איזה חיפוי מחזיק מאחורי הכיריים, ליד הכיור ולאורך המשטח

חיפוי קיר למטבח מאריחי קרמיקה ופורצלן, מלוח פורצלן או אבן או מזכוכית מחוסמת מתאים לכל הרצועה, וצבע רחיץ רק לקטעים שרחוקים מהאש ומהברז, כי מאחורי הכיריים הקיר סופג חום ושומן, מאחורי הכיור נתזי מים, ולאורך המשטח ניקוי יומיומי.

רק דרישה אחת כאן מחייבת: האריח עצמו חייב לעמוד בת״י 314. ת״י 1555 חלק 2, שעוסק בהדבקה, הוא תקן ישראלי שהקטלוג לא מסמן כמחייב. הגובה של 61 ס״מ ודרגת A1 באים מהמלצת תכנון אמריקאית ומרשימה אירופית, והם קנה מידה לתכנון ולא חובה.

הרצועה שבין המשטח לארונות העליונים היא הנושא של המדריך הזה. את המשטח עצמו בוחרים במדריך לשיש למטבח, וחיפוי של קירות בשאר הבית מוסבר בסקירה על סוגי החיפוי לקירות פנים. כדאי להחליט על החיפוי יחד עם המשטח, כי המפגש ביניהם הוא הקו הראשון שמתלכלך.

מבחינת עיצוב, החיפוי הוא המשטח האנכי הגדול היחיד במטבח שלא מוסתר מאחורי דלתות. אריח קטן בהנחה מדורגת מוסיף קצב ותנועה, לוח אחד בדוגמת אבן נראה כהמשך שקט של המשטח, וזכוכית צבועה מחזירה אור מהחלון ומהתאורה שמתחת לארונות. בכל אחת מהאפשרויות, מספר הקווים על הקיר הוא גם מספר המקומות שבהם יצטבר לכלוך, ולכן ההחלטה על המראה וההחלטה על הניקוי הן בעצם אותה החלטה.

הכלי שלמטה מתחיל מהקטע שאתם מחפים ומהדבר שחשוב לכם בניקוי. הסעיפים שאחריו מסבירים מאיפה בא כל אחד מהמשפטים שבו.

מה כל חיפוי מבקש מהקבלן ביום ההתקנה

מה מחייב בחיפוי, ומה רק עוזר לתכנן

חיפוי מאחורי הכיריים: חום, שומן והקיר עד הקולט

הקטע שמאחורי הכיריים הוא החלק הגבוה ביותר ברצועה, כי מעליו אין ארון. הנחיות התכנון של NKBA ממליצות על 61 ס״מ לפחות בין משטח הבישול לבין משטח לא דליק ומוגן שמעליו, כלומר הקולט. קוד המגורים האמריקאי דורש 76.2 ס״מ עד חומר דליק ועד ארונות מתכת, ומרשה לרדת ל-61 ס״מ כשמותקן קולט מאושר (מקור: הנחיות התכנון של NKBA, הנחיה 18).

המשמעות לחיפוי: מאחורי הכיריים הוא עולה עד הקולט, ולכן החומר שבוחרים צריך להחזיק גם בגובה הזה, לא רק בפס שמעל המשטח. את המרחק המדויק מהקולט ומהקיר שבצד קובעות הוראות ההתקנה של הכיריים שקניתם, והן גוברות על כל מספר כללי.

לחום עצמו יש תשובה ברורה ברשימה האירופית. החלטת הנציבות 96/603 מונה קרמיקה, מזוגגת ולא מזוגגת, אבן טבעית וזכוכית בין החומרים שמקבלים דרגת A1 בלי בדיקת תגובה לאש (מקור: נוסח ההחלטה באתר האיחוד האירופי). אריח, לוח אבן טבעית וזכוכית שקופה לא מוסיפים דלק לאש שמאחורי הלהבה.

אבן מהונדסת, שנמכרת גם בשם קוורץ, לא מופיעה ברשימה הזו. רשות הבטיחות בעבודה בקליפורניה מגדירה אותה כחומר מורכב שמיוצר מאבן כתושה שיותר מ-90% ממנה סיליקה, מחוברת בשרף. בגלל השרף, לפני שמחפים בה מאחורי כיריים גז קוראים את הנחיות היצרן של הדגם המסוים.

