הבית כבר לא חייב להיות מרובע: כשצורת הבניין מכתיבה את העיצוב

יש דירות שבהן אפשר להתחיל את תכנון הפנים כמעט מהרהיטים עצמם: לבחור ספה, למקם את פינת האוכל, לתכנן מטבח לאורך קיר ולסגור את התמונה באמצעות ארון או ספרייה. אבל בבניינים שבהם המעטפת אינה ישרה, הסדר משתנה. החלון יכול להיות ממוקם בזווית אחרת, הקיר לא תמיד פוגש את הרצפה באופן שמאפשר להציב לצדו רהיט סטנדרטי, ולעיתים החלל כולו מקבל אופי שונה בגלל צורתו.

כיכר המדינה, הפרויקט הייחודי בלב תל אביב, מדגים היטב את המפגש הזה. שלושת מגדלי המגורים במתחם תוכננו בשפה אדריכלית מעוגלת, עם קווים זורמים ומעטפת שאינה מתבססת על הצורה המקובלת של מגדל מגורים. הפרויקט כולל 453 דירות, וכעת, כשהוא מתקרב לאכלוס, הבחירה האדריכלית מקבלת ביטוי גם בתוך הדירות. לצד חללים שבהם הריהוט הישר והנקי יוצר ניגוד מאוזן לקווים המעוגלים, אפשר לפגוש גם בחירות שממשיכות את השפה הזו פנימה משולחן עגול וגוף תאורה אורגני ועד לספה שמתכתבת עם תנועת הקירות.

"בכל פרויקט עליו אנחנו עובדים מתקיימת דינמיקה מתמדת בין תכנון הדירות, החזיתות והמרחבים המשותפים", מסביר אדריכל עדי רובננקו, רובננקו אדריכלים, ומוסיף "אנחנו מנסים לייצר את האופי והייחוד של הבניין בעיקר באמצעות המעטפת, המרפסות והשטחים המשותפים, ובמקביל לשמור על תכנון דירות מיטבי, פונקציונלי ונוח לחיי היומיום".

דוגמא לכך היא פרויקט סוהו בחדרה, שבו תכננו בניין פינתי עם מרפסות מעוגלות וגיאומטריה שאינה נשענת רק על זוויות ישרות. "הגיאומטריה של הבניין", אומר רובננקו, "מורגשת גם מתוך הדירות בקשר למרפסות, בכיווני המבט ובמפגש בין הפנים לחוץ, אבל היא אינה מכתיבה חללים שקשה להשתמש בהם או לרהט אותם. מבחינתנו, דווקא במקומות שבהם האדריכלות יוצאת מהשבלונה, צריך לתת תשומת לב גדולה יותר לאופן שבו היא מתורגמת לחוויית המגורים".

"בסופו של דבר", מוסיף רובננקו, "האתגר הוא לייצר איזון בין ביטוי אדריכלי לבין פונקציונליות. אנחנו לא רוצים לייצר חזית מרשימה שבסופו של דבר באה על חשבון איכות הדירה. המטרה היא שהאדריכלות של הבניין ותכנון הפנים יעבדו יחד שהחזית תעניק לבניין אופי וזהות, והייחוד הזה יורגש גם מתוך הדירה, דרך האור, המבט, המרפסת והקשר לסביבה, מבלי שהדייר יצטרך לשלם עליו במחיר של חללים פחות נוחים או פחות שימושיים".

את פרויקט כיכר המדינה מלווה בשנים האחרונות חברת ברקת שהעמידה את המימון לפרויקט ומעורבת לצד בעלי הקרקע בפרטי התהליך. עדי גזית, מנכ"ל חברת המימון ברקת מסביר כי "התכנון האדריכלי, הכולל סיבוב עדין בין קומה לקומה, מעניק למגדלים תנועה ספירלית ויוצר זהות ברורה בקו הרקיע של תל אביב. לתכנון המוקפד ויוצא הדופן הייתה השפעה גם על התקציב שנדרש והמימון וזאת תוך שמירה על החיבור עם העיר, הפארק הציבורי והמרחב הפתוח בלב הכיכר. לאורך הדרך נדרש שילוב של תכנון, ביצוע ומימון בהיקפים משמעותיים וכיום כאשר הדיירים עומדים בפני קבלת המפתח לדירות, רבים מהם כבר שקועים במהלך תכנון הפנים של הדירות והתוצאה צפויה להיות מרהיבה".

גם לחלונות יש תפקיד משמעותי. בדירה קונבנציונלית, החלון נתפס לא פעם כפרט פונקציונלי. בבניין שבו המעטפת מתעקלת ומשתנה, הוא הופך לחלק משמעותי יותר מהחוויה של החלל. המיקום, הממדים והמפגש בין הפתח לקיר משפיעים על האור, על הנוף וגם על האפשרויות להצבת ריהוט.

