אדריכלות ועיצוב: בועז שניר, צלם: עוזי פורת. "המתווכים ששיווקו את הבית הזה, שיווקו אותו כמגרש עם בית שמיועד להריסה".

אדריכלות

"למה להרוס? יש כאן קסם היסטורי"

האדריכל בועז שניר הציל בית שכולם רצו להרוס והפך אותו לבית ישראלי אופטימי. "בעיניי", הוא אומר, "השמירה על המבנה המקורי היא מה שהופכת אותו למיוחד. הוא לא הפך למפלצת בטון חסרת קנה מידה, אלא לבית משפחתי חמים"

שירה רייז משולם

11 דקות קריאה

כשמבנה ישן מועמד למכירה כמגרש עם בית להריסה, רוב האנשים רואים בו כאב ראש. אבל האדריכל בועז שניר והלקוח שלו ראו בבית הזדמנות ליצור מרחב מגורים אינטימי שבו הנדסה מדויקת פוגשת את הצרכים האנושיים.

"המתווכים ששיווקו את הבית הזה, שיווקו אותו כמגרש עם בית שמיועד להריסה", מספר האדריכל בועז שניר. "הבית היה במצב נוראי, עם סדקים הנדסיים, ישן, חשוך. אפשר לומר מט ליפול". "כל מי שנכנס פנימה רק רצה לברוח משם, מלבד הלקוח שלי שראה את הפוטנציאל".

צילום: עוזי פורת, אדריכלות ועיצוב: בועז שניר. "המטרה שלי היא להגשים את בית חלומותיו של הלקוח, לא את בית חלומותיי".

למרות המצב הרעוע של המבנה, שניר זיהה את האפשרויות הטמונות. "כשראיתי את הבית מיד חשבתי כמו הלקוח שלי", הוא אומר. "הוא שאל אותי כמה פעמים אם אני בטוח בכך. מרוב דעות שליליות הוא התחיל לפקפק בהרגשה שלו". שניר חזר למשרד, עשה תוכניות והדמיות והראה לו שבלי להרוס את הקיים אפשר להוסיף ממד, להרחיב את חדר השינה ואת חדר הרחצה, להוסיף חדר עבודה ולבנות בריכה. "ברגע שהלקוח ראה את השרטוטים הוא נתן לי אור ירוק".

לדבריו, הבחירה לשמר את הקיים העניקה לבית את קסמו. "בעיניי, השמירה על המבנה המקורי היא מה שהופכת אותו לכל כך מיוחד, כי הוא שומר על הצניעות של העבר", מסביר שניר. "הוא לא הפך למפלצת בטון חסרת קנה מידה, אלא לבית משפחתי חמים".

צילום: בנימין אדם. האדריכל בועז שניר

בין חזון לפרקטיות

הגישה המקצועית של שניר, דור שלישי למתכננים בענף הבנייה, נשענת על איזון בין חזון לפרקטיות. "עד היום אני מקשיב למוסר ההשכל של אבי שנוהג לומר גם ציפור שעפה בשמיים צריכה לנחות על שתי רגליים", הוא אומר. "מבחינתי תפקידו של האדריכל הוא לעוף עם הרעיונות התכנוניים, אבל לוודא שהם ניתנים ליישום ומתאימים לרצונות ולצרכים של הלקוחות".

ההיכרות הקרובה של שניר עם עבודות השטח מביאה בחשבון גם את המאמץ הפיזי הרב המושקע בבנייה או בשיפוצים מסיביים. "אבא שלי מהנדס בניין במקצועו, ואפשר לומר שגדלתי בתוך ענף הבנייה הפעיל, על היבטיו השונים", הוא מספר. "בחופש הגדול, אבי שלח אותי לעבוד בבנייה, שם הבנתי מה זאת באמת עבודה של פועל ובעיקר ראיתי את המאמץ הפיזי הרב שכל פועל משקיע". "ולכן החל מתחילת דרכי העצמאית ועד היום, אני מקפיד שהתוכניות שלי יהיו הכי מדויקות שאפשר".

צילום: עוזי פורת, אדריכלות ועיצוב: בועז שניר. "כל מי שנכנס פנימה רק רצה לברוח משם, מלבד הלקוח שלי שראה את הפוטנציאל".

למה להרוס?

שניר מוסיף: "כשאני רואה אדריכל או מעצב פנים שאחרי בניית קיר מסוים מתחרטים ומבקשים שיזיזו את הקיר, או מסמנים את כל הבית להריסה, בלי להתחשב באלמנטים הנדסיים של עמודות וקורות או בעבודה הקשה כתוצאה מכך, זה מקומם אותי. בעיניי לכל שינוי צריכה להיות סיבה ועל אחת כמה וכמה כשרוצים להרוס ולבנות מאפס. אם יש ערכים אדריכליים לבית הקיים או איזה שהוא קסם היסטורי אז למה להרוס? זה אנוכי לנהוג כך כולל המגרש, הטופוגרפיה ואפילו העצים במגרש".

ההקפדה על הפרטים מגיעה עד לעיצוב הפנים, לשם שניר מכניס גם חיבור בין הטכני לאומנותי. "כשפתחתי את העסק לפני כעשרים שנה, חשבתי על הקונספט Arc&Art ארכיטקטורה ואומנות, משום שמבחינתי הם שני עולמות משלימים", הוא מסביר. "בכל פרויקט אני משתדל להיות מעורב גם בעיצוב הפנים שהוא מבחינתי אומנות לכל דבר ועניין. עד היום זו כתובת האימייל שלי והחותמת של התוכניות שלי".

