האדריכלית: מרים גורן

כמה שנים את עוסקת בתכנון?

"אפשר לומר שאני עוסקת בתכנון כמעט 40 שנה, עוד לפני שיצאתי ללמוד. גדלתי בבית שבו שני ההורים שלי עסקו בתכנון. אבא שלי היה מנהל פלב"ם, מפעל לציוד למטבחים מוסדיים ואמא שלי הייתה המתכננת הראשית.

תמיד הבית היה מלא תוכניות פרושות מסביב. זה כמובן השפיע עליי. אני זוכרת שכבר שהייתי קטנה, ציירתי להורים שלי, איך אני רוצה שיסדרו את הבית... אחר כך כשגדלתי תכננתי כל מיני בתים, גם לחברים, אבל לא חשבתי שאעסוק בזה. הלכתי ללמוד הוראה, ספרות ותנ"ך.

יום אחד הגיע אליי המזכיר של הקיבוץ בו גדלתי, עין חרוד מאוחד, ושלח אותי ללמוד אדריכלות. ברגע שסיימתי, 'חיכו לי' בקיבוץ ושם התחלתי לתכנן באופן רשמי.

מהי ההתמחות שלך?

בעבר הייתי במשך 20 שנה בוועדה של ריכוז בנייה ותכנון בקיבוץ, אח"כ עבדתי בטמבור ונירלט. היום אני מתכננת בעיקר בתים פרטים כשאני מקפידה על בניה אקולוגית. אני לא מוכנה להתפשר על בניה לא אקולוגית, כיוון שהיא פחות איכותית, גם אם זה אומר שאני אפסיד את העבודה.

היום רוצים בית גדול, יפה וזול, על חשבון בית טוב. רק שבוע שעבר שמעתי שוב משפט מזוג צעיר שאמר - 'מה אכפת לנו מחשבון החשמל, זה בסדר, אפשר לבנות עם בלוק רגיל..' זו טעות! המחיר הרבה יותר גבוה לאורך זמן, וצריך לחשוב על איכות החיים בבית, שיהיה נעים בו. אף אחד לא רוצה לחיות עם מזגנים שפועלים כל היום.

תני דוגמא לפרויקט שבו ההתייחסות האקולוגית, קריטית מבחינת איכות החיים בבית?

בניתי בית במקום הכי חם בארץ, בכפר רופין, בעמק בית שאן. שנה שעברה, כשסיימנו לבנות שם, הייתה טמפרטורה של 47 מעלות במקום.

אני תמיד מאד מקפידה על הבידוד, אבל זה לא יאומן מה שהבידוד עושה בבית הזה. הכנסנו 7 מזגנים לבית בשטח 165 מ"ר, אחד בכל חדר, ובסלון 2, ובסוף יוצא שהם כמעט ולא מפעילים מזגן. ביום הכי חם, היה רק מזגן אחד שפעל בסלון, וגם הוא לא היה בתפוקה מלאה.

על אלו דברים הקפדת בבידוד?

אני לא בונה מבוץ, אבל אני מיישמת את הנושאים החשובים בבנייה אקולוגית, כמו התייחסות לארובת אוורור, העמדת המבנה מול כיווני השמש והרוח, איטום נכון של הגג, טיפול בגשרי קור וכמובן הבחירה בבלוקים. אני לא אבנה בבלוק רגיל, זה קריטי אצלי. אני שנים בונה באיטונג, שהוא מבודד בצורה יוצאת מהכלל, וגם פה איטונג השלים לי את התמונה.

בשנים האחרונות אני בונה בעיקר באיטונג 30, כאשר חלק מהחלונות הם חלונות כיס, עם איטונג 10 בחוץ ואיטונג 5 בפנים. עכשיו אני בונה בית כזה לבת שלי בשדמות דבורה.

מה את אוהבת בתחום?

את שלב הסקיצות, את התכנון. זה כמו משחק עבורי, מין חידה להצליח לתת לכל לקוח את מה שמתאים לו. בתהליך הזה, אני נוסעת לבית הנוכחי, לראות מה הרגלי החיים ואם הם רוצים לשנות אותם. אני מקפידה לכתוב את כל הרצונות ולנסות להתאים עצמי לרצון שלהם, שלפעמים זה 180 מעלות מהטעם שלי.. אני עובדת עם הלקוחות על שלב הסקיצות, אנחנו יושבים על זה המון שעות, רואים בתלת מימד, עוברים על הפרטים.

מה המוטו שלך בתכנון?

"אדריכליות בנויה מהדברים הקטנים" זה משפט שהולך איתי מאז הלימודים בטכניון. היה לי מורה גדול, סורוקה, שלימד פרטי בניין, ועד היום אני מקדשת את מה שלימד - אין דבר כזה לתת תוכנית של בית בלי פרטים מדויקים וחתכים. זה דבר מאד חשוב, אחרת יש גוף טוב ויפה, אבל גם יש הרבה תקלות. זאת אחת הסיבות שאני היום גם מפקחת בשטח.

החלטתי ללמוד גם ניהול ופיקוח. לרוב הייתי מתכננת ומישהו אחר היה מפקח, אבל הרמה של המפקחים מאד לא סיפקה אותי, ולכן החלטתי שבחלק הפרויקטים אני גם אפקח, למנוע את הנתק בין האדריכלות לבניה עצמה - המפקח לא מבין מספיק בתכנון והאדריכל לא מספיק בבניה, וכך יוצא בית שלא נבנה כמו שצריך. לתכנן ולפקח, זה פתרון מושלם.