בית גן, גן בית

בנקודה זו, כשהרעיון העקרוני כבר היה מגובש, היא פגשה את שי דוד, בעליה של חברת "כרכום עיצוב נוף בע"מ" ומי שמאמין אמונה בלתי מעורערת שהגן הוא עוד חלל של הבית, רק חיצוני. המפגש היה פורה, ובתוך כך נשזר תכנון הגן כחלק בלתי נפרד מהתכנון הארכיטקטוני, ואפילו הכתיב כמה שינויים, שמטבע הדברים היו כרוכים גם בדילמות. רחל "למשל, הרעיון הראשוני היה שהבית יתחיל סמוך מאד לקו האפס, ומשער הכניסה אפשר יהיה לחצות עם המבט את כל חלל הפנים עד עומק הגינה" שי:"לשיטתי, נכון יותר היה "להתחיל" את הגינה עם תהליך כניסה חווייתי וארוך יותר, למרות שהמשמעות הייתה וויתור על כמה מטרים".

מחיר הוויתור, שאכן נעשה לבסוף, מתגלה כשביל מעוצב כמדרגות רחבות מעץ גושני, ותחום בכל טוב: עצי רימון והדר, שיחים פורחים בקשת של גווני ירוק, צהוב וכסוף, עץ אבוקדו ש"משחק" עם חלון המטבח, וגולת כותרת - עץ זית שגזעו המפוצל "מתיישב" בהתאמה מדויקת עם פתח אנכי-פינתי שזורם לכל גובהו של המבנה, כך שנוכחותו מלווה כל עליה/ירידה בגרם המדרגות בבית. העץ, אומרת רחל, "הכתיב, למעשה, את מבנה החלון ושימוש בזכוכית בהדבקה, כדי לא "לפספס" אף סנטימטר מהנוף שהוא מחדיר לחלל הפנים".

מבט מהסלון אל עבר הבריכה: תחושה של המשכיות ישירה. מערכת ישיבה בסלון: אליתה ליוינג.

מתארו של הבית, הממוקם על מגרש מלבני ששטחו 450 מ"ר, נפרש בתצורת האות L, שבין צלעותיה מפריד פרק חיבור/ניתוק שקוף וגבוה. מעבר לנוכחותו המרשימה לכשעצמה, שולב בפרק השקוף אלמנט מים המזכה את הבאים בתמונת כניסה מקורית במיוחד: תחתיתו הינה בריכת שיקוף מרוצפת בפסיפס צבעוני, שממנה "צומחת" עבודת פיסול ייחודית של האמנית אתי פרח - ראשים מפוסלים הניצבים על מוטות נעוצים במים, כמו מסתכלים לכל הכיוונים.

בריכת השיקוף האמנותית מודגשת באמצעות "שביל" פרקט שכמו מוביל/מכוון אליה מהכניסה, ואף מהווה סוג של המשכיות ויזואלית עם ריצוף העץ החיצוני וציר חלוקה פנימי: מימינו ממוקם המטבח המרווח שאף מכיל בשטחו מעין פינת טלוויזיה קטנה, ומשמאלו פינת האוכל, הסלון וגרם המדרגות המוביל לקומה העליונה בה ממוקמים חדרי השינה.

שתי צלעות המבנה מקושרות בחלל הפנים באמצעות גשר-גלריה מבטון חשוף החוצה את גובהו, נצפה מבחוץ דרך הפתח השקוף וצופה אליו מתוך אזורי הבית השונים. בקומה התחתונה מהווה הגשר חלקת תקרה צפה, ובקומה העליונה מגדיר הפרדה בין אגף חדרי הילדים ובין יחידת השינה הממוקמת בסופו.

מבט מהסלון אל עבר הבריכה: תחושה של המשכיות ישירה. מערכת ישיבה בסלון: אליתה ליוינג.

בתכנון שמגלם יחס מושכל בין מסות ופתחים, נחשף חלל הפנים כמרחב פתוח ואינטימי כאחד, המשלב בין מראה מודרני וקלאסי ותופר אותם לכדי חלל זורם והרמוני: בטון חשוף לצד רכות של טקסטיל ועץ, צבעוניות מתונה של "תת גוונים", פריטי ריהוט בעיצוב פנים א-פורמאלי נינוח לצד נגרות מוקפדת, ופריטי אמנות ונוי אנינים.

המטבח המרווח שכולל בשטחו פינת טלוויזיה קטנה וממנו ישנה יציאה אל פינת האוכל החיצונית. מטבח: הי טאצ.

רובד משמעותי בתכני החלל נזקף לתכנון המוקפד של התאורה, שמרביתה מתקבלת משילובים יצירתיים של תאורה סמויה ושקועה, שנועדו ליצור עניין אווירה באמצעות האפקטים שהם מייצרים, כמו גם להדגיש אלמנטים מבניים. את מהלכי המדרגות, למשל, מלווים גופי לד, בריצוף ובתקרות שולבו גופים המייצרים תאורת הצפה ולחלופין מעין "שרשראות אור" רכות, ובאזורים ממוקדים שולבו בסצנת התאורה גם גופים דקורטיביים, דוגמת אלה המשתלשלים מעל השולחן בפינת האוכל. 

