אדריכלות

בסוף רמת גן יש מקום מיוחד, שם אפשר לעמוד ולראות שני מגדלים מדברים זה עם זה

במתחם עלית, שפעם הפיץ ריח של שוקולד לכל השכונה, קמים עכשיו שני מגדלים חדשים. האדריכלית רחל פללר ממשרד יסקי-מור-סיוון מספרת איך תכננה בניין מגורים ובניין משרדים ששומרים על עצמאות מלאה, ובכל זאת מנהלים ביניהם דיאלוג עיצובי

שירה רייז משולם

8 דקות קריאה

16-04-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

בסוף רמת גן, בצומת ז'בוטינסקי-ארלוזורוב (עלית), מתגבש פרויקט שנותן פרשנות רעננה למושג עירוב שימושים. משרד האדריכלים יסקי-מור-סיוון תכנן שני מגדלים שמדגימים שכנות טובה בין בניין שכולו משרדים לבניין שכולו מגורים.

רחל פללר, שותפה בכירה ומנהלת התכנון במשרד יסקי-מור-סיוון, הובילה את תכנון שני המגדלים. לדבריה, ההזדמנות הייתה יוצאת דופן. "נבחרנו להיות האדריכלים של שתי חברות יזמיות שונות, כאשר בניין אחד של חברת 'מגדל' משמש כבניין משרדים ואילו הבניין השני של חברת 'אזורים' משמש כבניין מגורים. ביסקי-מור-סיוון ראינו בכך הזמנה להסתכל על הפרויקט בצורה קצת אחרת ולחדד את היתרונות של כל אחד מהבניינים, כך שכל אחד מהם יממש את מקסימום הפוטנציאל הייעודי שלו".

פללר מדגישה כי חלק מהצלחת התכנון קשורה לעבודה מול היזמים: "היה שיתוף פעולה מלא בין שני היזמים בעיקר בכל הנוגע לקומת המסחר ולאזורים התפעוליים המשותפים. בעבודה יחד הייתה הרגשה שאנחנו יוצרים כאן סנונית ראשונה, מעין ציון דרך בשינוי התפיסה. התכנון המשותף דרש חשיבה רבה - לייצר משהו שהוא גם מתוכנן נכון, גם פונקציונלי וגם משמש כנקודת ציון עירונית משמעותית".

הצורה הגיאומטרית של המגרש השפיעה על העמדת המבנים, תוך התייחסות לתפקוד של כל אחד מהם

צילום: הדמיות 3D Vision, אדריכלות: יסקי מור סיון אדריכלים ומתכנני ערים

התמודדות עם מגרש יוצא דופן

כל מי שעבר אי-פעם בסמוך לצומת עלית (כנראה כולנו), מכיר את הצורה המשולשת הייחודית ואולי אפילו זוכר את מפעל עלית הישן שהפיץ ריח של שוקולד בכל השכונה. לדברי פללר, המורפולוגיה של המבנים מביאה בחשבון גם את הצרכים הפונקציונליים של כל בניין וגם את אילוצי השטח: "הצורה הגיאומטרית של המגרש השפיעה על ההחלטה שלנו היכן להעמיד את המבנה, תוך התייחסות לתפקוד של כל אחד מהבניינים, אחד מגורים, אחד תעסוקה. רצינו לייצר ממשק מינימלי בין הבניינים - שלא יפנו אחד לשני, אלא כמה שיותר יתרחקו ולכן התקרבנו לדפנות של ז'בוטינסקי וארלוזורוב. התוצאה היא שני גופים משולשים עם ממשק מינימלי בצד המזרחי".

הבחירה בתצורה של משולשים קטומים אפשרה גם "לפתוח" את המבנים לכיוון מערב כדי לאפשר מבטים פתוחים לנוף, תוך יצירת איכות מגורים גבוהה. "בזכות התצורה הזו, בבניין המגורים נוצרו דירות פינתיות הנהנות משני כיווני אוויר, אלמנט המעניק ערך מוסף משמעותי למגורים בעיר". מסכמת פללר.

