רונית רחבי
מה ההתמחות שלך?
אני מתמחה ב - 2 מישורים – בתכנון בתים פרטיים, שם אני מלווה את הלקוחות משלב התכנון הראשוני, דרך עיצוב פנים ועד לקבלת המפתח. המישור השני הוא פרויקטים שונים ומגוונים, כמו למשל משחקיות גדולות, משרדים, הוסטל ועוד.
ספרי על פרויקט מיוחד שעשית לאחרונה
תכננתי הוסטל 'בית דפנה', המיועד לאוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים, כולם בעלי פיגור
בדרגות שונות. אלו בוגרים מגיל 18 שעוברים לחיות במקום למשך כל ימי חייהם, כך שהחשיבה התכנונית היא לא מוסדית, אלא חשיבה על בית עבורם.
האדריכלית: רונית רחביהיכן באו לידי ביטוי הצרכים המיוחדים של הדיירים, בתכנון?
התכנון האדריכלי של השטח, 1500 מ"ר, חולק באופן שישדר תחושת מרחב, מה שיקל על ההתניידות, אך גם על התחושה הנעימה. זה היה הדגש - לייצר אווירה של אנטי-ונדליזם. זה השפיע על בחירת הצבעים, החומרים העיצוביים וכמובן התכנון האדריכלי. היה לי חשוב לאפשר לכמה שיותר אור טבעי לחדור למקום, מה שגורם לאנשים אנרגטית להיות יותר נינוחים.
כמובן גם תכנון החדרים הותאם למי שבכסא גלגלים, למי ששוכב במיטה ומעבר לזה עשינו חלל עם מזרונים שיאפשר רגיעה. לחלק מהדיירים במקום יש התקפי זעם קשים והיה חשוב לאפשר מקום שיכיל ויאפשר רגיעה.
אם נחזור אליך, מה במיוחד את אוהבת במקצוע?
את כל עבודת איסוף הנתונים, האינטראקציה עם האנשים שמגלה את הצרכים האמיתיים שלהם. זה אומר לכוון אותם לדברים המהותיים. לא לעיצוב כזה או אחר, כי ראו אצל השכנה.
אני כל הזמן מכוונת לייצר תחושת נינוחות במקום, וזה ממש לא משנה אם העיצוב הוא נקי או כפרי. נינוחות ומרחב, מייצרים הרמוניה, מכניסים אור לבית. זה משהו שתחושה שאני צריכה לייצר דרך פתרונות מקצועיים, כאלה שאפילו חלק מהקבלנים לא מכירים.
כמו למשל?
אני אדם של פרטים. מאד מאד מקפידה בהם. יש כל מיני אתגרים שצצים במהלך התכנון כמו - איך לעשות תריסים נסתרים בקו אפס, איך דואגים לרמת איטום טובה, איך מתגברים על גשרי קור ושטראבות בעמודים. הפתרונות שמצאתי באיטונג, נתנו לי מענה מאד מקצועי. היום כשאני עובדת עם קבלנים שפחות מכירים את הפתרונות האלו, אני מפנה אותם לאיטונג. שם הם מקבלים הנחיות ליישום, ורואים את התוצאות בשטח.
מה המוטו שמוביל אותך בתכנון?
'כשאת עושה משהו נכון, זה חוזר אליך'. אני אתן לך דוגמא, יש משפחה שבין הילדים שלה, יש שניים שסובלים ממחלה גנטית נדירה. הם כיום בני 35 וגרים עם ההורים בבית. הבקשה הייתה לייצר להם יחידה פרטית, שתכבד את הצרכים שלהם, אך עדין תהיה קשורה לבית. הקדשתי המון תשומת לב לצרכים ולמוגבלויות. בסופו של דבר, כשהכל היה מוכן, אחד הילדים כל כך שמח והתרגש, שהוא אמר לאמא 'יש ! אני יותר לא נתקל בשום דבר' בכזו הקלה. המשפט הזה, זה רק משפט, אך מבחינתי זה הפידבק המהותי שמסמן לי, שהדברים נעשים נכון.
כתבות נוספות
