החלום האמריקאי, גרסת שוהם

הכל התחיל בשיפוץ שלא יצא לפועל. בני זוג וארבעת ילדיהם רכשו בשוהם בית עץ קיים, תכננו להתאים אותו לצורכיהם, ובמהלך העבודה עם הדס רוט ומיכל אייזנברג מהלל אדריכלות הגיעו למסקנה שכדאי ללכת בדרך אחרת לגמרי. הבית הישן נהרס. מהמבנה המקורי נותר רק מרתף הבטון, ומעליו נבנו שתי קומות חדשות.

הסיבה לשינוי הכיוון הדרסטי נעוצה בהיסטוריה של המשפחה. בני הזוג גרו שנים ארוכות בארצות הברית והתרגלו לבתים שבהם המרחב נדיב, התקרות גבוהות ושטחי המגורים הציבוריים פתוחים ורחבים. לאחר ארבע שנים של חיפוש בית פרטי מתאים בישראל, הם הגיעו לתהליך התכנון עם בקשה מאוד ברורה: לייצר כאן את אותה תחושת מרחב שאליה התרגלו, גם בלי המטראז' האמריקאי.

"הבנו שלא בהכרח צריך עוד ועוד מטרים כדי להשיג את התחושה הזאת", מסבירה רוט. "אפשר לייצר אותה באמצעות גובה, אור, פתחים גדולים וקשר בין המפלסים. לכן אחד המהלכים המשמעותיים בבית היה יצירת חלל כפול בגובה שתי קומות, שמעניק לחלל הציבורי תחושה מאוד רחבה ואוורירית".

החלל הכפול הפך ללב האדריכלי של הבית. מעליו עובר גשר שמחבר בין אזורי הקומה העליונה ומשקיף אל מטה, ולצדו תוכננו חלונות גבוהים במיוחד שמתחילים בקומה התחתונה ומטפסים כמעט לכל גובה המבנה.

האור הטבעי שנכנס דרכם שפע, אבל לא פחות חשוב מכך הוא הקשר שהם יוצרים עם החוץ. הגינה, שתוכננה ובוצעה על ידי גרין טאץ', נוכחת בבית כמעט מכל נקודה בו. הטופוגרפיה נוצלה ליצירת מפלסים וטרסות, והבריכה שולבה בתוכם כך שהיא נגלית מזוויות שונות, גם מהגשר בקומה העליונה.

לצד שפע האור והנוף, בחרו האדריכליות לתת לכמה אלמנטים בבית נוכחות פיסולית ממשית. גרם המדרגות תוכנן עם כבלים דקיקים שיוצרים תחושה מרחפת ומתחבר אל הגשר העליון, כך שהתנועה בין הקומות הופכת בעצמה לחוויה אדריכלית. גג הרעפים, שעלול היה למשוך את הבית לכיוון כפרי, קיבל פרשנות עכשווית: מסגרתו נעטפה בפרופיל שחור שמחדד את הגיאומטריה שלו ומעניק לו מראה גרפי. הצבע השחור חוזר בפרטים נוספים ברחבי הבית ומשמש קו מקשר בין החומרים.

פלטת החומרים והצבעים של הבית בנויה על מתח בין בהיר לכהה. הרצפה לאורך כל הבית מכוסה פרקט בהיר, ואילו המטבח נצבע בגוון כחול מטאלי עמוק שהתגבש רק לאחר תהליך של ניסיונות ובדיקות. "הלקוחות ידעו בדיוק איזו תחושה הם רוצים", מספרות האדריכליות. "הגענו לגוון המטבח אחרי תהליך ארוך, כי היה חשוב לנו שהוא יהיה בעל נוכחות אבל לא ירגיש זר בתוך הבית." במרכז המטבח ניצב אי גדול עם משטח אבן שמחקה מראה בטון, שממשיך כלפי מטה בתנועה המזכירה מפל ומעניק לאי תחושה כמעט מרחפת.

התכנון התייחס גם לצרכים השונים של בני המשפחה לאורך שלבי חיים. מרתף הבטון המקורי, החלק היחיד שנשמר מהבית הישן, הוסב ליחידה עצמאית עבור הבן הבכור. שלושת הילדים האחרים קיבלו את חדריהם בקומה העליונה, ובסוויטת ההורים שולב ארון מראה שבתוכו נטמע מסך הטלוויזיה, כך שכשאינו בשימוש הוא כמעט נעלם. חדר הרחצה תוכנן עם פתחים גדולים, כך שגם מאזור האמבטיה נשמר קשר עם הגינה.

הפרויקט נבנה בשיתוף אוסטק שמיר, ותוצאתו בית שונה לחלוטין ממה שתוכנן בתחילת הדרך. מהשיפוץ שתוכנן ומהבית העשוי עץ שנרכש, נותר רק מרתף הבטון. מעליו צמח בית שמתרגם דרישה פשוטה לכאורה, להרגיש בבית כמו בארצות הברית, לסדרה של בחירות אדריכליות: חלל כפול, גשר, מדרגות מרחפות, חלונות עצומים וגינה שנוכחת בכל מפלס.