למה כולם מוותרים על הספה הגדולה?

הדור החדש של הסלון המשפחתי מתפרס, נפתח ומאפשר יותר אינטראקציות. במקום ספה אחת ענקית שכולם צופים ממנה בטלוויזיה, נבחר בשתי ספות, כורסאות "לאב סיט" ומוקדי ישיבה מגוונים שמעודדים שיחה, גמישות ותחושת חום אנושי

מערכת בית ונוי

6 דקות קריאה

04-05-2026

המבנה של הסלון המשפחתי עבר בשנים האחרונות מסט ישיבה של ספה גדולה, ספה בינונית וכורסה לספה אחת מרכזית, לעיתים פינתית, שמולה טלוויזיה ושולחן קפה. המרחב הזה כוון לצפייה משותפת ולישיבה מסודרת יחסית, אלא שכיום התפיסה הזו מתרככת ומשתנה. הדור החדש של הסלון המשפחתי מתפרס, נפתח ומאפשר יותר אינטראקציות, יותר תנועה ובעיקר יותר חום אנושי.

שינויים בהרגלי החיים

המעבר משקף שינוי בהרגלי החיים, כשאנשים נמצאים יותר זמן בבית, מנהלים שיחות בלתי פורמליות, מארחים בגמישות ומבצעים במרחב כמה פעילויות במקביל. במקום ספה אחת שמכתיבה היררכיה ברורה של ישיבה, נכנסים לסלון מוקדי ישיבה נוספים בצורות שונות. שתי ספות שממוקמות זו מול זו מייצרות ביניהן מרחב פתוח ומאפשרות דינמיקה אחרת. כשהן משלימות ולא בהכרח זהות, הן מדברות זו עם זו דרך צבע, חומר או קו עיצובי. התוצאה היא חלל שנראה עשיר ומזמין יותר. הישיבה אינה מסודרת בשורה, אלא מתנהלת בדיאלוג. בני הבית יכולים לשבת זה מול זה, לנהל שיחה טבעית יותר, וליצור תחושת קרבה שלא תמיד מתקבלת כשכולם פונים לאותו כיוון.

צילום: שי אדם, עיצוב פנים: נועה פריד

לצד זה הולך ומתחזק השימוש בכורסאות כמרכיב דומיננטי. שתי כורסאות או יותר, חלקן "לאב סיט" רחבות יותר, לעיתים שונות זו מזו, מוסיפות אינטימיות לסלון הגדול. הן מאפשרות לכל אחד למצוא לעצמו את המקום הנוח לו, ובמקביל לשמור על תחושת יחד לצד הספה. הסלון הופך לפחות "סט", מתווספות לו שכבות של אופי וטקסטורה והכול מתוך בחירות מודעות.

צילום: מיכל כהן מלחי, עיצוב פנים: איילת עפגין. סלון מודולרי מכורסאות בודדות

כדי לייצר סלון באמת חברתי, חשוב לשים לב לא רק למספר מקומות הישיבה אלא גם למגוון שלהם. שילוב בין ספות רכות, כורסאות תומכות ואפילו ישיבה נמוכה או לא פורמלית מאפשר לכל אחד למצוא את התנוחה הנוחה לו, בין אם מדובר בילדים שמעדיפים להשתרע ובין אם באורחים שמחפשים ישיבה זקופה יותר.

סלון מודולרי מכורסאות בודדות צילום: מיכל כהן מלחי, עיצוב פנים: איילת עפגין

חשיבות הסדר

עוד עיקרון שמתחבר ישירות למגמה הוא אופן הסידור. כאשר הספות והכורסאות פונות זו אל זו, ולא רק אל הטלוויזיה, הן מעודדות שיחה טבעית וקרבה כאמור. גם המרחק ביניהן משמעותי - קרוב מספיק כדי לדבר בנוחות, רחוק מספיק כדי לשמור על תחושת מרחב. כך נוצר סלון שהוא לא רק מקום לשבת בו, אלא מרחב שמזמין תקשורת.

צילום: Birk Enwald

למיקום הרהיטים תפקיד חשוב. ריווחים נכונים בין פריטי הישיבה יוצרים זרימה נעימה, ומאפשרים תנועה חופשית בין האזורים השונים. השארת "מרווח נשימה" בין הספות או בין הכורסאות מונעת עומס ומדגישה את התחושה שהסלון הוא מרחב פתוח ולא מקובע. יש לשים לב גם לזרימה הכללית במיקום הרהיטים ולא לחסום את החלל עם רהיטים גדולים מדי. שולחן אמצע ימוקם במרחק סביר כדי לא להפריע לרגליים, וניתן להוסיף שולחנות צד כדי לאפשר הנחה נוחה של כוסות או צלחות לצד מגוון הרהיטים.

לבסוף, התאורה והאביזרים ישלימו את התחושה החברתית. שילוב בין תאורה רכה למוקדי אור ממוקדים יוצר אווירה נעימה ולא רשמית, שמזמינה להישאר ולהתעכב. שטיח גדול יכול לאחד בין אזורי הישיבה, כריות וטקסטיל מוסיפים רכות, ואקססוריז אישיים מעניקים תחושת ביתיות. כך הסלון הופך ממקום פונקציונלי בלבד למרחב מלא אופי, שמותאם לאופן שבו אנשים חיים, מארחים ומתחברים.