שפת האדריכלות לגיל השלישי: מה השתנה בתכנון דיור מוגן?

מאז 1991, מצוין יום האזרח הוותיק בכל רחבי העולם באחד באוקטובר, כדי להזכיר את מקומם של בני הגיל השלישי בחברה. האוכלוסייה מזדקנת, ולצרכים הייחודיים שלה נדרש היום מענה תכנוני שלא היה קיים בעבר. "אין יותר מוצר מדף אחד שנקרא דיור מוגן, ככל שהתחום מתפתח, כך נדרשת התאמה מדויקת יותר לקהל היעד", אומרת האדריכלית דנית שנהב, ממשרד כנען שנהב אדריכלים, מומחית לתכנון מגורים לגיל השלישי.

 השנה נפתחו ואוכלסו כמעט במקביל שלושה בתי דיור מוגן שתכננה, פרוטיאה בים, פאלאס ראשון לציון ופרוטיאה באלקנה. לדבריה, "אלו שלושה בתים שתוכננו בשלוש שפות אדריכליות שונות, וכל אחד מהם מספר את סיפור המקום שבו הוא הוקם והקהילה שהוא משרת".

פרוטיאה בים הוא פרויקט של חברת פרוטיאה מקבוצת שפונדר, עם כ-300 יחידות דיור ושטחי מסחר במרחק 130 מטר מקו המים. הוא משתלב בטיילת המתחדשת של ראשון לציון, שכוללת בתי קפה, מסחר, מקומות בילוי וחוף ים. "פרוטיאה בים תוכנן בהשראת הים וסביבת החוף", מספרת שנהב. "כשמביטים בו מכיוון הים, המבנים מזכירים שתי ספינות העוגנות מול החוף, עם קווים רכים ואלמנטים לבנים שמושפעים מתנועת הגלים ומהקצף הלבן".

לדברי שנהב, החיבור לים ניכר בכל חלקי הבניין, מהחזית ועד הדירות עצמן. "הים נוכח בלובי, במסעדה, בחדרי החוגים וכמובן בדירות. לכל דירה תוכננה מרפסת פרטית הפונה לים, ובמרכז הפרויקט מרפסת גג משותפת לאירועים ולמפגשים מול השקיעה". היא מוסיפה שגם למיקום יש משקל תכנוני. "מבחינה נדל"נית ותכנונית, היתרון הגדול של המיקום הוא החיבור בין הבית לעיר. הדייר יכול לצאת מהדירה ולמצוא את עצמו בתוך דקות בטיילת, בחוף, בבית קפה או בחנות". בטיילת הם פוגשים גם צעירים, ילדים ומשפחות שמגיעים לאזור.

הפרויקט השני, פאלאס ראשון לציון של קבוצת עזריאלי, הוא מגדל בן 30 קומות בלב שכונת הרקפות, שנבנתה כולה לגובה. בקומות התחתונות יש מסחר שכונתי ושטחי ציבור עבור עיריית ראשון לציון, ומעליהם הדיור המוגן. "כמו ששוק המגורים בישראל עבר לבנייה לגובה, גם הדיור המוגן משתנה", אומרת שנהב. "זו הפעם הראשונה שאני מתכננת דיור מוגן במגדל גבוה, בעירוב שימושים של דיור מוגן מעל מסחר ושטחי ציבור בקומות התחתונות".

לבנייה לגובה יש לדבריה כמה יתרונות מעשיים, שבאים לידי ביטוי גם בפרויקט הזה. "היא מאפשרת ניצול יעיל יותר של הקרקע, ריכוז של מערכות ושירותים, נגישות גבוהה ובמקביל מעניקה לדירות ולשטחים המשותפים תחושת מרחב, פתיחות ונוף למרחק". בקומה השמינית תוכנן גג פתוח המשקיף לים, ושם יכולים הדיירים לשבת עם כוס יין מול השקיעה.

לדברי שנהב, ההחלטה התכנונית המשמעותית ביותר בפרויקט נוגעת דווקא למה שהושמט ממנו. "העיקרון המעניין ביותר בפרויקט הוא דווקא מה שאין בו, גדר. המתחם אינו מתוכנן כמתחם סגור המנותק מהשכונה. המסחר ושטחי הציבור מייצרים תנועה של משפחות, ילדים ותושבים מהסביבה, וכך נוצר חיבור בין דורי כחלק מחיי היום יום", היא אומרת.

