המאבק הפוליטי סביב הקמת המוזיאון הלאומי של אקוודור

מוזיאון לאומי חדש (מונה - MuNA) מתוכנן בבירת אקוודור קיטו, פרויקט ממשלתי יוקרתי שאמור לרכז את אוסף האמנות וההיסטוריה של המדינה. לשם כך פרסמה הממשלה מכרז בינלאומי, ובתחילת יולי הוכרז הזוכה, סטודיו קמפו באזה הספרדי בשיתוף המשרד המקומי מאודה. תוך ימים ספורים הזכייה עוררה ביקורת ציבורית ברשתות החברתיות, והממשלה החליטה לבטל אותה ולפתוח את התהליך מחדש. בסופו של דבר זכה משרד אחר, סאנא היפני, בתכנון שונה לחלוטין. עד כאן השתלשלות האירועים כפי שהיא מוצגת רשמית. אבל יש גם גרסה אחרת, שמערבת סכסוך על נדל"ן ואפילו רמז לקשרים משפחתיים של נשיא המדינה.

הגרסה הרשמית שמסרה ממשלת אקוודור, באמצעות נציגו של הנשיא היא שהתכנון שזכה במקור לא התאים לצרכים של קיטו ואקוודור, וההחלטה לפתוח את התהליך מחדש נבעה מהקשבה לביקורת הציבורית.

פרסומים בתקשורת באקוודור מציגים תמונה שונה בתכלית. לפי הטענות שהופיעו בכמה כתבי דעה, הסופה ברשתות החברתיות הייתה בעצם קצרה וחלשה יחסית. לפי נתוני חברת ניטור מקומית כ-53 אחוזים בלבד מהאזכורים היו שליליים, וכל הסערה נמשכה יומיים בודדים לפני שהממשלה הכריזה על ביטול הזכייה, קצב תגובה שתואר כחריג ביחס לדפוס הרגיל של הממשלה כלפי ביקורת ציבורית בנושאים אחרים.

לפי הטענה המרכזית שעלתה בפרסומים האלה, לפרויקט יש קשר להתפתחות נדל"נית שמתוכננת סביבו. תנאי התחרות עצמם מציינים שהמוזיאון הוא חלק מיחידת פיתוח עירוני רחבה יותר, יחד עם חמישה מגדלי מגורים ומשרדים בגובה כ-25 קומות המתוכננים בחלקה הסמוכה. תכנון קמפו באזה ומאודה, בגובה 67 מטרים, יצר מבנה בולט מדי מבחינה חזותית מול המגדלים הגבוהים בהרבה שמתוכננים לצדו. לפי הטענה, זה פגע באינטרס הכלכלי של מי שמקדם את אותם מגדלים, כי מבנה ציבורי גבוה וברור לעין מקטין את הערך של תצפית פנורמית ממגדלי יוקרה סמוכים.

עוד נטען, בהתבסס על ראיון שנתן חבר ועדת השיפוט הבינלאומית לפודקאסט אקוודורי, שהוועדה בחרה בפרויקט של קמפו באזה ברוב של 5 מול 2 קולות, ודחתה לחצים ממשלתיים להעדיף פרויקט אחר. לפי הטענה, הנשיא דניאל נובואה אישר בתחילה את החלטת הרוב, לאחר שהוועדה שלחה לו הסבר מפורט על השיקולים המקצועיים שהובילו לבחירה, וההיפוך בעמדתו הגיע רק בשלב מאוחר יותר, בעקבות הביקורת ברשתות.

גורמים בסטודיו קמפו באזה אמרו לבית ונוי כי הגובה של המבנה לא היה בחירה שרירותית, נבע משיקולים טכניים מובהקים. לדבריהם, תוכנית התחרות דרשה שטח תצוגה של כ-8,000 מ"ר, ולצדו מחסן שימור בגודל דומה, לאחסון אוסף של יותר ממיליון פריטי אמנות והיסטוריה. עוד צוין, כי על סמך ניסיון קודם בעבודה עם מוזיאונים לאומיים כמו הלובר, מיקום מחסני שימור במרתף מהווה סיכון ממשי בגלל לחות ומי תהום, בפרט באזור עם רמת מי תהום גבוהה וסיכון סייסמי כמו קיטו. כדי להכיל את כל התוכנית בשטח מגרש מוגבל, נדרש לטענתם מבנה גבוה יותר.

במקביל, כלי תקשורת באקוודור קישרו בין הפיתוח הנדל"ני הסמוך לבין קבוצה עסקית מקומית בשם נוביס (Nobis), שאותה זיהו עם משפחת הנשיא. בכתבות נוספות שהתפרסמו באקוודור, בעלת קבוצת נוביס היא איזבל נובואה, דודתו של הנשיא, ואחד האדריכלים המעורבים בפיתוח החלקה הסמוכה עובד עבור אותה קבוצה. לפי הפרסום, מדובר בקשר משפחתי עקיף, לא בבעלות ישירה של הנשיא עצמו.

בפרסום אחר נכתב שהוועדה הבינלאומית שבחרה את הזוכה המקורי הייתה למעשה חסרת סמכות אמיתית, מכיוון שההחלטה הסופית הייתה בידי חברה ציבורית שלא התייעצה איתה מראש. גם שם הוצג ביטול הזכייה כמהלך שמשרת בסופו של דבר אינטרסים כלכליים תחת מעטה של רצון ציבורי.

מעבר לוויכוח על המניעים, יש עדות ממשית למשבר אמון בתהליך. 11 מתוך 17 הצוותים שהגיעו לגמר בסבב הראשון הודיעו שלא ישתתפו בסבב השני שהממשלה יזמה, ורק תשעה צוותים חדשים הסכימו להצטרף אליו, לפי דברי הנציג הממשלתי עצמו.

בסופו של דבר, לאחר שני סבבים, אישרה ממשלת אקוודור את התכנון של סאנא ושותפיו. השאלה אם ההחלטה הסופית שיקפה שיפור אמיתי בעקבות התערבות ציבורית כנה, או ניצחון של אינטרסים כלכליים בכסות של רצון העם, נשארת פתוחה, ותלויה בעיקר במי שואלים.