לדבריה של שלי אברהם, סמנכ"לית השיווק בחברת קליל "כשנכנסים לדירה שבה האדריכלות של הבניין מכתיבה קווים מעוגלים, זוויות לא שגרתיות או פתחים בעלי פרופורציות שונות, האתגר העיצובי מתחיל למעשה כבר במעטפת. החלונות והפתחים הם חלק משמעותי מהמפגש בין האדריכלות של הבניין לבין החלל הפנימי, ולכן נכון להתייחס אליהם כבר בשלב התכנון כחלק מהשפה העיצובית הכוללת ולא כאל פתרון פונקציונלי שמגיע בסוף התהליך. דווקא בדירות כאלה אני לא חושבת שהמטרה צריכה להיות ליישר את החלל בכל מחיר. הצורה האדריכלית יכולה להפוך ליתרון עיצובי, אם יודעים לעבוד איתה. זה יכול לבוא לידי ביטוי באופן שבו ממקמים את הריהוט, מתכננים את הנגרות והמטבח, ובאותה מידה גם באופן שבו בוחרים ומעצבים את הפתחים. חלון יכול להדגיש קו אדריכלי, למסגר נוף, להכניס אור בצורה שמעצימה את החלל ולייצר המשכיות בין הפנים לחוץ. בדירה שבה האדריכלות היא חלק כל כך משמעותי מהחוויה, כל האלמנטים צריכים לדבר באותה שפה. מבחינתנו, האתגר הוא למצוא את הפתרון שמאפשר לחלון להשתלב באופן טבעי בעיצוב, מבלי להתפשר על הפונקציונליות, הנוחות והביצועים שנדרשים ממנו. כשזה עובד נכון, הפתח כבר לא נתפס כאלמנט נפרד, אלא הופך לחלק מהאופי של הבית".

אחרי הריהוט, החלונות והנגרות, מגיע תורם של החומרים שמרכיבים את המעטפת הפנימית של הבית. ריצוף וחיפויים הם בחירות שנשארות לאורך זמן, ולכן מעבר למראה שלהם, צריך להביא בחשבון גם את השימוש היומיומי בחלל ואת האופן שבו הם משתלבים עם שאר הבחירות שנעשו בו.

בקבוצת נגב מסבירים כי, "בחללים שבהם הגיאומטריה פחות שגרתית ישנה חשיבות לבחירת האריח או החיפוי בהתאמה לחלל כולו, משום שלגודל האריח, לגוון, לטקסטורה ואפילו לכמות החיבורים יש השפעה משמעותית על התחושה בחלל ועל האופן שבו הוא מתחבר לשאר האלמנטים. במקרים כאלה, בחירת החומר יכולה דווקא לעזור להדגיש את האופי הייחודי של החלל, או לחלופין ליצור איזון מול הקווים והזוויות שבו. לכן אנחנו ממליצים להסתכל על הריצוף והחיפויים כחלק מהתמונה הכוללת ולא כאלמנט נפרד, ולבחור אותם בהתאם למבנה החלל, לאור, למידות ולשאר החומרים והאלמנטים שנמצאים בו. כך אפשר לשמור על מראה שלם והרמוני, גם כשהאדריכלות עצמה יוצאת מהשבלונה".

מבחינה עיצובית, אולי זו גם אחת ההזדמנויות המעניינות של דירות כאלה. כאשר החלל כבר מגיע עם אמירה, המעצב לא נדרש בהכרח "להמציא" עבורו אופי. האתגר הוא לזהות מה כבר קיים ולבנות סביבו. לפעמים זה אומר להשאיר קיר מסוים כמעט חשוף, לפעמים להדגיש את קו החלון, ולפעמים לבחור פריטים פשוטים יחסית כדי לא להתחרות במה שמתרחש סביבם.

בכיכר המדינה, החיבור בין האדריכלות לעיצוב הפנים ממחיש שדירה בעלת צורה יוצאת דופן לא חייבת להיות מסובכת יותר לעיצוב, אלא פשוט דורשת גישה אחרת. במקום לנסות להעלים את הזוויות, הקווים והמאפיינים הייחודיים של המבנה, אפשר לעבוד איתם ולתת להם מקום בעיצוב. כשהחיבור בין האדריכלות, הפנים והפרטים הקטנים נעשה נכון, מה שעלול להיתפס כמגבלה הופך דווקא לאחד האלמנטים שמעניקים לדירה את האופי שלה.