פרוטיאה באלקנה, גם הוא של חברת פרוטיאה מקבוצת שפונדר, תוכנן כבית דיור מוגן לציבור הדתי לאומי. "אחד הדברים החשובים ביותר הוא שאין יותר 'מוצר מדף' אחד שנקרא דיור מוגן", אומרת שנהב. "ככל שהתחום מתפתח, כך נדרשת התאמה מדויקת יותר לקהל היעד. פרוטיאה באלקנה נולד מתוך ההבנה שרבים מבני הגיל השלישי אינם רוצים לעזוב את הסביבה שבה חיו במשך עשרות שנים, ובוודאי לא להתרחק מהילדים ומהנכדים. לכן תכננו בית שתומך באורח החיים הקהילתי והמסורתי".

שנהב: "הדירות מאפשרות אירוח מרווח של משפחה וחברים בשבתות ובחגים, והשטחים הציבוריים כוללים חדרי לימוד וחוגים לצד בית כנסת גדול ומכובד המהווה את לב הבית".

הדירות בשלושת הבתים נעות משני חדרים ועד פנטהאוזים של כ-120 מ"ר, ושנהב מדגישה שהדייר של היום שונה מאוד מהדימוי שהיה מקובל בעבר. "רבים מגיעים מתוך בחירה, בגיל צעיר ועצמאי יותר", היא אומרת. "חלקם עדיין עובדים ונוהגים, הם מארחים משפחה וחברים ורוצים להמשיך לחיות בדירה שמרגישה כמו בית. לכן אנחנו מתכננים היום חדרי עבודה, מטבחים גדולים ומודרניים, סלונים שמאפשרים אירוח, חדרי רחצה ברמה גבוהה ומגוון גדול הרבה יותר של טיפוסי דירות".

גם גודל הפרויקטים משתנה, ופרויקטים חדשים מגיעים כיום ל-400 עד 500 יחידות דיור. "אני חושבת שפרויקט גדול הוא הזדמנות, כי הוא מאפשר לייצר מגוון אמיתי של דירות בגדלים ובתקציבים שונים ולתת מענה לקהלים רחבים", אומרת שנהב. "האתגר שלנו היום הוא לייצר מגוון רחב של יחידות דיור, כך שכל אחד יוכל למצוא את הדירה המתאימה לצרכיו, לחלומותיו וליכולתו הכלכלית".

מה שמחבר בין שלושת הפרויקטים, לדברי שנהב, הוא שינוי בתפיסה. לפי שנהב, החידוש הגדול והמבורך של השנים האחרונות הוא שהדיור המוגן מתוכנן כחלק אינטגרלי מהשכונה שבה הוא ממוקם. "כיום", היא אומרת, "בכל שכונה חדשה שנבנית, מוקצה שטח מיועד לדיור מוגן. הדיורים המוגנים הופכים לפרויקטים פתוחים יותר לסביבה וכך הופכים לחלק אורגני מחיי השכונה". I

שנהב: "בדרך זו נהנים דיירי הדיור המוגן משני העולמות, מוגנות ופרטיות מחד וחיבור לשכונה, למסחר, לתרבות ולמפגש עם קהל בכל הגילים מאידך. אנחנו צריכים לזכור שאנשים אינם מפסיקים להיות עירוניים כשהם מגיעים לגיל השלישי. דווקא כשיש יותר זמן פנוי הם רוצים לטייל ברחובות ולשבת בבתי קפה, לנוח ולהנות מגינות ציבוריות, לפגוש אנשים, להנות מתרבות, ולהרגיש שהם חלק מהחיים שמתרחשים סביבם".

אחרי שנים של תכנון לגיל השלישי, העיקרון המוביל שלה נשאר קבוע: "עבורי, הדיירים עומדים במרכז התכנון. נקודת המבט היא תמיד מה נכון לדייר, כיצד הוא ירגיש בבית החדש שאני מתכננת עבורו וכיצד לתת תחושת בית בפרויקט גדול. כל פרויקט הוא יצירה חדשה ושונה, חוויה מרגשת. כשאני נכנסת לפרויקט ורואה אנשים מחייכים, פעילים ויצירתיים בחללים שתכננתי ועיצבתי, אין סיפוק גדול מזה".

את האתגר הבא בתחום היא רואה מחוץ לגבולות הפרויקטים שתכננה, ברמת התכנון העירוני הרחב יותר. "הזדקנות האוכלוסייה היא מציאות שכל רשות מקומית נדרשת להיערך אליה. אני חושבת שיש עוד עבודה רבה לעשות ברמה של התכנון העירוני. הערים שלנו עדיין לא מותאמות לגיל השלישי. עיר עתידית טובה צריכה להתאים לתושב לאורך כל מעגל החיים בדיור, בתחבורה, בנגישות, בשירותים קהילתיים, בבריאות, בתרבות ובמרחב הציבורי". ואחרי כל זה, כדבריה, "עיר שטוב לחיות בה בגיל צעיר, היא עיר שנעים להזדקן בה".