קיר מתפתל ו-30,000 לבנים: הפאביליון של הסרפנטיין הוא שיר אהבה לגינה האנגלית

בשנת 2000, כאשר זאהה חדיד הציבה בגני קנסינגטון שבלונדון מבנה זמני שנועד לאחסן שיחות ורעיונות, היא לא ידעה שהיא מניחה את היסודות לאחת מסדרות האדריכלות הנחשקות ביותר בעולם. 26 שנים מאוחר יותר, הפאביליון של גלריית סרפנטיין ממשיך לתת במה לקולות ולרעיונות חדשים.

את התערוכה השנה עיצב הסטודיו המקסיקני LANZA atelier, שהוקם ב-2015 על ידי בני הזוג איזבל אבסקל ואלסנדרו אריאנסו. זהו הסטודיו המקסיקני השני שמקבל את ההזמנה המבוקשת הזו, ושמו שנבחר לפרויקט סרפנטיין - a serpentine, אינו מקרי.

נקודת המוצא של LANZA atelier היתה אדריכלית לחלוטין: הקיר האנגלי המסורתי המכונה crinkle-crankle, אשר מאפיין גינות ישנות בבריטניה. הקיר הזה, שצורתו המתפתלת והגלית מקנה לו יציבות מבנית, בנוי מפחות לבנים מקיר ישר, מפני שהגלים עצמם פועלים כתמיכה. LANZA atelier ראו בעיקרון הפשוט הזה פילוסופיה של לבנות פחות ולהשיג יותר. "אנחנו רוצים לבנות עם פחות", אמר בראיונות אריאנסו לדזין. "הרעיון של הקיר הזה דומה לפילוסופיה שלנו בסטודיו".

המבנה, שנפתח לציבור ב-6 ביוני 2026, הוא גם הפאביליון הראשון בתולדות הסדרה שנבנה מלבנים. 30,000 לבנים עשויות ביד, לשם הדיוק. הן מרצפות את הרצפה, בונות את הקירות, ומרכיבות עמודים דקים שנושאים את התקרה כאילו הם חורשת עצים מוזרה ויפה.

הפאביליון מחולק לשניים: מרחב ציבורי מרכזי מקורה בתקרה שקופה ושקוצת אור, ואזור התכנסות חיצוני שמוסגר על ידי ספסל לבנים מתפתל. הקיר הדרומי, המפורסם יותר, נע בצורה המעגלית של קיר ה-crinkle-crankle המסורתי. הקיר הצפוני מנהל שיח אחר לגמרי, עם הנוף הירוק סביבו.

אבסקל ואריאנסו סירבו לקבע פונקציות. הפנים נותרו פתוחות, גמישות, עם כסאות ושרפרפים מעץ שאפשר להזיז. "לא עיצבנו אזורים קבועים לפעילויות מסוימות", הסבירה אבסקל. "רצינו לאפשר לאנשים לבנות את הסביבה שלהם ולהיות חלק מהמרחב".

זו בחירה שמשקפת את ההשקפה של הסטודיו, לפיה הבניין לא נגמר כשהאדריכל עוזב את האתר. הוא נגמר כשהאנשים שחיים בתוכו מפסיקים לחיות בו. עד ה-25 באוקטובר 2026, תאחסן a serpentine אירועים, הרצאות, שיחות, וגם, ספציפית, סימפוזיון לזכרה של זאהה חדיד שעיצבה את הפאביליון הראשון שסגר את המעגל.

מה שהסטודיו לא ויתר עליו הוא המחשבה על הפירוק שיבוא לאחר מכן. הלבנים הונחו ללא מלט, מחוברות בלוחות פלדה שמספקים יציבות. כשהסתיו ייצבע את גני קנסינגטון ו-a serpentine תפורק, הלבנים יתגלגלו לתפקידם הבא.

הבחירה בלבנה האדומה, בד בבד, אינה מנותקת מהמקום. ה-Serpentine South Gallery שבחצרה עומד הפאביליון נבנתה במקור כביתן תה עם חזית לבנים וזה חלק מההתכבות של הפאביליון עם המקום.

LANZA atelier הוקם מתוך מטרה מוצהרת "לתרום ליופי של העולם". אבסקל ואריאנסו מקפידים על כך בכל פרויקט שלהם, החל מאוסף הכיסאות A family of 4 שנמצא כיום באוסף מוזיאון דנבר לאמנות, ועד הביתן לאוסר LBN בשנת 2025 שנבנה בטכניקת Shou Sugi Ban היפנית. לכל פרויקט עמדה ברורה.

בסופו של דבר, a serpentine אינו סתם ביתן תצוגה. הוא טיעון של היוצרים שסבורים שגם ארכיטקטורה זמנית, שנועדה לחיות פחות מחצי שנה, יכולה לנהל שיחה רצינית עם ההיסטוריה. ואולי, בדיוק בגלל אופייה הארעי, היא יכולה לנהל אותה ביתר חופשיות.