"מלון הוא לא דירת יוקרה גדולה, הוא מוצר חי ומסחרי שפועל 24 שעות ביממה"

משרדם של מעצבי הפנים מוריס אלגזי ורן ינוב מוביל בשנה האחרונה שלושה פרויקטים של אירוח בינלאומיים, בבוקרשט, בקו סמוי ובבודפשט, ועובד בכל אחד מהם לצד משרד תכנון מקומי. הוא מסביר איך חצר תפעולית הופכת ללובי, למה כדאי לפעמים לוותר על רעיון עיצובי חזק, ומה קורה כשמעצבים דירה שהיא בעצם מלון

זוהר שחר לוי

13 דקות קריאה

30-07-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

בלב כיכר האוניברסיטה בבוקרשט עמדה חצר תפעולית ישנה, שהפרידה בין שני מבנים היסטוריים שנבנו בתקופות שונות אך תוכננו על ידי אותו אדריכל, אוסקר מאוגש (Oscar Maugsch). מוריסאלגזי יחד עם רן ינוב, שליוו את הפרויקט יחד עם האדריכלים המקומיים קומולוס (Cumulus), הפכו את אותה חצר למבואת הכניסה המרכזית של המלון. "המפתח היה להבין שהחיבור בין שני המבנים כבר היה קיים במידה מסוימת בתוך האדריכלות עצמה", הם מספרים. "למרות שהם נבנו בתקופות שונות, שניהם תוכננו על ידי אותו אדריכל, ולכן הייתה ביניהם שפה משותפת וקווי המשכיות ברורים".

Sofitel Bucharest, באדיבות: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב פנים

המהלך המשמעותי היה להפוך את החצר מחוץ לפנים. "ברגע שהחצר הפכה מחוץ לפנים, היא הפסיקה להיות רווח בין שני בניינים והפכה לחלל שמאחד אותם", אומר אלגזי. "זה היה הרגע שבו הרגשנו שהפרויקט מצא את ההיגיון שלו, לא כחיבור מלאכותי בין שני מבנים אלא כמהלך שמוציא החוצה פוטנציאל שהיה קיים בהם מלכתחילה".

Sofitel Bucharest, באדיבות: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב פנים

כך נולד סופיטל בוקרשט (Sofitel Bucharest), מלון חמישה כוכבים בן 157 חדרים שקם בתוך ארמון מאוש ההיסטורי. נקודת המוצא הייתה הכינוי הישן של העיר, "פריז הקטנה", שנולד מתוך ההשפעה הצרפתית שעיצבה את בוקרשט בעבר. מתוך זה נבנתה שפה שמחברת בין אמנות החיים הצרפתית של מותג סופיטל לבין הסיפור המקומי, כפרשנות עכשווית לרעיון האלגנטיות האירופאית. התהליך כולו התבסס על שיטה שהצוות מכנה "לכידת הסיפור" (Story Catching), חיפוש אחר השכבות שכבר קיימות במקום, ההיסטוריה של המבנה, המעבר שלו ממגורי עילית לבנק, המרקם העירוני סביבו, במקום להגיע עם שפה מוכנה מראש.

Sofitel Bucharest, באדיבות: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב פנים

החלל שנוצר בחיבור בין שני המבנים הוא לובי מקורה בסקיילייט בגובה כ-15 מטרים, שמזמין שהייה ותנועה כמעט כמו הליכה ברחוב פריזאי קטן בתוך המלון. אבן ליימסטון, פליז מוברש וקווים ניאו קלאסיים מחודשים נפגשים עם עבודות נגרות וטקסטיל שמכניסים פנימה את התרבות הרומנית בעדינות.

ריזורט בקו סמוי - עיצוב הוא חלק מהמודל העסקי

באי קו סמוי שבתאילנד עבדו ינוב ואלגזי במודל שונה לגמרי, כיועץ עיצוב פנים מטעם הבעלים בפרויקט ריזורט בן 72 חדרים, בשיתוף עם יזם ישראלי הפועל בתאילנד כבר למעלה משני עשורים ועם משרד התכנון סודה (SODA) מבנגקוק שמוביל את התכנון. תפקידם בפרויקט הזה היה לבחון את התכנון לא רק דרך השפה העיצובית אלא גם דרך חוויית האורח, התפעול והתקציב. "עיצוב אינו עומד בנפרד מהמודל העסקי של המלון", אומר אלגזי. "הוא חלק מהאופן שבו הנכס נתפס, נחווה, מתומחר ומבדל את עצמו בתוך שוק ריזורטים תחרותי".

