"בלי האמן, האדריכלות נעלמת"

החזית הדרומית של המכון לעולם הערבי בפריז (Institut du Monde Arabe) עשויה ממאות עדשות מתכת קטנות, שנפתחות ונסגרות באופן אוטומטי בהתאם לכמות האור שבחוץ. הפרויקט, שהושלם ב-1987, הוא הבניין הראשון שהעניק לז'אן נובל (Jean Nouvel) תהודה בינלאומית, ועד היום הוא ממחיש את הדרך שבה עובד האדריכל, שמעולם לא אימץ שפה עיצובית קבועה ותמיד נתן לתנאים הספציפיים של כל אתר לעצב מחדש את הפתרון.

נובל נוהג להשוות את עצמו לבמאי קולנוע יותר מאשר לאדריכל בעל חתימה אחידה. "הכל תיאטרלי", אמר בראיון שנתן ב-2002. "עבדתי הרבה זמן כתפאורן, גם על דיור ציבורי, והתפאורה היא הקשר בין חפצים וחומר שרוצים להראות למישהו שצופה". באותו ראיון הוסיף, שאדריכלות קיימת, כמו קולנוע, בממד של זמן ותנועה, ושחושבים על בניין וקוראים אותו כרצף של רגעים. על עצמו הוא אמר בהזדמנות אחרת: "מבקרים הגדירו אותי כאדריכל קונספטואלי, מישהו שעובד יותר עם מילים מאשר עם שרטוטים, כי אני חושד בשרטוטים שקובעים דברים מוקדם מדי בתהליך היצירה, בעוד שהמילים משחררות".

מוזיאון האמנות פודונג בשנחאי (Museum of Art Pudong, MAP) פתח עכשיו את שעריו לתערוכה שמוקדשת לנובל עצמו. זו הפעם הראשונה שהוא, זוכה פרס פריצקר לשנת 2008, מציג תערוכת יחיד בתוך מבנה שתכנן בעצמו, ולדברי המארגנים זו גם התערוכה המונוגרפית הגדולה ביותר שהוקדשה לו אי פעם.

התערוכה, שנקראת "בלי האמן האדריכלות נעלמת", מציינת חמש שנים לפתיחת המוזיאון שאותו תכנן נובל בין 2015 ל-2021. היא מביאה יחד ארבעה מהפרויקטים האדריכליים המרכזיים, למעלה מ-100 חפצי עיצוב, ושחזור של הסטודיו שלו בפריז, אטלייה ז'אן נובל (Ateliers Jean Nouvel), הכולל 16 עמדות מחשב שדרכן יכולים המבקרים לעיין בארכיון הפרויקטים שלו לאורך השנים.

שם התערוכה לקוח מתוך קובץ מסות שפרסם נובל בצרפת ב-2025, ז'אן נובל האמונות שלי (Jean Nouvel: Mes Convictions). בספר הוא חוזר על הרעיון שאדריכלות ואמנות אינן ניתנות להפרדה, ויחד הן מעצבות את האופי, הרגש והחיוניות של מקום.

נובל נולד ב-1945 בפיומל בדרום-מערב צרפת, בנם של שני מורים. הוריו עודדו אותו ללמוד מתמטיקה ושפות, אבל בגיל 16 גילה ציור ואמנות דרך אחד המורים שלו, ובסופו של דבר הגיע ללימודי אדריכלות בבית הספר לאמנויות בפריז (École des Beaux Arts). ב-1994 הקים את המשרד הנוכחי שלו, אטלייה ז'אן נובל, שמעסיק כיום כ-140 איש בפריז ומחזיק סניפים בערים נוספות בעולם.

התערוכה מציגה מודלים וארכיונים של ארבעה מהפרויקטים המזוהים ביותר עם נובל. פילהרמוניית פריז (Philharmonie de Paris) משנת 2015 עשויה אלומיניום יצוק שקולט את השינויים בתאורת העיר לאורך היום. המוזיאון הלאומי של קטאר, צילום: shutterstockהמוזיאון הלאומי של קטאר (National Museum of Qatar) משנת 2019 מבוסס על צורת הגביש הטבעי המכונה ורד המדבר, ומורכב מדיסקיות שזורות שיוצרות רצף מרחבי מתמשך. קרן קרטייה לאמנות עכשווית בסניף פאלה רויאל (Fondation Cartier pour l'art contemporain, Palais Royal) משנת 2025 שימרה את חזית הבניין הפריזאי מהמאה ה-19 ובנתה מחדש את הפנים כחלל תערוכות גמיש עם חזית זכוכית שפותחת אותו לרחוב. והפרויקט הרביעי הוא מוזיאון האמנות פודונג עצמו, שנובל תכנן כמחתם תרבותי המתפרש לאורך נהר הוואנגפו, מוקף עצים שמפרידים אותו ממגדלי המשרדים הסובבים אותו.

לצד ארבעת הפרויקטים מוצגות במוזיאון גם שש עבודות מסדרת אמרג'נסיז שלו, המתעדות את שלב המעבר מהרעיון האדריכלי לתוכנית הבנויה. בין היתר, שני פרויקטים שמעולם לא הוקמו, "מגדל בלי סוף" (Tour Sans Fins) ו"טת דפנס" (Tête Défense).

לתערוכה מלווה גם תיעוד של עבודתו של נובל בתחום העיצוב התעשייתי, שהחל ב-1987 עם עיצובי הרהיטים הראשונים שלו ונמשך עד היום תחת השם ג'ין נובל דיזיין. נובל מתייחס לרהיטים ולמוצרים שהוא מעצב כאל מיקרו אדריכלות, המהווים חלק בלתי נפרד מהחלל הפנימי של הבניינים שהוא בונה.