אריחים מצוירים שנותנים לחדר אופי בלי להעמיס עליו

משפחה שמשפצת דירה ישנה, עם מטבח צר וחדר רחצה אחד, מעלעלת בקטלוג של אריחים מצוירים ומתלבטת איפה הם ישבו: על כל רצפת המטבח, כשטיח באמצע המבואה, כפס מעל משטח העבודה או על קיר אחד במקלחת. ברוב הבתים אריחים מצוירים נראים במיטבם כשיש לדוגמה מסגרת ברורה, קיר אחד, פס או שטיח שמוקף ריצוף שקט. על הרצפה ההחלטה נקבעת קודם לפי סיווג ההחלקה והשחיקה של האריח, ורק אחר כך לפי הציור.

שלושה סוגים של אריחים מצוירים, ואיפה יושב הציור בכל אחד

בקטלוג כל האריחים המצוירים נראים דומים. ההבדל ביניהם הוא העומק של הציור: באריח המזוגג ובאריח המודפס הדוגמה יושבת על פני השטח, ובאריח הבטון היא כל השכבה העליונה. המקום הזה קובע איפה בבית האריח יחזיק מעמד, איך מנקים אותו ואיזו רובה תתאים לו.

המדריך לשימור רצפות קרמיקה של שירות הפארקים הלאומי האמריקאי מתאר את אותו הבדל באריחים ישנים. באריח משובץ הדוגמה שקועה בגוף האריח, ובאריחים מצוירים או מודפסים היא עלולה להישחק במקומות של תנועה רבה (מקור: Preservation Brief 40, 1996).

אריח שצויר ביד נבחר בגלל הסטיות הקטנות: קו מכחול שהתעבה, גוון שנספג אחרת בזיגוג. הוא שייך לקיר שמסתכלים עליו מקרוב, כמו פס מעל משטח העבודה או נישה במקלחת.

פורצלן מודפס הוא הדרך לקבל דוגמה של מרצפת ישנה על חומר צפוף. פרויקט מחקר שמימן האיחוד האירופי (Glazetile, 2018) מתאר את הדפסת הדיו כטכנולוגיה בשלה לעיטור אריחי קרמיקה.

אריח הבטון המצויר עובד אחרת. לפי הדפים הטכניים של יצרני אריחי בטון, שכבת הצבע עשויה מלט לבן, אבקת שיש ופיגמנטים, והיא נלחצת לגוף של מלט וחול. יצרן אחד כותב שבמקלחת חייבים לאטום אותו בחומר איטום איכותי, ושהאריח לא עמיד לחומצות.

אותו דף טכני מדווח על ספיגת מים של 9.5% עד 10.5% באריח הבטון. להשוואה, באריחי קרמיקה מכון התקנים משייך ספיגות של יותר מ-10% לקבוצה שמיועדת בדרך כלל לקירות, ומסביר שאריח שסופג פחות הוא אריח חזק יותר. לכן באריח בטון האיטום הוא חלק מההתקנה, לא תוספת.

אריחים מצוירים לרצפה: הסיווג קודם לציור

על קיר אפשר לבחור אריח לפי הציור בלבד, ומכון התקנים כותב שבאריחים לחיפוי קירות בדיקת החלקה אינה רלוונטית. ברצפה יש שני מספרים שצריכים להופיע בדף הטכני לפני שמסתכלים על הדוגמה.

הראשון הוא ההתנגדות להחלקה. בבנייה בהיתר, התקנות מחייבות התאמה לטבלה א1 בת״י 2279. את הסיווג לפי חדר נותן מכון התקנים בדפי ההסבר לצרכן, והוא המלצה: R9 מקובל בחדר יבש, R10 לפחות בחדר רחצה ובמרפסת, ו-R11 בתא מקלחת בדירה.

השני הוא העמידות של הזיגוג בשחיקה, בסולם של 0 עד 5. לפי דף האריחים של מכון התקנים, 0 מיועד לקירות בלבד, והאריחים הנפוצים לרצפה של בית מגורים מסווגים 3 או 4. אריח שצויר ביד ומסווג 0 יכול להיות יפה מאוד מעל הכיור, ולא נועד לדריכה במסדרון.

בכניסה לבית, שבה נכנסים מבחוץ עם חול על הסוליות, הסולם הזה חשוב במיוחד. בדף הסימון שלו מכון התקנים משייך את סיווג 2 לחדרי מגורים בלי המטבח והכניסה, את סיווג 3 למטבח, למבואה ולמסדרון בדירה, ואת סיווג 4 לכניסות. לכן לשטיח מצויר מול דלת הכניסה כדאי לבקש סיווג 4 אם הדגם מגיע בו.

