איפה ישנים שישה נכדים בלי להעיר את סבא וסבתא?

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: סימי יעקובסון

עיצוב מודרני

איפה ישנים שישה נכדים בלי להעיר את סבא וסבתא?

בדופלקס הירושלמי שעיצבה שיינא וירצברגר לזוג עם שמונה ילדים ועוד נכדים, הקומות העליונות בנויות מאבן, שחור וחומרים טבעיים, והמרתף עם הכניסה הנפרדת מוקדש לצבע ולדוגמאות: "הבית צריך לספר את הסיפור של האנשים שחיים בו"

מערכת בית ונוי

9 דקות קריאה

07-10-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

בעלי בית שמתגוררים בחו"ל, עם שמונה ילדים שרובם כבר הקימו משפחות משלהם ונכדים שמספרם הולך וגדל, ביקשו ליצור בישראל בית שיהפוך לנקודת המפגש של המשפחה המורחבת בחגים ובחופשות. מעצבת הפנים שיינא וירצברגר, בעלת משרד בירושלים, תכננה ועיצבה עבורם דופלקס בעיר. עם משפחה בגודל כזה היה ברור מלכתחילה שהבית ישרת הרבה יותר מבני הזוג עצמם. הוא נדרש להכיל הרכבים משפחתיים משתנים, אירוח של כמה דורות במקביל והרבה מאוד אנשים תחת קורת גג אחת, ובעיקר לעבוד ברגעים שבהם כולם מגיעים יחד.

וירצברגר יצרה בדופלקס שני עולמות כמעט הפוכים. בקומות העליונות יש בית אלגנטי, מאופק ובוגר, ובקומת המרתף ממלכה צבעונית ומשוחררת לילדים ולנכדים, עם מקום לישון, לאכול ובעיקר לעשות קצת בלגן בלי להפריע לסבא ולסבתא.

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: אלעד גונן

עבור וירצברגר, שחלק ניכר מלקוחותיה מתגוררים מחוץ לישראל, זה סוג הפרויקטים שבהם עיצוב פנים הופך גם לניהול של אורח חיים. "כשמשפחה מגיעה לישראל ורוצה שכל הילדים והנכדים יהיו איתה, הבית צריך לדעת לקבל את כולם", היא מסבירה. "הוא צריך להיות יפה ומוקפד, אבל גם מאוד פרקטי. לא רצינו ליצור חללים שצריך לשמור עליהם, אלא בית שבאמת אפשר לחיות בו".

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: אלעד גונן

לתת לחומר להוביל

נקודת המוצא לעיצוב הקומות העליונות הגיעה משתי בקשות ברורות של בעלת הבית. היא אוהבת אלמנטים שחורים כמו פלדה, ברזל ופרזול, ומעדיפה חומרים טבעיים ואמיתיים, ובראשם אבן ושיש. מכאן החלה להיבנות השפה כולה.

סדר העבודה בפרויקט היה שונה מהמקובל, ואחת הבחירות הראשונות הייתה לוח האבן לאי המטבח. במקום לתכנן את החלל כולו ורק אז לבחור את המשטח, האבן הפכה לנקודת מוצא, והגוונים, החומריות והעוצמה הטבעית שלה הכתיבו בהמשך חלק גדול מהבחירות בחלל הציבורי.

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: אלעד גונן

המטבח משלב בין שחור, לבן ובז' לבין אבן טבעית בגוון כחול שמכניסה פנימה צבע במינון מאופק. השאיפה הייתה ליצור בית שהחומרים עצמם מובילים בו, בלי עודפות. אבן טבעית, פרטי מתכת כהים ומרקמים שונים מייצרים עומק גם כשפלטת הצבעים נשארת רגועה יחסית.

אותה תפיסה ממשיכה אל הסלון ואל יתר הקומה. שחור מופיע כמסגרת וכאלמנט גרפי, הגוונים הבהירים מאזנים אותו והחומרים הטבעיים מכניסים חום. הקומה רחוקה מהמינימליזם הקר והמוכר. יש בה שכבות, טקסטורות ופרטים, כולם בתוך מסגרת אלגנטית ומאופקת.

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: אלעד גונן

ההפתעה שבמרתף

אם בקומות העליונות התבקשה וירצברגר לשמור על איפוק, במרתף היא קיבלה חופש. המרתף, שלו כניסה נפרדת, נועד בראש ובראשונה לילדים הנשואים ולנכדים, והצבע מקבל בו את הבמה.