הריזורט בקו סמוי. באדיבות: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב פנים

דוגמה לכך אפשר לראות דווקא במבואת הכניסה. "בהרבה מלונות האזור הזה מתפתח לחלל עם שימושים נוספים, מה שמצריך צוות, תחזוקה ותפעול שוטף", מסביר אלגזי. "מתוך הסתכלות מסחרית ותפעולית הבנו שלא נכון להעמיס על המבואה תפקידים שאינם הכרחיים, ולכן הצענו לתכנן אותה כלאונג' מינימלי ומדויק יחסית, שהמשמעות המרכזית שלו היא ברגעי הצ'ק אין והצ'ק אאוט". המגרש המאורך שעליו יושב הריזורט מייצר ציר ברור, כבר מהלובי נפתח מבט ארוך אל מערכת בריכות שמלווה את האורחים עד לחוף הים, ובחלק מחדרי קומת הקרקע הבריכות הפרטיות מתחברות אל הבריכה המרכזית ויוצרות רצף בין החדר, המרחב הציבורי והים.

הריזורט בקו סמוי. באדיבות: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב פנים

לא כל רעיון עיצובי חזק שרד את המפגש עם המציאות העסקית. "בתחילת הדרך הצענו ליזם לחשוב על הריזורט פחות במבנה המוכר של אתר נופש קלאסי ויותר כסוג של כפר, חוויה מפוזרת ואינטימית שיכולה לייצר בידול משמעותי מול ריזורטים אחרים באזור", מספר אלגזי. "לאחר בדיקה מול צוות השיווק של היזם עלתה הסתייגות מהמהלך הזה, בעיקר משום שמדובר במוצר פחות מוכר וקשה יותר להגדרה שיווקית. בסופו של דבר השיקול המסחרי הכריע לטובת כיוון ברור ומזוהה יותר כריזורט. גם היום אנחנו חושבים שהרעיון הראשוני היה יכול לייצר בידול דרמטי, אבל חלק מהתפקיד שלנו הוא לדעת מתי רעיון עיצובי חזק צריך לפגוש את המציאות העסקית של הפרויקט".

הריזורט בקו סמוי. באדיבות: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב פנים

מארון סוויטס בבודפשט - מלון וירטואלי בתוך בניין מגורים

בבודפשט התמודדו ינוב ואלגזי עם אתגר הפוך. מארון סוויטס (Marone Suites), שתוכננו עבור היזם הישראלי וייטפילד, ממוקמות בתוך מארון האוס (Marone House), מתחם מגורים פעיל שבו אורחים לתקופות קצרות וארוכות חיים לצד דיירים קבועים. "נקודת המפתח הייתה להבין שאנחנו לא מתכננים מלון במובן הקלאסי אלא סוג של מלון וירטואלי שמשתלב בתוך בניין מגורים פעיל", הם מסבירים. "מצד אחד לא רצינו שהאורח ירגיש שהוא פשוט שכר דירה, מצד שני דווקא תחושת העצמאות והחיים בתוך בניין אמיתי במרכז העיר היא חלק מהקסם של הפרויקט".

מארון סוויטס בבודפשט, באדיבות: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב פנים

לפי אלגזי, האיזון הזה, הוא מדגיש, לא היה רק שאלה של עיצוב. "האיזון היה גם עיצובי וגם תפעולי", הוא אומר. "איך מייצרים חוויית אירוח מלאה, עם תחושת שירות, נוחות ודיוק מלונאי, אבל בלי למחוק את האופי המקומי, הביתי והעירוני של המקום".

