הגג הוא הפארק: כך הפכו מבנה תרבות ענק למרחב פתוח לכולם

מי שיוצא לריצת בוקר בשכונת הואהאי בשנג'ן יכול לטפס על גג של אחד ממוזיאוני העיצוב הגדולים שנחנכו השנה בעולם בלי לשים לב שהוא שם. שביל מדשא מתפתל מתחיל בין גורדי השחקים של השכונה ומטפס עד לנקודת תצפית פתוחה אל המפרץ, ומתחתיו, שקוע כמעט כולו באדמה, נמצא הבניין עצמו, כיכר התרבות של מפרץ שנג'ן.

הפרויקט, אחד מעשרת מתקני התרבות המרכזיים של העיר לעשור הקרוב, תוכנן על ידי משרד האדריכלים MAD בראשות מא יאנסונג, דאנג צ'ון וטראהאיירונו, ונבנה במשך שמונה שנים על שטח של כ-51 אלף מ"ר ושטח בנוי כולל של כ-188 אלף מ"ר.

הרעיון המרכזי הוא פיזור. במקום גוש בנייה אחד וגדול, המבנה מתחלק לאשכולות נפרדים שגובהם יורד בהדרגה מהיבשה אל קו המים, כך שהמבט אל המפרץ נשאר פתוח. גוף המבנה שקוע ברובו מתחת לפני הקרקע, כדי שהשטח שמעליו יישאר פנוי לטבע ולהליכה חופשית, ותושבי העיר יכולים לטפס על הגג מכמה כיוונים ולהגיע עד קו המים בלי לעבור דרך הכניסות הרשמיות של המוזיאון. משני צדי הבניין, בין הכניסות הצפוניות לדרומיות, נפרשות שתי מעברות מפרץ עם חלונות ראווה מוארים, הפתוחות מסביב לשעון.

"הרבה מהעיצובים שלי מכוונים לשאלה אחת - האם אפשר להפוך את המרחב הציבורי לפתוח ושוויוני יותר?", אומר האדריכל מא יאנסונג. לדבריו, "שנג'ן היא עיר צעירה ויעילה, וכל החלקה הזאת מהסבה של שטח ים לקרקע יבשה. חשבנו איך אפשר כאן להפוך את הטבע הקדום לדמיון של אנשים על העתיד, ולגרום למבנה תרבות בקנה מידה גדול להרגיש קרוב, שמשרת את החוויה של האדם".

חזית הבניין מחופה בגרניט לבן מקומי, חתוך ומלוטש כך שהוא מלווה את קווי העיקול של המבנה ויוצר מראה אחיד וטבעי. בפנים מתחלק הפרויקט לשני אשכולות תצוגה, צפוני ודרומי, שמוקדשים לעיצוב יצירתי מצד אחד ולמדע וחיים מצד שני, וכוללים אולמות תצוגה, ספריית עיצוב, אולמות חינוך ותיאטרון רב-תכליתי. חצר עגולה בין גושי האבן מחברת בין האולמות השונים, ואור טבעי חודר לאורך היום דרך התקרות של בטון חשוף.

באולם הגבוה ביותר במבנה הצפוני, שגובהו מגיע ל-28 מטרים, האור נכנס מלמעלה ומתפזר באופן שיוצר תחושת רוגע ופתיחות, ואילו במבנה הדרומי כיפה רחבה ומתמשכת יוצרת תחושת מרחב אופקי. בריכה שטוחה במרכז הכיכר מתכתבת עם הביצה החופית שמסביב, והשטחים הפתוחים משמשים גם למופעים, שווקי אמנות ואירועי תרבות.

מפרץ שנגן הוא תחנת עצירה חשובה במסלול הנדידה של מזרח אסיה ואוסטרליה, וביצות המנגרובים שסביבו מספקות בית גידול קבוע לציפורים. בכל סתיו וחורף עוברות במקום עשרות אלפי ציפורים נודדות, ובהן ביצנית שחורת-כנף ומיני חופיות שונים. הצורה הנמוכה והמפוזרת של המבנה נועדה במפורש להימנע מהפרעה למסלול הטיסה שלהן, והגג הירוק, הנטוע כולו בצמחייה מקומית, הפך לנקודת עצירה נוספת עבורן לצד שטחי הביצה הטבעיים.