מכון התקנים מציע לראות, עוד לפני התשלום, את תעודת הבדיקה שלו או את האישור על תו התקן של הדגם. על מדבקת הבדיקה מופיע גם התאריך שבו הדגם נבדק, ואילו סעיפים בתקן נבדקו בו (מקור: מכון התקנים, סימון אריחי קרמיקה).

שימו לב למה שהמדבקה לא אומרת. לפי מכון התקנים, היא מעידה רק על הסעיפים שנבדקו בפועל ולא על התקן כולו, וסוג האריח שרשום עליה נקבע על ידי היצרן. בקשו את הדף הטכני של הדגם שאתם קונים, לא של הסדרה כולה, ובדקו שסיווג ההחלקה וסיווג השחיקה כתובים בו במפורש.

במרפסת פתוחה מכון התקנים מציין R10, כמו בחדר רחצה. באריחי בטון בחוץ יש שיקול נוסף: יצרן אחד ממליץ על קירוי, כי שמש ישירה דוהה את הצבע, וכותב שאת חומר האיטום מחדשים מדי פעם לפי הוראות החומר. מי שמתכנן את כל הריצוף במרפסת או בחצר ימצא את שורות המפרט במדריך לריצוף חוץ.

איפה בבית, מהאמבטיה ועד המטבח, אריחים מצוירים מוסיפים אופי

יש ארבע דרכים לתת לאריחים מצוירים מקום בחדר: קיר אחד, פס לאורך הקיר, שטיח של אריחים בתוך הריצוף, או רצפה מצוירת בכל החלל. כל אחת מבקשת מהחדר משהו אחר.

קיר אחד במקלחת הוא המקום הקל להתחיל בו. אף אחד לא דורך עליו, ושני קירות חלקים לצידו ממסגרים אותו. את סדר העבודה בחדר הרטוב מתכננים לפי המדריך לשיפוץ חדר אמבטיה, ואת סידור הכלים והחומרים בעזרת מדריך העיצוב לחדר האמבטיה.

במטבח המקום המוכן מראש לציור הוא הפס שבין משטח העבודה לארונות העליונים. הוא תחום משני צדיו ומתמלא בחזרות שלמות של הדוגמה. במטבח כפרי, שנבנה מחומרים טבעיים, פס כזה מתחבר לעץ ולאבן שסביבו.

את הפס כדאי לסיים בקו שכבר קיים בחדר: קצה הארון העליון, מסגרת החלון או פינת הקיר. פס שנגמר באמצע קיר פתוח משאיר שורה של אריחים חתוכים, וזה החלק הראשון שהעין מוצאת. בפינת קפה או מעל כיור בודד מספיק לפעמים פס של שורה אחת או שתיים.

שטיח של אריחים מצוירים במבואה או במרכז הסלון מסמן אזור בלי לבנות קיר. הוא עובד כשיש לו שוליים: פס של אריחים חלקים או פס מסגרת מצויר. כשהשטיח נכנס לתוך ריצוף קיים, האריח החדש צריך לשבת בגובה של הישן, בתוך הפרש הגובה שהתקנות מתירות.

רצפה מצוירת בכל החדר מתאימה לחדר סגור וקטן, כמו חדר רחצה או מטבח נפרד. בחלל פתוח היא ממשיכה לסלון ולפינת האוכל, ושם קשה לעצור אותה. אריחים כבר מזמן יצאו מחדר הרחצה, כפי שתיאר המאמר על חיפוי באריחים בכל חללי הבית.

בשירותי האורחים אפשר לחרוג מהכלל. זה חדר שנכנסים אליו לזמן קצר, והוא סגור בדלת, ולכן דוגמה עזה על כל הרצפה או על כל הקירות לא מעייפת בו כמו בסלון. שם אפשר להרשות את הצבעים החזקים שבקטלוג.

כשהבסיס הוא פורצלן, את ההבדל בין הגימורים, מט, מבריק או מחוספס, מסביר המדריך לגרניט פורצלן. מי שמתלבט בין אריחי בטון לחיפוי אחר על קיר בסלון ימצא השוואה בסוגי חיפוי קירות פנים.

