"כל קובייה נופלת במקום הנכון": אומנות הטטריס לפי נירית פרנקל

שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים, צילום: איתי בנית. "התכנון הסופי צריך לתת תחושה שניצחנו את המגבלות והגשמנו את החלומות של הלקוחות על הצד הטוב ביותר".

אדריכלות

"כל קובייה נופלת במקום הנכון": אומנות הטטריס לפי נירית פרנקל

"למציאות יש חוקים משלה, והתכנון הסופי צריך לתת תחושה שניצחנו את המגבלות והגשמנו את החלומות של הלקוחות על הצד הטוב ביותר". שנה של חיפושים, מגרש צר וארוך ושותפות עם אמא הפכו בית ישראלי לבראסרי פריזאי מפנק

שירה רייז משולם

12 דקות קריאה

24-05-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

תהליך התכנון של בית הבראסרי החל בחיפוש ממושך של שנה, שבו הלקוחות לא התפשרו עד שמצאו כמעט את מה שהם חיפשו. למשימה של הפיכת ה"כמעט" ל"בדיוק" נרתמה המעצבת נירית פרנקל ממשרד פרנקל אדריכלות ועיצוב.

"בשיחתנו הראשונה", אומרת פרנקל, הלקוחות אמרו לי שהם רוצים לשפץ את הבית שבו הם התגוררו כדי להגשים את חלומם שהבית ירגיש כמו מלון בוטיק פריזאי. אבל כבר בביקור הראשון הבנו שאי אפשר להגשים את כל רצונותיהם במבנה הקיים, ובעיקר את רצונם שהבית יתפרס רק על פני קומה אחת".

הלקוחות החליטו לרכוש מגרש, כשהתנאי העיקרי הוא קרבה לאזור מגוריהם. בסופו של דבר הם מצאו מגרש באזור שהשקיף לעבר השדות הפתוחים, אך הוא היה צר וארוך.

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים. האגף הציבורי פונה לחצר האחורית שבה יש בריכה וגינה.

בין רצון למציאות

פרנקל, הפועלת בענף מזה 30 שנה, מגדירה את כל עבודותיה כ"משחק טטריס" מדויק שבו כל קובייה נופלת במקום הנכון. "תמיד יש רצונות", הא אומרת, "תמיד יש העדפות, תמיד יש פשרות, ויש גם הכתבות של שטח, של צורך, וכמובן של תקציב. אומנם הנייר סופג הכול, אבל למציאות יש חוקים משלה, והתכנון הסופי צריך לתת תחושה שניצחנו את המגבלות והגשמנו את החלומות של הלקוחות על הצד הטוב ביותר".

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים. חדר אמבטיה הפתוח משקיף החוצה, ובו שולבו כיורי שיש על רגלי פליז המשמשים כרהיט

אחד מהאתגרים בפרויקט היה להימנע מתחושה של "מבנה רכבת" הנובעת מהשטח הצר של המגרש. "הפתרון שלנו היה חלוקה של הבית לשני אגפים מוגדרים. האגף הציבורי פונה לחצר האחורית שבה יש בריכה וגינה, והוא כולל את הסלון, פינת האוכל והמטבח. ואילו האגף השני הוקדש לאירוח, מתוך רצון לספק למשפחה שמרבה להתארח את הכי טוב שאפשר. כחלק מהתפיסה הזו, הממ"ד הוסב לחדר נכדים מפנק ומרווח שכולל מעל ומעבר לפסיליטיז הנדרשים".

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים.הממ"ד הוסב לחדר נכדים מפנק ומרווח שכולל מעל ומעבר לפסיליטיז הנדרשים.

"הכניסה לבית נעשית מכיוון החצר, דרך פטיו עם גגון שחור המחבר בין שני האגפים, שהוא מעין 'גלריית זכוכית' הכוללת בין השאר טוטמים ופסלים עומדים. כך נוצרת פאוזה מרגיעה לפני הכניסה לבית עצמו".

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים

פאוזה פריזאית

הזוג, המטייל בעולם ונושא פינה חמה לתרבות הפריזאית, ביקש להכניס לתוך הבית את התחושה המפנקת של בתי מלון ואת היופי של האומנות. "בני הזוג טיילו רבות ברחבי העולם, והם שומרים בליבם פינה חמה לפריז. הם רצו להרגיש את העולם, ובמיוחד את פריז, בתוך הבית".

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים. העוגן המרכזי במבנה כולו הוא ארון ענקי שמשמש כפורטל כניסה

"יש לי הרבה לקוחות שמעדיפים לעשות הפרדה בין הבית לבין החופשות", מסבירה פרנקל, "אבל הלקוחות האלו רצו לחיות כל יום עם התחושה המפנקת של מלון בוטיק פריזאי. הלכנו עם החלום שלהם, ולאורך כל הדרך הם זרקו רעיונות מהחוויות שהם חוו בטיוליהם בעולם. הייתה התלהבות והייתה התמסרות רבה לעיצוב ובעיקר אמון מלא. הם היו מעורים בכל פרט ופרט, ויחד יכולנו לדייק את התחושה שהם רצו להשיג. לדוגמה, את סגנון העיצוב שלי שהוא יותר פארם האוס, שדרגנו בהתאם לרצונותיהם למעין פארם האוס צרפתי".