החזית הקדמית- תהליך כניסה חווייתי שמתחיל כבר מחוץ לשער.

 

 אחר שנוכחותו בחלל מובהקת הוא מוטיב של ניתוק בין חומרים ו/או אלמנטים, המייצר ממד אוורירי ועניין אסתטי, ומופיע בכל האלמנטים המבניים וביחידות הריהוט - אם כמרווחים המאפיינים כל מפגש בין קירות או תקרות, אם באופן בו תוכננו פריטי ריהוט ללא הלבשות ובמנותק מאלמנטים/קירות הצמודים אליהם (במטבח למשל), ואפילו מדרגות הבטון חופו במדרכי עץ תוך הדגשת הפרדה ויזואלית ברורה בין שני החומרים.  

עם רעיון מרכזי של "חיים עם גינה", משתלבת נוכחות החוץ כחלק בלתי נפרד מזרימתו של החלל, כשהוא חודר דרך שקיפות הפתחים, והמוטיבים החוזרים ו/או שימושי החומרים שמובילים את התכנון המהודק חלים על שני המרחבים. כך, למשל, אריחי האבן שמשמשים לריצוף הפנים - אריחי "אילי גרז'" המאופיינים בגון קרם עם גידים אפורים - משמשים גם לריצוף שטחי החוץ אם כי בגימור מט; ומוטיב הניתוק מיתרגם בסביבת החוץ למרווחים מעודנים בין אלמנטים - מרווחים בין פתחי הבית ובין השטחים המרוצפים, מרווחים מדויקים בין אבני מדרך ועוד.

שביל פרקט מוביל מהכניסה אל פרק שקוף המחבר בין שתי צלעות המבנה. ריצוף: מפלי הים

את שיאה של השתלבות הבית והגן מגלם מבט מן הסלון, כאשר במקום המראה השכיח של רחבה מרוצפת שעליה ניצבת פינת ישיבה מקורה בפרגולה, נפרש מראה של רצועת דשא צרה ובריכת גלישה כרצף ישיר של חלל הפנים. מעברה השני תחומה הבריכה בגדר חיה של שיחי אוג קרנטה המייצרים "קיר ירוק" שטומן בחובו הפתעה מקורית נוספת, המחדדת את תחושת ההמשכיות: עבודה צבעונית של האמן דודו גרשטיין, הקבועה בתוך מעין "חלון" שנפער בצמחיית הגדר, ובשעות החשיכה מוארת ע"י גופי תאורה המייצרים מסגרת אור סביבה. כך, כשדבר אינו מפר את קשר העין הישיר בינה לבין חלל הפנים, היא "חודרת" לתוכו ומעשירה אותו בנוכחותה, משל הייתה תלויה על אחד מקירותיו.

בפינת הגן, סמוך לקצה הבריכה, תוכננה "פינת הסלון" של הגן, כאשר במת עץ מוגבהת מגדירה אותה כאזור בפני עצמו ובמיקומה הפינתי על רקע ירק פורח היא נהנית מאינטימיות נעימה מחד, ואינה נוטלת מתחושת המרחב מאידך, ואפילו מעצימה אותה. אזור נוסף בגן, הוא אזור "פינת האוכל", שחבוק בין צלעות המבנה ומקושר ויזואלית ופיזית לבריכת השיקוף, לחלל הסלון ולמטבח, שחללו אמנם כולל יחידת אי גדולה המשמשת גם כדלפק אכילה, אך הפינה החיצונית היא בהחלט המשך טבעי שלו "למעשה, כאזור מרכזי בחיינו שנמצא בשימוש כל השנה,  אפשר אפילו לומר שזוהי פינת האוכל "הרשמית" של המטבח" אומרת רחל על הרחבה המרוצפת שנמצאת ביציאה ממנו ובשטחה ניצבים שולחן גדול ועמדת ברבקיו בנויה.

הרחבה החיצונית אינה מקורה בפרגולה, כדי שאפשר יהיה ליהנות גם ממראה השמיים (בימים ושעות של שמש עזה משתמשים בשמשיות), ועמדת הברבקיו/בישול הבנויה מאותן אבנים המשמשות בגדר הבנויה שבחזית, תוכננה כך שהעוסקים במלאכת הצלייה פונים לכיוון השולחן ואינם שרויים בין אדים ועשן אי שם באיזו פינה רחוקה. משני עבריה תחומה עמדת הבישול בערוגות גדולות ורבועות שנבנו מלוגים, ובהמשך אפשר לתפוס אתנחתא על ספסל עץ שניצב בין הצמחייה המטופחת לבריכה, כעוד פינה נעימה להתמקם בה. כך, למעשה, כשהבית והגן נשזרים זה בתוך זה, קשה לעשות הבחנה מוחלטת בין מחייה "חיצונית" למחייה "פנימית". כשם שבעת הימצאות בחלל הפנים ניתן לראות ולחוש את מרחב הגן, כך גם כשנמצאים בשטחו ניתן לראות ולחוש את פנים הבית, ו"בברית האמיצה" המתקיימת ביניהם מאציל כל "צד" את איכויותיו על השני, וביחד הם חוברים לאיכות חיים אחת.