אותה בדיקה נדרשת בזכוכית שצבועה בגב. הפטור האירופי חל על זכוכית שקופה או צבועה בגוף שלה, ואילו שכבת הצבע שבגב היא שכבה אורגנית, והרשימה מוציאה מוצרים כאלה מהפטור. לכן, כמו באבן מהונדסת, בודקים את מסמך הדגם לפני שמתקינים אותה מאחורי הלהבה.

חיפוי זכוכית למטבח מאחורי הכיריים נעשה מזכוכית מחוסמת. לפי התקן האמריקאי ASTM C1048 היא נחתכת ומחוררת רק לפני החיסום, ולכן את מיקום השקעים ואת רוחב הכיריים סוגרים לפני ההזמנה. השומן נאסף בעיקר בגובה של הסיר והמחבת, ושם משטח בלי רובה חוסך הכי הרבה שפשוף.

צבע רחיץ הוא שכבה דקה על הטיח, ואת השומן שמצטבר מאחורי הכיריים מנקים כמעט כל יום. גם צבע בדרגת עמידות גבוהה נבדק בשפשוף ולא בחום ובשומן, ולכן אנחנו ממליצים לא להסתמך עליו כחיפוי היחיד בקטע הזה, ולשמור אותו לקיר שמעל החיפוי או לקטעים שבין הארונות.

חיפוי ליד הכיור והתפר שבינו לבין השיש

ליד הכיור הבעיה היא מים, לא חום. לפי מכון התקנים, אריח בלי זיגוג סופג כתמים בקלות, וצריך לטפל בו ולאטום אותו מההתחלה ולאורך השנים. בחיפוי קרמיקה למטבח, אריח מזוגג ברצועה שמאחורי הברז חוסך את העבודה הזו. קו הרובה הוא החלק הנקבובי בקיר, וכל מפגש בין שני אריחים מוסיף עוד קו כזה.

צבע רחיץ לא מתאים כאן לבדו: מים עומדים בפס שמעל המשטח ובתפר שמולו, ואת המפגש הזה אוטמים בסיליקון שנצמד טוב יותר לאריח, לאבן או לזכוכית מאשר לשכבת צבע.

הנקודה החשובה באמת היא התפר האופקי שבין החיפוי למשטח. שם נפגשים שני חומרים שזזים אחרת, והתשובה המקצועית היא מישק גמיש ולא רובה. לפי שיטת EJ171 של TCNA, כל מעבר בין מישורים או בין חומרים, כולל המפגש של החיפוי עם המשטח, צריך מישק תנועה.

את המישק הזה לא ממלאים ברובה. ממלאים אותו בחומר איטום שעומד בתקן ASTM C920, בדרך כלל סיליקון טהור או פוליאוריטן, מעל פס גיבוי מקצף, כך שהחומר נדבק רק לשני הצדדים ולא לתחתית. רובה שנדחס לשם ייסדק עם הזמן ויכניס מים מאחורי החיפוי.

כשהחיפוי הוא המשך של אותה אבן שממנה עשוי המשטח, נשאר רק תפר אחד בפינה. גם אותו אוטמים בסיליקון. את סוג האבן והגימור של המשטח עצמו מפרט המדריך לשיש, ובאריחי פורצלן כדאי להכיר את ההבדלים בין גימורי גרניט פורצלן, כי גימור מבריק ומט מתנהגים אחרת מול כתמי מים.

גודל האריח וצבע הרובה קובעים כמה קווים יהיו על הקיר

חשבון על רצועה לדוגמה, בגובה 60 ס״מ ובאורך 3 מטרים, מראה כמה הגודל משנה. באריח של 10 על 10 ס״מ יש בה 5 קווי רובה אופקיים באורך 3 מטרים ו-29 קווים אנכיים בגובה 60 ס״מ, כלומר 32.4 מטרים של רובה, בלי הקווים שבשוליים.

באריח של 30 על 60 ס״מ שמונח לרוחב, בשורות ישרות, נשארים קו אופקי אחד ו-4 קווים אנכיים, 5.4 מטרים בסך הכול. זו שישית מאורך הרובה, באותו קיר ובאותו חומר. לוח אחד באורך הרצועה מוריד את המספר לאפס, ושתי יריעות משאירות תפר אחד.