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים

למשחק הטטריס של פרנקל נכנסו גם התקרות הגבוהות. "לחלל היו אפיונים שלאו דווקא מתממשקים עם השפה הבראסרית האירופאית, כמו לדוגמה חללים גבוהים מאוד. בבתי מלון ובמסעדות, התקרות הגבוהות נועדו ליישום של דברים טכניים כמו תעלות מיזוג, פסי צבירה וכדומה, ואילו בבית פרטי חשוב לשמור על תחושה של ניקיון צורני לצד חמימות ביתית. לכן, למשל, השתמשנו במנורות גדולות שמשתלשלות למטה. בסלון רקמנו עננים מפליז שימלאו את החלל, ותלינו יצירות אומנות ברחבי הבית, כך נוצרה תחושה אינטימית שמתאימה לבית מגורים".

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים. פטיו עם גגון שחור, מחבר בין האגף הציבורי לפרטי, ומעניק פאוזה מרגיעה לפני הכניסה לבית עצמו.

מטבח שהפך לבמה מרכזית

המטבח תוכנן כרהיט הדומיננטי בבית, תוך השראה מעולם המסעדות הצרפתיות הוותיקות. "הלקוחה היא בשלנית מדופלמת שאוהבת מאוד לארח, והבאנו את זה בחשבון בתכנון המטבח. האי במטבח מורכב מאלמנטים של בראסרי, כמו מסגרות פליז, קימורים ושיש כפול, אך המעטפת שלו עשויה מעץ. העוגן המרכזי במבנה כולו הוא ארון ענקי שמשמש כפורטל כניסה, והוא צבוע בגוון ייחודי Tean המשלב בין ירוק לכחול. גם פריטי האספנות שליקטה הלקוחה, וביניהם מנורה בת מאה שנה, שולבו במטבח ובסלון והפכו לחלק מהמרקם הטבעי של הבית".

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים

"בין כל חדרי הבית עובר חוט שני מקשר של גוונים כחולים וירקרקים. בנוסף, סוויטת ההורים תוכננה כחלל פתוח, מצד אחד חדר ארונות ומהצד האחר חדר אמבטיה פתוח המשקיף החוצה שבו שולבו כיורי שיש על רגלי פליז המשמשים כרהיט, וארון שירותים המוסתר על ידי מראות".

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים. לחיות כל יום עם התחושה המפנקת של מלון בוטיק פריזאי

כשהשותפה העסקית היא גם האמא

המשרד של פרנקל מונה כיום 12 איש, והיא עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם אימה, שותפתה לעשייה מתחילת הדרך, כשמערכת היחסים ביניהן היא עמוד השדרה של המשרד. "אני דור שני בתחום, כבר 30 שנה בענף ועד היום עובדת עם אימא שלי, שנמצאת בתחום כבר למעלה מ־50 שנה".

צילום: יח"צ, נירית פרנקל

"לעבוד עם אימא זו הזכייה שלי בפייס. היא החברה הכי טובה שלי. אנחנו יכולות להיות כל היום יחד, ולהיפגש גם בשישי ובשבת עם הילדים והנכדים. השותפות בינינו היא גם זו שיוצרת את הראייה ההוליסטית, את השילוב בין אדריכלות של אימא לעיצוב הפנים שלי. 95% מהבתים שלנו מתוכננים מ־א' עד ת', ואני חושבת שזה מביא לידי ביטוי חומרי ועיצובי את החזון האדריכלי".

פרנקל רואה בעיצוב תהליך התפתחותי המושפע מהיכרות עמוקה עם הלקוחות. "כמו בכל זוגיות", היא אומרת, "בהתחלה אנחנו מכירים רק כמה ימים, ואחר כך חצי שנה ולפעמים הרבה יותר, וההיכרות הזו עוזרת להתפתחות של התהליך העיצובי. אני קשובה ללקוחותיי, ואם הם לא אוהבים אלמנט מסוים אני מחפשת חלופות שייתנו לי את החיבור לחזון העיצוב וגם שהלקוחות יאהבו, כי בסופו של דבר הם אלו שיגורו שם".

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים. מנורות גדולות פליז שמשתלשלות למטה, מחפות על התקרות הגבוהות ומחממות את האווירה

גישתה של פרנקל נובעת מתהליך התבגרות מקצועי. "בתחילת הדרך אהבתי לעסוק ולגעת בהמון דברים, גם היום אני אוהבת המון דברים, אבל יודעת במה אני טובה, ואת המומחיות הזו אני מציעה ללקוחותיי. בכל תכנון ועיצוב אני אוהבת להמציא את הגלגל מחדש בהתאם לאופי ולצרכים של הלקוח. אני רוצה שבסיום הפרויקט הוא יגיד לי שהגשמתי לו את החלום".

צילום: איתי בנית, שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב פנים. האי במטבח מורכב מאלמנטים של ברסרי (מסגרות פליז, קימורים, שיש כפול) אך המעטפת שלו עשויה מעץ

אמנות הטטריס של נירית פרנקל היא היכולת לקחת חלום מופשט על חופשה פריזאית רחוקה ולתרגם אותו לחלל מגורים שבו כל פרט, כולל האספנות, מקבל את מקומו המדויק. השותפות עם אימה מייצרת ראייה הוליסטית שדרכה פרנקל מפצחת את המגבלות כדי להעניק ללקוחותיה את המתנה הגדולה ביותר: הפיכת החלום לחוויית מגורים.