גודל הדוגמה מול גודל החדר

אותו אריח נראה אחרת בשירותי אורחים ובסלון. מה שקובע הוא כמה חזרות של הדוגמה העין רואה בבת אחת, ואיפה הדוגמה נחתכת. אלה כללי עבודה של מעצבים ורצפים, לא דרישה של תקן.

1. בחדר קטן, דוגמה קטנה וצפופה נקראת כמרקם, ודוגמה גדולה נקראת כציור אחד. החליטו איזו מהקריאות אתם רוצים לפני שבוחרים מידה.
2. דוגמה שנבנית מארבעה אריחים, עם מוטיב שנסגר בפינות, צריכה שטח של כמה חזרות שלמות. בפס צר או בנישה קטנה היא תיקטע באמצע.
3. תערובת של דוגמאות שונות נראית מכוונת כשכל האריחים חולקים שניים או שלושה צבעים. בלי מכנה משותף בצבע היא נראית כמו שאריות.
4. מתחילים את הפריסה ממרכז הקיר או מהשטיח, כדי שהאריחים החתוכים יגיעו לפינות ולא לקו המבט מהדלת.
5. בזמן ההנחה מערבבים אריחים מכמה קרטונים. הדפים הטכניים של אריחי בטון מזכירים שלכל אריח יש הבדל גוון קטן, ופיזור הקרטונים מונע כתם בהיר או כהה באמצע הרצפה.

המלצות תכנון. אף אחת מהן לא מחליפה את סיווג ההחלקה והשחיקה של הדגם.

הדרך הבטוחה לבדוק את קנה המידה היא להניח על הרצפה, או להצמיד לקיר, כמה אריחים אמיתיים מאותה סדרה, ולהסתכל עליהם מהדלת ומהמקום שבו יושבים. תמונה בקטלוג מצולמת בדרך כלל בחלל גדול ובאור יום, ואותה דוגמה בחדר רחצה קטן עם תאורה צהובה נראית צפופה וכהה יותר.

כשמזמינים, אחד הדפים הטכניים של אריחי בטון בעבודת יד ממליץ על 15% מעבר לשטח: כ-10% לחיתוכים ועוד 5% לשבירה במשלוח ובעבודה. אותו יצרן מגדיר קצוות לא אחידים ושבבים מזדמנים כחלק מאופי האריח ולא כפגם, ונותן 72 שעות לדווח על בעיה. לכן פותחים את הקרטונים ובודקים אותם ביום שהם מגיעים, לא ביום ההנחה.

רובה, קירות וארונות: הצבעים שמרגיעים את הדוגמה

באריחי בטון מצוירים גוון הרובה הוא לא רק עניין של טעם. שני דפים טכניים של יצרנים מזהירים מרובה שחורה או אנתרציט, שמשאירה כתמים כהים בשכבה הנקבובית, וממליצים על רובה אפורה בהירה, אפורה או לבנה.

אחד מהם גם מורה לספוג את האריחים בחומר איטום עוד לפני הרובה, כדי שהיא לא תחדור לנקבוביות. את הכתמים האלה כמעט אי אפשר להוציא אחר כך, ולכן השלב הזה נכנס לתוכנית העבודה של הרצף ולא נשאר לסוף.

באריח מזוגג ובפורצלן מודפס יש יותר חופש, וזו המלצת תכנון בלבד. רובה בגוון הרקע של האריח נעלמת, והדוגמה נקראת כמשטח אחד. רובה כהה מסמנת את הרשת ומוסיפה עוד קו לדוגמה שכבר מלאה בקווים.

שלוש משפחות צבע חוזרות באריחים מצוירים, ולכל אחת סביבה שמרגיעה אותה. אריחים בכחול ולבן מסתדרים עם רובה לבנה או אפורה בהירה, קירות לבנים וחזיתות ארונות בעץ טבעי או בלבן.

אריחים בטרקוטה, חרדל וירוק זית מבקשים רובה בגוון חול, קירות בגוון שמנת וחזיתות בירוק זית או בעץ. אריחים גרפיים בשחור ולבן נשענים על רובה אפורה בינונית, קירות לבנים וחזיתות שחורות או מאלון.

העיקרון בשלוש המשפחות זהה: את הצבע של הקירות ושל הארונות לוקחים מהרקע של האריח, לא מהקו הבולט שבציור. כך הדוגמה נשארת המוקד היחיד בחדר, והשאר עובד בשבילה.

מה עוד לברר מול הרצף: ניקוי, רובה וריצוף ישן