לתפרים יש גם מחיר בתיקון. אריח שנסדק מחליפים לבד, ואילו לוח או יריעת זכוכית שנפגעו מוחלפים בשלמותם, ולכן פחות תפרים פירושם גם תיקון יקר יותר.

הנחה בדוגמה, כמו אדרה או הנחה מדורגת, מוסיפה חיתוכים בקצוות ולא משנה בהרבה את אורך הרובה. מה שכן משנה את המראה לאורך זמן הוא צבע הרובה: רובה בהיר מאוד בין אריחים כהים מבליט כל כתם שומן, ורובה בגוון האריח מסתיר אותו ומשאיר את הדוגמה כעיקר.

אריחי מטרו, כמו אלה שבתמונה הראשית, הם דוגמה טובה לאיזון: אריח מלבני מזוגג, קווים צפופים יחסית ומשטח שמנקים בספוג. מי שאוהב את המראה ומעדיף פחות רובה יכול לבחור אותו בפורמט גדול יותר, או לשלב אותו רק בקטע שבין הארונות ולוח חלק מאחורי הכיריים.

עד הארונות או עד התקרה, ואיפה יושבים השקעים

ברוב המטבחים החיפוי נעצר בתחתית הארונות העליונים. כשאין ארונות עליונים, או כשיש מדפים פתוחים, ההחלטה עוברת לקו שבו החיפוי נגמר. חיפוי עד התקרה מבטל את הקו הזה. האפשרות האחרת היא לעצור בגובה הקולט או במשקוף החלון, כך שהחיפוי לא נגמר סתם באמצע הקיר.

הקיר שמעל החיפוי נשאר בדרך כלל צבוע. כשהצבע הוא החיפוי עצמו, מחפשים על האריזה את דרגת העמידות לשפשוף רטוב לפי התקן האירופי EN 13300. לפי הקריטריונים של התו האקולוגי של האיחוד האירופי, צבע שנושא את התו רשאי להצהיר על עמידות לשפשוף רטוב רק בדרגה 1 או 2.

את השקעים מתכננים לפני החיפוי ולא אחריו. בלוח ובזכוכית החור נחתך לפי סימון, ובאריחים כדאי ששקע ייפול במרכז אריח או בדיוק על קו רובה, ולא חצי מילימטר ממנו. הנחיות NKBA מביאות את הכלל של הקוד האמריקאי: לא מתקינים שקעים כשהם פונים כלפי מעלה בתוך משטח העבודה.

מקובל לתכנן את השקעים על הקיר שבין הכיור לכיריים ובקצוות המשטח, לא מאחורי הכיריים ולא בתוך פס הנתזים של הברז. מי שמתכנן פס תאורה מתחת לארונות יכול להעביר את החשמל שלו באותה עבודה, ובמדריך לתאורה למטבח מוסבר איפה למקם אותו כדי שהחיפוי לא יקבל צל.

בלוח אבן מהונדסת יש סיבה נוספת לסמן מראש. רשות הבטיחות בעבודה בקליפורניה ממליצה לחתוך ולהשחיז אותה עם מים, ולהימנע מטאטוא יבש של האבק, כי האבק מכיל סיליקה. חור לשקע שנחתך במפעל לא מעלה אבק במטבח.

חיפוי עץ שייך לקירות שרחוקים מהכיור ומהכיריים, ואת השיקולים שלו פורש המדריך לחיפוי עץ לקיר. באתר יש גם סקירה ותיקה יותר על חיפויים, משטחים וריצוף במטבח, ועוד על תכנון המטבח כולו במדור עיצוב מטבחים.

סדר העבודה, מהסימון על הקיר ועד הסיליקון:

1. סוגרים את המיקום של הכיריים, הקולט, הכיור והשקעים, ומסמנים אותם על הקיר.
2. מתקינים את משטח העבודה, ורק אחריו מודדים את הקיר לחיפוי.
3. בלוח ובזכוכית מכינים תבנית עם כל החורים, ובזכוכית שולחים אותה לפני החיסום.
4. מדביקים או מתקינים את החיפוי, ובאריחים משאירים את הפס שמעל המשטח פנוי מרובה.
5. ממלאים את המישק שבין החיפוי למשטח בסיליקון, ורק אז מרכיבים את מסגרות השקעים.