התערוכה החדשה ששולפת יצירות מהבוידעם

בשנת 1100 לפנה"ס, מישהו במצרים יצר כוס מחרס בצורת פרח לוטוס. הכוס שרדה, עברה דרך ידיים שאיש אינו זוכר, ובסופו של דבר הגיעה אל אוסף מוזיאון העיצוב קופר יואיט בניו יורק, שם שכבה מאוחסנת יחד עם כ-215,000 חפצים אחרים. בסוף השבוע היא תצא מהקרטון ותוצב לצד כרזת קולנוע משנת 1992, כיסא עשוי שאריות חוטי חבל, ופונט דיגיטלי שנוצר ב-2011. התערוכה "Design Across Time", אחת התערוכות המדוברות של השנה, נפתחת בסוף השבוע הקרוב, ב-26 ביוני, בקומה הראשונה של בניין קרנגי המפורסם, ומנסה לשאול שאלה שנשמעת פשוטה ומסתבר שאינה כזאת: מה הופך חפץ לעיצוב, ומה הופך עיצוב לרלוונטי לאחר מאות ואלפי שנים.

מריה ניקנור, מנהלת המוזיאון, תיארה את ההחלטה לפתוח את האוסף לקהל הרחב כצעד שנועד להנגיש את "מאגר הרעיונות הציבורי" דווקא בתקופה שבה, לדבריה, יצירתיות ועיצוב יכולים לעזור לנווט בתוך אי-ודאות. האוסף כולו מונה יותר מ-215,000 אובייקטים, ורובם לא נחשפים לציבור בשגרה. "Design Across Time" לא מבקשת לכסות את כולם, אלא לבחור מהם יותר מ-125 עבודות שמסוגלות ביחד לפרוש מפה שיש בה גיאוגרפיות, חומרים ותקופות שונות בתכלית.

התערוכה מחולקת לשישה פרקים שכל אחד מהם נקרא על שם פעולה: חזרה, שינוי, הצגה, פישוט, כיוונון ומשחק. הרעיון הוא להסיט את תשומת הלב מהחפץ עצמו לתהליך שיצר אותו. בפרק חזרה (Repeat) מוצג בד מודפס שעיצבה חברת Vlisco ההולנדית ב-2011, ועליו דוגמה של נעל עקב שחוזרת על עצמה לאורך כל השטח. בפרק פישוט (Simplify) מוצגת הכרזה שעיצב ארט סימס ב-1992 לסרטו של ספייק לי על מלקולם X: אות X מוגדלת על רקע שחור. זו אחת הכרזות המזוהות ביותר משנות ה-90, ובדיוק בגלל מה שהוסר ממנה.

בפרק שינוי (Transform) מוצג כיסא החבלים של סטיבן ברקס, שעשוי מחוטי חבל ועיטורי ריפוד שנאספו מפסולת ייצור. ברקס עיצב אותו ב-2011 ויצר את הגרסה המוצגת כאן ב-2017. החומרים שמהם הוא עשוי נועדו במקורם לגרד פח, והתוצאה נראית כמו מפגש בין מלאכת יד מסורתית ובין מחשבה על פסולת. בפרק כיוונון (Tweak) מוצג שרטוט של גיוזפה ברברי מהמאה ה-18, שבו נראים שישה גביעים שעיצב זה לצד זה. השינויים ביניהם זעירים, כמעט בלתי ניתנים לתפיסה, ובדיוק בגלל זה השרטוט הופך לאיור של מה שרוב העיצוב הוא בפועל, סדרה של תיקונים קטנים.

מוזיאון קופר יואיט שוכן בבניין קרנגי, מבנה ניו יורקי היסטורי משנת 1902 שהיה בעבר ביתו של אנדרו קרנגי. חלק מהקסם של התערוכה נובע מהתנגשות הזו בין האוסף לסביבה: גביעי פורצלן של סברס מהמאה ה-19 ופונטים דיגיטליים מ-2016 שוכנים בתוך חדרים בעלי תקרות גבוהות ופרקט עץ כהה. את התערוכה עיצב האדריכל ג'יידן עלי, מייסד האולפן JA Projects, והגרפיקה עוצבה על ידי חברת Pacific מניו יורק. עלי ידוע בעיקר בעבודותיו עבור מוסדות תרבות בבריטניה, ביניהם האקדמיה המלכותית ומוזיאון V&A, וזהו הפרויקט הגדול הראשון שלו בצפון אמריקה.

בקומה השנייה תוצג עבודה נפרדת של האמנית אלכסנדרה דייזי גינסברג: "The Substitute", סרטון שיוצר באמצעות בינה מלאכותית ומציג את הקרנס הלבן הצפוני, מין שנכחד, נע על המסך כאילו הוא עדיין קיים. גינסברג עוסקת רבות ביחסים בין טבע לטכנולוגיה, והעבודה מוצגת כחלק מהאוסף הדיגיטלי של קופר יואיט.

התערוכה תוצג במשך שנתיים עם חפצים שיוחלפו מעת לעת. במקביל מתכנן המוזיאון להשיק אתר מחודש שיאפשר לגולשים לחפש ולגלות את שאר 215,000 האובייקטים שלא ייכנסו לגלריות. האתר ישלב כלי בינה מלאכותית ויציע דרכים לא כרונולוגיות לחקור את האוסף. ההשקה מתוכננת לחודשים הקרובים.