הבניינים המשולשים, המעוגלים בפינותיהם, מקבלים סילואטה שיוצרת גוף פלואידי, דינמי ומפוסל

צילום: קרדיט להדמיות 3D Vision, אדריכלות: יסקי מור סיון אדריכלים ומתכנני ערים

"חצאית הבלרינה" שמקשרת בין הבניינים העצמאיים

"אחד האתגרים המרכזיים בעיצוב שני מגדלים, שלכל אחד מהם תפקיד אחר הוא יצירת קומפוזיציה הרמונית." אומרת פללר. "חשבנו שיש כאן הזדמנות לייצר דואליות אשר תעצים את הפרויקטים. שני הבניינים הם גופים משולשים, מעוגלים בפינותיהם, אבל הם מקבלים סילואטה מיוחדת שיוצרת גוף פלואידי, דינמי ומפוסל. שני הבניינים הם בעצם שני אובייקטים שמדברים זה עם זה, שמייצרים דיאלוג.

"בדרך כלל כל אחד מהמבנים מקבל את התצורה בהתאם לפונקציות שהוא ממלא. מעטפת בניין מגורים, הכוללת ממ"דים, חלונות, מרפסות וכדומה - שונה מאוד ממעטפת בניין משרדים המאופיינת עם קירות מסך מקומה לקומה. בבניין המשרדים, הפתרון שלנו היה תכנון סוג של 'כנפון' או 'סוכך'... אני קוראת לזה 'חצאית בלרינה'. המראה שנוצר הוא מעין מעטפת קשקשים שנותנת יותר הצללה בחלק התחתון וגם מתכתבת עם השפה העיצובית של בניין המגורים שהיא מפוספסת יותר בגלל מגוון גדלי הדירות. בקודקודים של בניין המשרדים הוקמו מרפסות המדגישות את הסילואטה הייחודית ואת הדינמיות של המבנה".

בניגוד למגמה של עירוב שימושים ורטיקלי במגדל אחד, פללר מציגה עמדה שונה. "אנחנו פחות תומכים בעירוב שימושים בתוך בניין אחד בגלל המורכבות של המערכות השונות. המטרה שלנו כאדריכלים היא למנוע מצב של חוסר יעילות. זו הסיבה שבמתחם עלית כל אחד מהבניינים מתפקד כגוף עצמאי. מערכות המיזוג, האינסטלציה וכדומה הן נפרדות. גם בנושא התחזוקה נמנענו מתלות הדדית".

שימוש באלמנטים שמייצרים אינטימיות, עם הפרדה בין המשרדים, המגורים והמסחר

צילום: הדמיות 3D Vision, אדריכלות: יסקי מור סיון אדריכלים ומתכנני ערים

הדופן העירונית ההיסטורית

מתחם עלית כולל גם את בניין מפעל השוקולד ההיסטורי לשימור, המהווה עוגן רגשי ואדריכלי בלב הפרויקט. פללר רואה בקומת המסחר את "הלייף סטייל של המקום", הכולל פעילות עירונית שוקקת של בתי קפה ומסחר. " קומת הרחוב משותפת לשני הקהלים ועדיין קהל אחד לא מפריע לקהל השני. השתמשנו באלמנטים שמייצרים אינטימיות, עם הפרדה בין המשרדים, המגורים והמסחר. רצינו לייצר חציצה ויזואלית ואקוסטית, ובאותה נשימה לתת לאורחי המרכז המסחרי תחושה שהם לא נמצאים בסביבה מאיימת של גורדי שחקים."

הצופים מרחוק יכולים להבחין גם במשחקי אור וצל המחברים בין שני הבניינים. "אור עבורי הוא כלי פיסולי. זה הכלי הכי מדויק שיש לנו בשפה האדריכלית. האור יכול להעניק למבנה את העומק, את הפלסטיות של הבניין ואף ליצור אחידות במקומות בהם יש שוני".

שני מגדלים במתחם אחד, כשכל אחד מהם שומר על אופיו הייחודי, מסמנים אפשרות חדשה של "עירוב שימושים". אפשרות שאולי תיתן מענה לאלפי עובדים שמבלים שעות בפקקים וחולמים לגור, לעבוד ולבלות באותו מתחם.

בסוף רמת גן יש מקום מיוחד, שם אפשר לעמוד ולראות שני מגדלים מדברים זה עם זה

התמודדות עם מגרש יוצא דופן

"חצאית הבלרינה" שמקשרת בין הבניינים העצמאיים

הדופן העירונית ההיסטורית

הצטרפו לניוזלטר של בית ונוי

כתבות נוספות