כששני קווים הופכים לבית שלם

בפגישה הראשונה עם הלקוחות ציירה האדריכלית מיכל שיין שני קווים על גבי התוכנית. כבר באותו רגע הם ביטאו את הרעיון האדריכלי של הפרויקט כולו, ובהמשך הפכו לבסיס שעליו נבנה הבית.

הבית הפרטי, שהיה בתחילת הדרך בית רגיל, קיבל תכנון מחודש. המטרה הייתה ליצור בית שחי ונושם עם המשפחה ובמקביל משמש מרחב לאירוח.

אחד העקרונות המרכזיים בתכנון היה טשטוש הגבול בין פנים לחוץ. מפתחים גדולים מכניסים את הגינה, הבריכה והצמחייה אל החלל הציבורי של הבית, והסלון, המטבח ופינת האוכל נמשכים באופן טבעי אל אזורי האירוח החיצוניים. כך נוצר מרחב אחד שבו האדריכלות והנוף עובדים יחד.

מבחינת שיין, תכנון טוב מתחיל בהקשבה ללקוח. היא מבקשת להבין איך הוא חי, איך הוא מארח, מה חשוב לו ומה הוא עדיין לא יודע לנסח בעצמו, ורק משם עוברת לשאלות של סגנון וחומר.

מכאן גם תפקידה של האדריכלית כמובילת התהליך. לצד ההקשבה היא נדרשת לקבל החלטות, לדייק, לסנן רעשים ולשמור על הקונספט לאורך מאות הבחירות, הקטנות והגדולות, שמרכיבות פרויקט.

המטבח השחור, האבן הבהירה, הנגרות, המתכת, התאורה והפרופילים השחורים יוצרים שפה אדריכלית אחידה. לצדם שולבו ריהוט בהיר, טקסטיל, אמנות וצמחייה שמוסיפים לבית רכות וחיים.

לדברי שיין, אדריכלות טובה כוללת את היכולת לזהות את הרעיון הנכון, לקבל את ההחלטות הנכונות ולהוביל אותו בביטחון מהסקיצה הראשונה ועד הפרט האחרון. בפרויקט הזה הרעיון נולד מתוך הקשבה בפגישה הראשונה, והוא ליווה את הבית עד לסיום.