לחיות בתוך גלריה

בשלב מסוים, גדי כרמל הפסיק לתאר שטיחים כשטיחים. מעצב הבית של RUGS&CO מדבר על קומפוזיציה, תנועה ורגש, בדיוק כפי שמבקר אמנות היה מדבר על ציור. זה לא רק עניין של שפה. הגבול בין אמנות לעיצוב הפך בשנים האחרונות גמיש הרבה יותר, ובתים רבים כבר נראים פחות כמו בתים ויותר כמו גלריות.

בעבר נהוג היה להבחין בבירור בין השניים, כשהאמנות נועדה לעורר מחשבה ורגש, והעיצוב נועד לשרת צורך פונקציונלי. כיום מעצבים יוצרים פריטים בעלי ערך אמנותי מובהק, ואמנים רבים שואבים השראה מעולמות החומר, האדריכלות והעיצוב.

התוצאה היא בית שבו כמעט כל אלמנט יכול להפוך ליצירה בפני עצמה. הבית המודרני כבר אינו מורכב רק מרהיטים ומאביזרים שממלאים פונקציה. הוא בנוי משכבות של חומר, צבע, אור, טקסטורה וקומפוזיציה. בדיוק כפי שאמן בונה יצירה, כך גם מעצב פנים בונה חלל. לכל בחירה יש משמעות, לכל חומר יש תפקיד, ולכל פריט יש השפעה על התחושה שהחלל מייצר.

"גישה עיצובית עכשווית רואה בשטיח הרבה יותר מפריט פונקציונלי", אומר כרמל. "השטיח הוא פלטפורמה ליצירה. באמצעות צבע, טקסטורה, חומר ודוגמה אפשר לייצר רגש, תנועה ועומק בדיוק כפי שעושה יצירת אמנות. לא פעם אנחנו רואים שהשטיח הוא האלמנט שמכתיב את כל השפה העיצובית של החלל".

לדבריו, ההשראה שמניעה כיום את עולם השטיחים מגיעות ישירות מעולמות האמנות. "אנחנו עובדים עם קומפוזיציות מופשטות", הוא אומר, "עם שכבות צבע, עם טקסטורות מורכבות ועם משחקים של חומר. יש שטיחים שנראים כמו ציור מופשט שנפרש על הרצפה ואפילו על הקיר. הם לא רק משלימים את החלל, הם מספרים את הסיפור שלו".

גם עולם הסניטריה עבר בשנים האחרונות מהפכה של ממש. מה שפעם היה נתפס כאזור טכני ופונקציונלי בלבד, הפך לחלק בלתי נפרד מהשפה העיצובית של הבית. "אנשים כבר לא בוחרים פריטי סניטריה רק מתוך שיקולים פונקציונליים," מסבירה ליאת אלקבץ, מנהלת השיווק של קבוצת נגב. "חדר הרחצה הפך לאחד החללים המעוצבים ביותר בבית, ולכן הבחירה בכיור, בברז או באמבטיה נעשית מתוך הסתכלות כוללת על החלל ועל החוויה שהוא מייצר".

לדבריה, ההשפעות האמנותיות ניכרות היטב במוצרים עצמם. "אנחנו רואים מעבר לצורות אורגניות, לקווים פיסוליים ולחומריות עשירה. יש היום כיורים וברזים שמתפקדים ממש כמו אובייקטים אמנותיים. הם מושכים את העין, יוצרים עניין ומוסיפים אופי לחלל, בדיוק כפי שפסל היה עושה."

התאורה היא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לחיבור שבין אמנות לעיצוב. היא אלמנט פונקציונלי לחלוטין, ובו בזמן אחד הכלים המשמעותיים ביותר ליצירת אווירה ורגש. "תאורה היא חומר לכל דבר," אומרת קרן סלינקוב, מנהלת השיווק של לייט אין. "האור משפיע על האופן שבו אנחנו חווים צבעים, טקסטורות וחללים. מעבר לכך, גופי התאורה עצמם הפכו בשנים האחרונות לפריטי אמנות של ממש".

היא מציינת כי מעצבים ואדריכלים בוחרים כיום גופי תאורה באותה תשומת לב שבה בוחרים יצירה מרכזית לסלון. "יש גופים שנראים כמו פסלים מרחפים", היא מוסיפה, "יש כאלה שנראים כמו קומפוזיציות של זכוכית או מתכת, ויש כאלה שיוצרים נוכחות חזקה גם כשהם כבויים. הם לא רק מאירים את החלל, הם מגדירים אותו".

החיבור בין אמנות לעיצוב אינו מסתכם בפריט כזה או אחר. הוא נוגע לאופן שבו אנו תופסים את הבית כולו. אם בעבר נהוג היה לתלות יצירת אמנות בסוף תהליך העיצוב, הרי שכיום האמנות היא חלק בלתי נפרד מהתכנון עצמו.

מעצבים רבים בוחרים להתחיל את תהליך התכנון מתוך השראה שמגיעה דווקא מעולם האמנות, בין אם מציור, מפסל, מחומר או מיצירה מסוימת. פלטת הצבעים, בחירת החומרים והקומפוזיציה של החלל כולו נבנות לעיתים מתוך אותה השראה.

במובן הזה, הבית הפך לגלריה אישית ועמוקה, מרחב שמספר את הסיפור של מי שחי בו. השטיח, גוף התאורה, פריטי הסניטריה, הריהוט והאמנות שעל הקירות פועלים יחד כיצירה אחת שלמה. היא נמצאת ביצירה שעל הקיר, אבל גם בחומר שמתחת לרגליים, באור שמאיר את החלל ובפרטים הקטנים שהופכים בית למקום בעל אופי, רגש ומשמעות.