מרחב 2011 יוצא מן הכלל - תערוכה

המחאה הגדולה שהתפרצה הקיץ, שיחררה הרבה קיטור שהלך והצטבר בחוגים פנימיים, בבתים, ברשתות חברתיות מקוונות, בעמותות ובאקדמיה. המחאה החברתית שדורשת להעמיד את טובת הציבור בראש סדר העדיפויות הלאומי, היא ריאקציה לתהליך מזדחל שבו המדינה הלכה והתפרקה מהרעיונות החברתיים שליוו את הקמתה. את התהליך הזה אפשר 'לקרוא' באדריכלות שקמה כאן בעשורים האחרונים. אדריכלות ועיצוב משקפים מלבד טעם אישי, גם הלכי רוח חברתיים ואידיאולוגים שבתוכם הם פועלים, והשאלה האם הם יכולים גם להכתיב סדר יום חברתי היא שאלה של ביצה ותרנגולת, קשה מאד לתת עליה תשובה. כך או כך, בשנים האחרונות הלכה והתחזקה התחושה שמשהו כאן לא בסדר.  אדריכלות הגיעה לכותרות בעיקר על רקע שערוריות נדל"ן של פרויקטים מכעיסים שמזדקרים בנוף הבנוי, מתנשאים ומנותקים מסביבתם, בעוד פרויקטים עם זיקה למרחב הציבורי נעשו במשורה ולא עוררו תשומת לב מיוחדת. אלה האחרונים, הם בדיוק הפרויקטים שעניינו אותנו. רצינו לבדוק וללמוד מהם באילו דרכים מעשיות פרויקט יכול 'לתת מעצמו' לטובת המרחב הציבורי. חיפשנו בפרויקטים שנבחרו את החריגה שלהם מהפרוגרמה – שנתפרה לצרכים ספציפיים של הלקוח - לטובת ציבור אבסטרקטי כללי. במרכז המשולב בשכונת קריית השרון בנתניה, למשל, ערך משרד נעמה מליס אדריכלות ובינוי ערים תהליך של חשיבה מחדש על פרוייקט מסחר ותעסוקה שקיבל, במטרה להיטיב את המרחבים הציבוריים בתחומו. בשיתוף הציבור המקומי הובילו האדריכלים שינוי תב"ע שיאפשר את התכנון החדש: במקום קניון סגור תוכנן אזור החנויות כמרכז מסחרי פתוח סביב כיכר ציבורית רחבה ומוצלת; לשימושי הקרקע המותרים הוספו תכליות לטובת הקהילה כמו מרפאות, חדר כושר וחדרי חוגים ופעילות; מסת הבנייה פורקה והורכבה מחדש כך שבמקום מבנה רציף בגובה חמש קומות מול מגורים קיימים, תוכנן בינוי נמוך ומפורק שיאפשר למגורים להמשיך ליהנות מבריזה ונוף אל הים כשיתר זכויות הבנייה נערמו למגדל מול שטח מכללה עתידית.          כפרויקט ראשון ברצועה עירונית, המתכננים התוו גם עקרונות בינוי כוללים מתוך תקווה שהעקרונות האלה יכובדו על ידי המתכננים שיבואו אחריהם. כך למשל הרחיבו את הרחוב המתוכנן בתב"ע לשדרה עם שורת עצים כפולה ונתיב לרוכבי אופניים, באמצעות איחוד רצועת המדרכה עם המרווח הקדמי של המגרש ונסיגה פנימה מקו בניין.

בשיחות עם האדריכלים שהשתתפו בתערוכה - כפי שקובצו בסרט הווידיאו שליווה אותה - עלה שוב ושוב נושא הגדרות כאחת המחלות של המרחבים העירוניים בארץ. הצורך בביטחון ובהפרדה בין שטח פרטי לשטח ציבורי במקרה של בתי ספר למשל, הוא צורך מהותי, אבל הפתרון האינסטינקטיבי שמקיף את שטח המגרש בגדר, מייצר נתק עירוני - השטח המגודר הופך לכתם עיוור בסביבה שלו בעוד חזית הגדר שולחת מסר פנימה והחוצה, שבית ספר הוא מתקן של כלוב, על כל האסוציאציות שמתלוות לכך. על התפיסה המקובלת הזאת עירער צוות התכנון במשרד אליקים אדריכלים, עם תכנון ביה"ס העל יסודי צפון מערב שהולך ונבנה בימים אלה בסמוך להמשכו הצפוני של רחוב איבן גבירול. זהו מבנה כמעט ללא גדרות, שהחזית הקדמית שלו מגדירה דופן של כיכר ציבורית שסביבה יהיו מסחר, בתי קפה ומגורים. גשרי מעבר עיליים בתוך ביה"ס, יאפשרו במפלס הרחוב מעבר פתוח להולכי רגל שיחבר בין הכיכר העירונית לפארק מתוכנן, כל זאת מבלי להתפשר על דרישות הביטחון של משרד החינוך. 

את הפוטנציאל העירוני שטמון במרחבים ללא גדרות, חשף גם אדר' גלעד דובשני בפרויקט כיכר ציון בתל אביב. במסגרת עבודות שימור של כמה מבנים סמוכים פירק דובשני את הגדרות שהקיפו את המגרשים ופתח אותם לרצף עירוני נגיש וזמין לכל.

