זה ריזורט. ובמקרה גם הבית שלהם

הם בכלל לא התכוונו לרכוש את הדירה. אולם לאור הנסיעות התכופות של הבעל למרכז לצורכי עבודה, והנסיעות התכופות למרכז לביקור הילדים והנכדים, לא נותרה להם ברירה. בני הזוג החליטו להתקרב למשפחה ולעבודה ולבלות חלק מהזמן בדירת הנופש שבמרינה בהרצליה.

לליעד יוסף היה קונספט ברור כשניגש לתכנון. הוא ידע שהיא צריכה להרגיש כמו יאכטת יוקרה. "כזו שלא תרגיש בית. כזו שתרגיש חופש, בית מלון, ים, והרבה FUN", כך הוא אמר ללקוחותיו.

בני הזוג גרים בצפון הארץ ונמצאים בשנות ה-60 לחייהם. הדירה במרינה, בת שישים מטר ומחולקת לשלושה חדרים, הפכה לבסיס קבוע שבו הם מבלים כמה ימים בשבוע.

יוסף עבד עם שני אילוצים עיקריים. שישים מטר, לעומת הבית המרווח שיש ללקוחות בצפון, וקירבה לים שמכתיבה בחירת חומרים.

"כדי לתת את התחושה המלונאית-בוטיקית, החשיבה שונה. ראשית, מאחר וזו דירה קטנטנה ביחס לבית המרווח שלהם בצפון, חייבים לחשב ולנצל בתבונה רבה כל מטר ומטר,

כל פונקציה, עם פתרונות אחסון סופר פונקציונליים וחכמים. שנית, יש לתת את הדעת לקירבה של הים לדירה, ולהשפעותיו על החומרים השונים", הוא מסביר. הגוונים שנבחרו מונוכרומטיים, החומרים טבעיים ועמידים, עם עץ ואבן טבעית כבסיס.

בחדר השינה של בני הזוג המקלחת והשירותים הם חלק מהסוויטה, ללא קירות מפרידים. אי קטן יוצר הפרדה בין הפונקציות ומאפשר לחלל לנשום. מאחורי המיטה ממוקמת מראה מושחרת עם ויטרינה הפונה לכיוון הים, כך שהנוף חודר לחדר גם כאשר בני הזוג יושבים עם הגב אליו. בחדר שולבו גם פינת עבודה ופינת איפור, שתיהן בממדים המתאימים לגודל הדירה.

המטבח תוכנן לפי אופי השימוש. "מטבח של חביתה ושל הרבה TAKE AWAY", אומר יוסף. בחלל הציבורי שולחן שנפתח ל-12 סועדים, המשרת את המשפחה המורחבת בביקוריה.

הפתרון הפונקציונלי הבולט ביותר הוא קיר בחיפוי עץ בחלל הציבורי. מאחוריו, מאחורי דלתות נסתרות, מאוחסנים מייבש כביסה, כסאות מתקפלים, מוצרי ניקיון, דוד מים וארון חשמל. הקיר נראה כחלק בלתי נפרד מהעיצוב. מה שמסתתר מאחוריו לא נראה.