בהתחלה פחדו מצבע. בסוף הם ביקשו עוד

לא מעט פרויקטים מתחילים מחלום משותף. הפרויקט הזה התחיל משתי תפיסות עולם כמעט הפוכות. הוא, איש מתחום הבנייה, חלם על בית מודרני עם בטון חשוף, פלדה וחומרי גלם כנים. היא דמיינה בית רגוע, נעים ועל זמני, מבוסס על גוונים טבעיים ואווירה רכה. החיבור בין השניים נראה כמעט בלתי אפשרי, ודווקא מתוך הפער הזה נולד אחד הפרויקטים המעניינים של סטודיו טולה, בהובלת מעצבות הפנים טל גל וליאת קדם חדד.

הפרויקט החל בבית קרקע ותיק בצפון תל אביב, עם זכויות הרחבה שלא נוצלו. המעצבות הובילו שיפוץ מקיף שכלל חידוש המבנה הקיים, חפירת מרתף, תוספת ממ"ד ותכנון מחדש של הבית כך שיתאים למשפחה בת חמש נפשות. בקומת הקרקע מוקמו החלל הציבורי, יחידת ההורים ושני חדרי ילדים עבור שלושת ילדי המשפחה, ואילו המרתף הפך להמשך טבעי של הבית ולא לעוד קומה מנותקת.

הסיפור של הפרויקט הזה לא מתחיל בתכנון, הוא מתחיל באנשים. "היה לנו ברור שהבית חייב לייצג את שניהם," מספרות המעצבות. "לא רצינו ליצור בית תעשייתי מדי, אבל גם לא כזה שמפחד מחומר ומנוכחות. המטרה הייתה למצוא את האיזון המדויק".

כבר עם הכניסה לבית מתגלה החלל הציבורי במלואו. כמעט אין קירות שמפרידים בין המטבח, פינת האוכל והסלון, והוויטרינות הגדולות ממסגרות את הגינה ומכניסות אותה פנימה. כדי לא לפגוע בתחושת הפתיחות, הטלוויזיה מוקמה על עמוד עצמאי, כך שהמבט ממשיך לזרום אל החוץ גם מתוך הסלון.

במרכז החלל ניצב המטבח, גדול, מדויק ובעיקר כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. חזיתות בגוון כחול עמוק מעניקות לו נוכחות, בעוד שמשטח העבודה הבהיר, העץ והעור הטבעי של פינת האוכל מאזנים אותו ומונעים ממנו להשתלט על החלל.

גם האלמנטים התעשייתיים לא מופיעים כאן מתוך רצון להרשים, אלא כחלק מהאמת של הבית. קורת הפלדה שנדרשה מבחינה קונסטרוקטיבית נשארה חשופה והפכה לאלמנט עיצובי מרכזי. לצידה נותר גם קיר בטון גלוי, שמוסיף עומק וטקסטורה לחלל.

"האמת? היינו בטוחות שקיר הבטון יהיה נקודת המחלוקת", אומרות המעצבות. "אבל דווקא בעלת הבית התאהבה בו מהר מאוד".

בתחילת הדרך ביקשה בעלת הבית להישאר כמעט לחלוטין בתוך פלטת צבעים נייטרלית. כל בחירה נבחנה בזהירות, וכל נגיעה של צבע עוררה התלבטות. לכן גם כשהוצע המטבח הכחול, הוא נתפס כמהלך אמיץ יחסית. אחריו הגיע חדר הרחצה של ההורים, שבו שולבו חיפויים בגוון חלודה עמוק וברזים כהים, שהכניסו עוד שכבה של חומריות לחלל.

"אחרי שראתה איך הכול מתחבר, היא פשוט אמרה לנו, עכשיו אני סומכת עליכן. בואו נוסיף עוד צבע". זו הייתה נקודת המפנה של הפרויקט.

כך נולדה הספרייה הצהובה שמלווה את הירידה למרתף. בתוך בית המאופיין בשפה מאופקת, היא הופכת לרגע של שמחה, לא רק פריט אחסון אלא אלמנט פיסולי שמכניס חיים לחלל ומלווה את התנועה בין הקומות. דווקא משום שהבית אינו צבעוני, כל בחירה כזו מקבלת משמעות גדולה יותר.

גם פתרונות האחסון תוכננו כחלק בלתי נפרד מהאדריכלות. קיר הנגרות הגדול בכניסה מסתיר בתוכו ארונות, מקומות ישיבה ופונקציות יומיומיות, תוך שמירה על קווים נקיים ואחידים. הגישה הזו ממשיכה לכל אורך הבית, פחות רהיטים ויותר תכנון.

יחידת ההורים שומרת על אותו איזון שבין חמימות לניקיון עיצובי. חיפוי העץ שמאחורי המיטה, לצד הקיר הכחול העמוק, יוצרים חלל אינטימי ומדויק, בעוד שחדר הרחצה הצמוד מרשה לעצמו להיות מעט דרמטי יותר עם גווני חלודה, ברזים כהים ותאורה רכה. חדר הרחצה של הילדים נשאר בהיר, פונקציונלי ונעים, עם שילוב של אפורים עדינים ועץ טבעי.

במבט ראשון זהו בית מודרני, נקי ומאופק. במבט שני מתגלים כל אותם רגעים קטנים שהופכים אותו לאישי באמת, המטבח הכחול, קיר הבטון, הספרייה הצהובה, גוף התאורה הכתום, הכורסה הוורודה. אף אחד מהם אינו מקרי, ואף אחד מהם לא היה מתקבל בתחילת הדרך.

עיצוב פנים: טל גל וליאת קדם חדד | סטודיו טולה, צילום: עידן גור