דוגמה רדיקאלית להפחתת התווך שבין מבנה יעודי לסביבתו אפשר למצוא בפרויקט ספריית גן לוינסקי לקהילות הזרות בתל אביב, בתכנון אדריכל יואב מאירי. הספריה הייחודית הזאת השילה מעצמה את הגדרות, את הקירות ,את המבואות ואת השומר בכניסה, והותירה רק את תמציתה בדמות שני ארונות ספרים, מעוצבים בקפידה, הניצבים בגינה בצמוד למבנה מקלט ציבורי קיים. הספרייה שמרכזת בתוכה כ-2,500 ספרים בשפות שונות - נפאלית, סינית, תאית, הינדית, טגאלית, אנגלית, ערבית, צרפתית, רומנית, ספרדית ועברית - משרתת כ-400,000 עובדים זרים ומשפחות פליטים, רובם מחוסרי רישיון עבודה ואישורי שהייה. העמדתה המשוחררת בלב הגינה מאפשרת לציבור מודר ונרדף להגיע אליה בלי חשש כדי ליהנות מפריווילגיה בסיסית של קריאה בשפת אם והיא דוגמה מאלפת לאופן שבו מעשה אדריכלי מצומצם בהיקפו יכול לחולל שינוי דרמטי בתפיסת השייכות של קהילה מקומית למרחב הציבורי שלה.

הספריה במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן, בתכנון משרד שורץ בסנוסוף אדריכלים, מגיבה לסביבתה בכלים אחרים. היא ממוקמת בקצהו המזרחי  של מרחב תרבותי אקדמי, שנמתח על חופה הדרומי של הכנרת עד בית גבריאל בקצהו המערבי. שני הקצוות האלה, הספרייה ובית גבריאל מניחים יסודות בינוי משותפים - בהפנייה מלאת ההדר אל הכנרת ובמרפסות הפתוחות לקהל שמשקיפות עליה הם קוראים למבנים שיבואו ביניהם להמשיך את אותם עקרונות. בתוך מבנה הספרייה תוכנן חלל ציבורי לא פורמאלי סביבו מאורגנים כל חללי העיון של הספרייה, ובאופן יוצא דופן על רקע ספריות אקדמאיות אחרות בארץ, היא פתוחה ונגישה לכלל האוכלוסיה באזור, תוך שימת לב מיוחדת לשילובם של פתרונות הנגשה לנכים כחלק מתכנון מערך התנועה הראשי בבניין. 

מבנה אקדמי אחר שמרחיב את התפיסה  על כוחו של מבנה בודד לארגן מחדש את המרחב הציבורי שסביבו, הוא בית הסטודנט המחודש והמורחב בטכניון בחיפה. את בית הסטודנט המקורי תכנן אדריכל שלמה גלעד בשנות השישים ואת החידוש וההרחבה שלו תכננו מנספלד קהת אדריכלים לאחר שזכו בתחרות מוזמנים. המבנה, שממוקם על צלע גבעה בלב הטכניון, הפך באמצעות כמה מהלכי תכנון בתחומו לנקודת מפגש, חיבור והתמצאות בין המרחבים שסביבו: במפלס העליון שלו הוא השלים את החיבור לרחבת הקמפוס ההיסטורי ולראשונה נתן לה דופן צפונית; במפלס הביניים נפתח מעבר ממזרח למערב ולראשונה נוצר רצף מעבר בין שני הפארקים המרכזיים של הטכניון; ובמפלס התחתון שלו, באמצעות הרחבת הפתחים הצפוניים וארגון מחדש של החללים הפנימיים הוא היטיב את החיבור לצד האקדמי של הקמפוס המרוכז לאורך הטיילת המרכזית.

בעוד אדריכלים פועלים לטובת המרחב הציבורי מתוך מנדט על שטח מגרש מצומצם, האחריות לכלל השטחים הציבוריים בעיר נמצאת בידי המתכננים המוניציפאליים בראשם מהנדס העיר. רק שיתוף פעולה בין שני גורמי תכנון אלה יכול להוביל לקידום האינטרסים הציבוריים. דוגמה לשיתוף פעולה מוצלח כזה, הוא הקמת המרכז האקדמי כרמל בעיר התחתית של חיפה בתכנון דוד קנפו ותגית כלימור אדריכלים. לאחר שנים בהם העיר התחתית של חיפה היוותה עבור העיר חצר אחורית שהלכה והתרפטה, יזמה עיריית חיפה מהלך כולל להתחדשות עירונית של האזור ובמסגרת זאת את הקמת 'קמפוס הנמל'. 

הרעיון להקים קמפוס עירוני לא מגודר שמשתלב ברקמה בנויה קיימת, מביא איתו רוח מעודדת של פתיחות לציבור בדומה לקמפוסים עירוניים בעולם. במגרש שהוקצא למרכז האקדמי כרמל ניצב מחסן קירור שנבנה בשנות ה-30 והתרוקן מתוכנו. במקום להרוס את המחסן ולהתחיל את הבניה מנקודת אפס, בחרו האדריכלים מתוך ראיה מקיימת, לשקמו ולהתאימו לתכליתו החדשה. בנוסף על הסבת חללי הפנים לתכלית החדשה, נעטפו חזיתות המחסן בלוחות זכוכית מודפסים המחדירים אור טבעי מסונן למרחבי הלימוד ומפיצים אור צבעוני בשעות החשכה. השטחים הפתוחים שמסביב למבנה רוצפו ורוהטו בספסלים ותאורה והם מזמינים וזמינים לכל.