לכן תוכננו הסוויטות כדירות עירוניות שלמות, עם מטבח מאובזר, אזורי ישיבה ואוכל ומרפסות בחלק מהטיפוסים. המבנה עצמו, שתכנן משרד FBIS אדריכלים והושלם ב־2024, מפרש מחדש את טיפולוגית החצר המקומית של בודפשט, עם חזית כפולה דמוית מסך לבנים ושלושה גרעינים המחוברים סביב חצרות פנימיות. בפנים, עץ בהיר, ירוק עמוק, חרדל וחמרה יוצרים סביבה חמה שבה הנגרות משמשת גם ככלי תכנוני, מפרידה בין אזורי שינה, אוכל ואירוח בלי לחסום אור או לצמצם תחושת מרחב.

מארון סוויטס בבודפשט, באדיבות: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב פנים

בין מקומיות לשפה בינלאומית

מה שמחבר בין שלושת הפרויקטים, לדברי ינוב ואלגזי, הוא סירוב להכריע מראש בין מקומיות לשפה בינלאומית. "אנחנו לא ניגשים לפרויקט עם החלטה מראש כמה מקומיות וכמה בינלאומיות צריך להכניס אליו", הם אומרים. "זו לא שאלה של מינון, אלא של קריאה נכונה של המקום. אנחנו מתחילים בלחפור בהיסטוריה, בתרבות, באקלים, בקהל היעד ובמותג ובמודל העסקי של הפרויקט, ומתוך המחקר הזה הסיפור מתחיל להתבהר. אנחנו לא בוחרים אותו מראש, אנחנו נותנים לו להתגלות, ואז מזקקים אותו לשפה עיצובית".

מה שמנחה את השניים הוא הימנעות משני קצוות. "מצד אחד לא להפוך מקומיות לקלישאה או תפאורה, מצד שני לא לייצר שפה בינלאומית כל כך חלקה עד שהיא יכולה להיות בכל מקום בעולם", אומר אלגזי. "המקום הנכון הוא איפשהו באמצע, כשהפרויקט מרגיש נטוע במקום שלו, אבל עדיין מדבר בשפה עכשווית, מדויקת ובינלאומית".

מארון סוויטס בבודפשט, באדיבות: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב פנים

הגישה הזו לתכנון מלונאי, הוא מדגיש, לא נעצרת ברגע הצילום. "לכל פרט, פריט ותוכנית העמדה יכולה להיות השפעה ישירה על המודל העסקי של המלון, על תפעול, תחזוקה, כוח אדם, בלאי, חוויית אורח ועלויות שוטפות. מתכנן שלא מבין את זה, בעינינו, מפספס חלק מהותי מהתפקיד שלו. אם יצרנו בחדר מורכבות תפעולית שגורמת לחדרנות להוסיף חמש דקות עבודה לכל חדר, זו כבר לא רק החלטה עיצובית, זו החלטה שמשפיעה על כוח האדם, על זמני התפעול ועל עלויות המלון".

ינוב ואלגזי נותנים דוגמה קונקרטית לאותו עקרון, שנראית זניחה על פני השטח. "אפשר לעצב", הם אומרים, "יחידת נגרות מרשימה מאוד בקצה מסדרון הכניסה לחדר, אבל אם לא לוקחים בחשבון שאורח נכנס עם מזוודה שנעה לצידו ולא תמיד מאחוריו, אותה יחידה תספוג פגיעות חוזרות. מה שנראה מצוין ביום הפתיחה עלול להפוך מהר מאוד לבעיה תפעולית, עד שבסוף, המלון ייאלץ לשנות או להחליף את הפרט שתוכנן. ראינו לא מעט מלונות שבהם נכנעו רק לעיצוב, ומה שנראה מושלם בצילומים הפך עם הזמן למפגע מתמשך בתפעול היומיומי".

מארון סוויטס בבודפשט, באדיבות: רן ומוריס אדריכלות ועיצוב פנים

לכן, לגישתם, כל החלטה בתכנון מלונאי נבחנת גם דרך החוויה וגם דרך המציאות. "איך החלל עובד, איך מתחזקים אותו, איך הוא מתיישן, כמה אנשים נדרשים כדי להפעיל אותו, ואיך הוא משפיע על תפיסת הערך של המלון. מעצב פנים טוב במלונאות חייב להבין שמלון הוא לא דירת יוקרה גדולה. זה מוצר חי, פעיל, אינטנסיבי ומסחרי שפועל 24 שעות ביממה. העיצוב צריך לייצר חוויה, אבל הוא גם חייב לעבוד נכון לאורך זמן".