את הקיים כדי ליצור משהו חדש. לפעמים דווקא מה שכבר נמצא שם הוא הדבר המעניין ביותר בפרויקט", הוא אומר.

אחד הפרויקטים הבולטים שלו הוא בית האלכסון ברמת גן, בית בן כארבעים שנה בשטח של בערך 360 מטרים רבועים, שנרכש על ידי זוג עם ארבעה ילדים. בתחילת הדרך עלה הרעיון להרוס אותו ולבנות מחדש. "כשבחנתי אותו ראיתי שהגיאומטריה האלכסונית והגג המשופע מעניקים לו אופי יוצא דופן. החלטנו לשמר את האלמנטים האלה ולהפוך אותם לחלק מהשפה האדריכלית החדשה", הוא מספר. "זה היה תהליך מורכב, אבל גם מאוד מספק. הצלחנו לייצר בית עכשווי שמכבד את העבר שלו".

על העבודה בבתים קיימים הוא אומר שהוא אוהב בה בעיקר את אלמנט ההפתעה. "כשאתה נכנס לבית קיים", הוא מסביר, "אתה צריך קודם כול להבין אותו. יש מגבלות מבניות, לפעמים חללים שלא עובדים נכון, ולעיתים גם אלמנטים אדריכליים מעניינים שהוסתרו לאורך השנים. אני אוהב את האתגר של למצוא פתרונות לא צפויים. לפעמים שינוי אחד, כמו הזזת גרם מדרגות או פתיחת חלל, משנה לחלוטין את חוויית המגורים".

"אני לא חושב שאדריכל צריך לכפות סגנון אחד על כל הפרויקטים שלו. אני מעדיף להתחיל מהאנשים ומהמקום. יש לקוחות שאוהבים אדריכלות מינימליסטית ונקייה, אחרים מתחברים לחומרים טבעיים ולמראה חם, ויש כאלה שחולמים על בית דרמטי עם נוכחות חזקה".

במושב חניאל תכנן שפיגל בית על מגרש של כשני דונמים וחצי, בסביבה כפרית ובסמוך לחוות סוסים. הבית בנוי בצורת האות L סביב חצר מרכזית, עם תקרת עץ משופעת שמגיעה לגובה של כחמישה וחצי מטרים, והחומרים הם אבן, עץ ופלדה. "היה לנו חשוב שהבית ירגיש שייך למקום", הוא מספר.

בשוהם תכנן בית בהשראת תאילנד, ובמסגרת הפרויקט ביצע שיפוץ משמעותי ויצר חיבור חדש בין הבית לסביבתו. הלקוחות, לדבריו, "הגיעו עם חלום מאוד ברור. הם רצו בית שייתן להם תחושה של חופש, רוגע וניתוק מהיומיום". כדי ליצור תחושה כזאת, הוא מסביר, "צריך לחשוב על האופן שבו החללים נפתחים אל החוץ, על הקשר לבריכה, על האור הטבעי ועל האווירה הכללית".

לאחרונה עבר המשרד לחלל חדש במתחם כיכר המושבה בהוד השרון, בשטח של בערך 140 מטרים רבועים בתוספת מרפסת. המיקום נבחר בין היתר בזכות הנגישות שלו. "חלק גדול מהלקוחות שלנו מתגוררים באזור השרון, והיה חשוב לנו להיות קרובים אליהם", אומר שפיגל. את התכנון של החלל הוא מגדיר כמאתגר. "כשאתה מתכנן עבור עצמך אתה גם האדריכל וגם הלקוח. אתה מכיר את כל האפשרויות, ולפעמים דווקא בגלל זה קשה יותר לקבל החלטות. שילבנו בטון חשוף, עץ וזכוכית, חומרים שמייצרים איזון בין נוכחות אדריכלית לבין חמימות".

על סביבת העבודה של הצוות הוא אומר: "אני מאמין שסביבת העבודה משפיעה מאוד על האופן שבו אנשים עובדים. חשוב לי שתהיה אפשרות לשיח פתוח בין אנשי הצוות, להחלפת רעיונות ולחשיבה משותפת. לצד זה, צריך גם מקומות שמאפשרים ריכוז ועבודה מדויקת. בסופו של דבר, המשרד צריך לשרת את האנשים שעובדים בו, בדיוק כמו שבית צריך לשרת את המשפחה שמתגוררת בו".

שפיגל פעיל גם ברשתות החברתיות ומציג פרויקטים בסרטוני "בית בדקה". "סרטון קצר יכול להמחיש החלטה תכנונית, להראות שינוי משמעותי או להסביר איך פתרנו בעיה מסוימת. מבחינתי, זו הזדמנות להנגיש את עולם האדריכלות ולהראות שהוא הרבה מעבר לבחירת ריצוף או צבע לקיר".

מחוץ למשרד הוא מוצא את השקט שלו על אופני שטח. "זו דרך להתנתק מהעבודה, לצאת לטבע ולנקות את הראש. לפעמים דווקא כשאני רחוק מהמשרד ומהמחשב מגיעים הפתרונות הכי טובים", הוא אומר.