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: סימי יעקובסון

האתגר היה להפוך מפלס שאינו נהנה מכמות גדולה של אור טבעי למקום שילדים ירצו לרדת אליו ולהישאר בו. וירצברגר בחרה ללכת בכיוון ההפוך מהניסיון "להבהיר" אותו באמצעות לבן בלבד, והעניקה לו אישיות חזקה. לוחות אבן בגווני כחול־מים היו בין האלמנטים שהגדירו את פלטת הצבעים, ואריחי סבוויי ירוקים שנבחרו למטבחון הפכו לנקודת מוצא נוספת שממנה התפתח העיצוב.

עיצוב מודרני

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: סימי יעקובסון

משם נכנסו לתמונה שילובים הרבה פחות צפויים של ירוקים, כחולים, דוגמאות וטקסטיל. במקום להתאים כל אלמנט באופן מושלם לשכנו, בחרה המעצבת ליצור מפגש מכוון בין דוגמאות שונות. חיפויי החלונות, לדוגמה, מנהלים דיאלוג עם הדוגמאות האחרות בחדרים, בלי לחזור עליהן במדויק.

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: סימי יעקובסון

המשחק הזה מעניק למרתף תחושה משוחררת ומבהיר שהוא אזור מגורים של ממש, עם זהות עצמאית, שנועד לגרום לדור הצעיר להרגיש שיש לו טריטוריה משלו.

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: אלעד גונן

אחד הפתרונות שממחישים היטב את החשיבה המשפחתית הוא חדר הנכדים. שתי מיטות קומתיים כפולות כוללות גם מיטות נשלפות, וכך אפשר להלין בחלל אחד שישה ילדים. מבחינת הילדים זה כמעט מחנה פרטי בתוך הבית, ומבחינת המבוגרים זה פתרון שמאפשר למשפחה גדולה להתארח בנוחות בלי להפוך כל חדר בבית לחדר שינה מאולתר.

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: אלעד גונן

גם המטבחון הקטן במפלס התחתון משרת את אותה מטרה. הוא מאפשר לילדים ולנכדים להכין לעצמם ארוחת בוקר פשוטה או משהו לאכול במהלך היום בלי לעלות בכל פעם לדירה המרכזית, ובעיקר בלי להעיר את הסבא והסבתא מוקדם בבוקר. הפרט הקטן הזה אולי פחות פוטוגני מאבן טבעית או מטפט נועז, אבל הוא בדיוק מסוג הדברים שהופכים עיצוב יפה לבית שעובד.

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: אלעד גונן

עבור וירצברגר, ההבדל בין שני חלקי הבית הוא לב הפרויקט. "הבית צריך לספר את הסיפור של האנשים שחיים בו. במקרה הזה אפילו לאותה משפחה היו צרכים שונים לחלוטין באזורים שונים של הבית, ולכן לא הייתה סיבה לכפות על כולם אותה שפה".

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: אלעד גונן

האמון הוא קריטי

התהליך כולו בין המעצבת למשפחה מתנהל באמצעות מערך מסודר של תמונות, סרטונים, לוחות השראה ועדכונים דיגיטליים. כך הלקוחות מעורבים בהחלטות גם כשהם נמצאים אלפי קילומטרים מהאתר. במקביל גדלה האחריות של המעצבת, שמתכננת את הבית ובמידה רבה משמשת גם העיניים של בעלי הבית בשטח.

עיצוב: שיינא וירצברגר I צילום: אלעד גונן

"כשלקוחות לא נמצאים בארץ, האמון הוא קריטי", מסבירה וירצברגר. "אנחנו מסתכלים על הבית כאילו הוא שלנו. אם משהו לא נראה נכון או אם מתעוררת בעיה בשטח, אי אפשר לחכות שהלקוח יגיע ויראה אותה. האחריות שלנו היא לזהות, לפתור ולהמשיך לקדם את הפרויקט".

אולי משום כך הבית הזה מצליח להתרחק מאחת התופעות הנפוצות בעיצוב בתי יוקרה, הרצון לגרום לכל מטר להיראות "מעוצב". בקומות העליונות יש מקום לשקט ולאבן הטבעית, במרתף יש מקום לצבע ולדוגמאות, ובין שני העולמות אין ניסיון מלאכותי לייצר אחידות.

איפה ישנים שישה נכדים בלי להעיר את סבא וסבתא?

לתת לחומר להוביל

ההפתעה שבמרתף

האמון הוא קריטי

הצטרפו לניוזלטר של בית ונוי

כתבות נוספות