צילום: עוזי פורת, אדריכלות ועיצוב: בועז שניר. "הלקוח הוא גם מבקר ספרות, גם תסריטאי, גם פילוסוף וגם מרצה. הוא בן אדם מדהים ומלא שמחה".

הגישה האומנותית של שניר באה לידי ביטוי גם במעטפת החיצונית. "היו לי כמה פרויקטים בודדים בקריירה, בעיקר במבנים לשימור בתל אביב, שלמעשה גילפתי את הקירות כדי לחשוף את ההיסטוריה שלהם, וכך כל המבנה הפך למעין מומנטום של העבר", הוא מספר. "בבתים ישנים, כשאני רואה איזה אלמנט מיוחד, אני אומר, בואו נשאיר אותו פה".

לצלול לנפש האדם

בפרויקט הנוכחי, אומנם המבנה המקורי נשמר אך כל פינה בו הושפעה מאישיותו של הלקוח שהפכה עבור שניר למקור השראה. "הלקוח הוא גם מבקר ספרות, גם תסריטאי, גם פילוסוף וגם מרצה", מספר שניר. "הוא בן אדם מדהים ומלא שמחה ומבחינתי הוא מקור השראה". "פעמים רבות כשבונים בית ויש לחץ של זמנים ויש הוצאות בלתי צפויות האופי האמיתי של אנשים יוצא החוצה, ובמקרה של הלקוח הזה האופי שיצא היה מדהים".

שניר רואה בחיבור האנושי את הבסיס להצלחת כל סוג של פרויקט. "אני מאמין שפרויקט מגיע לתוצאה הכי טובה שלו כאשר האדריכל מצליח לצלול פנימה למים העמוקים של נפש האדם", הוא אומר. "ככול שהלקוח פותח יותר את הלב ומספר על הצרכים וגם על הפנטזיות, כך הפרויקט יהיה טוב יותר". "כשיש חיבור של אמון בין האדריכל לבין הלקוח, הפרויקט הופך לסיפור שאפשר להרגיש".

צילום: עוזי פורת, אדריכלות ועיצוב: בועז שניר. "התכנון בכל הבית מתחשב בנגישות והנגשה".

בית אמיתי

המטרה של שניר קבועה: ליצור חלל מגורים אמיתי, הממוקד באנשים. "הפרויקט הזה הוא בית אמיתי. הוא נעשה בתקציב דל יחסית בהשוואה לשיפוץ בסדר גודל כזה, ומה שאני הכי אוהב בבית הזה הוא שלא מדובר בבית לשופוני אלא בבית לאנשים", הוא מסביר. "והכול בזכות אותו לקוח שהלך עם האמת שלו והקשיב רק לצרכים שלו ושל בני המשפחה שלו".

צילום: עוזי פורת, אדריכלות ועיצוב: בועז שניר."זה בית שמשדר אופטימיות, כמו בסגנון הבנייה הים תיכונית".

"כאיש מקצוע אני זורם עם הלקוחות שלי, אלא אם כן אני רואה שהם עושים טעות קריטית ואז אני נעמד על רגליים אחוריות", הוא אומר. "אני חוזר ואומר: המטרה שלי היא להגשים את בית חלומותיו של הלקוח, לא את בית חלומותיי. בית לא צריך להיראות כמו מוזיאון או להצטלם טוב למגזין, בית צריך נשמה והנשמה מגיעה מהחלומות של הלקוחות".

צילום: עוזי פורת, אדריכלות ועיצוב: בועז שניר. "בכל פרויקט אני משתדל להיות מעורב גם בעיצוב הפנים שהוא מבחינתי אומנות לכל דבר ועניין".

לצד החלומות של הלקוח, הנגישות הכתיבה את התכנון בבית הזה. "התכנון בכל הבית מתחשב בנגישות והנגשה. למדתי את הנושא לעומק", מספר שניר. "למשל, תכננתי את כיור המטבח בגובה מתאים וללא דלתות מתחת, כדי שכיסא הגלגלים יוכל להיכנס פנימה. התאמתי את הגבהים של שקעי החשמל ושל המכשירים השונים". "זהו בית שאין בו מדרגות מלבד לקומת הגלריה שהיא הקומה הפרטית של הילדים הבוגרים שבאים הביתה לסופי שבוע".

צילום: עוזי פורת, אדריכלות ועיצוב: בועז שניר. "בית צריך נשמה והנשמה מגיעה מהחלומות של הלקוחות".

עם התה והלימון

"זה בית ישראלי מאוד עם קשר חזק בין הפנים לחוץ, עם עצי פרי וריצוף חוץ מאבן בזלת", הוא מתאר. "זה בית שמשדר אופטימיות, כמו בסגנון הבנייה הים תיכונית. יש כאן את מוטיב התכלת בשילוב חומרים טבעיים כמו קורות לבנות ועץ גושני".

"הבית הזה מזכיר לי את השיר של אריק איינשטיין", אומר שניר בסוף הריאיון. "בסופו של דבר כולנו אוהבים להיות בבית עם התה והלימון והספרים הישנים, עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים".

צילום: עוזי פורת, אדריכלות ועיצוב: בועז שניר. "זה בית ישראלי מאוד עם קשר חזק בין הפנים לחוץ".