אמנות הריפוד - סגנונות ומגמות עכשוויות

רהיטים מרופדים, כספות, כורסאות או הדומים, הם חלק בלתי נפרד מסצנת הריהוט הביתי, ונוכחותם היא לכאורה מובנת מאליה. ואולם, רכישה של פריט ריהוט מרופד היא מורכבת, היות ומלבד האסתטיקה של האריג וסגנון הריפוד, יש להביא בחשבון שעולם שלם של טכניקה וחומריות נחבא מתחת לגלוי לעין - . 

סוד הריפוד הנכון נעוץ בפירוק סוד הישיבה הנכונה והנעימה למרכיביו, והתאמה של ייעוד הפריט המרופד  (ספת רביצה, ספת אירוח, כורסת טלוויזיה, בית עם ילדים קטנים או לא וכד') חייבת להיות קשורה לא רק  לסוג החומר הנבחר ולטכניקת הרפדות עצמה. 

אמנות הרפדות

את אמנות הרפדות אי אפשר לנתק מתרבות הפנאי ומסגנון החיים. צרכים ותפיסות משתנים משפיעים על כל מוצרי הצריכה שמסביבנו ומבחינה זו אין שוני גם בתחום הרהוט בבית. הארוח הלא פורמלי (Get Together), רביצת השאנטי, ההסבה, וטשטוש הגבולות בין חוץ לפנים, יוצרים צורך ברפדות שמביאה בחשבון פינוק ונוחות ברמות שאולי לא היו קיימות בעבר, בו ישיבה נוקשה הייתה סמל לתרבות ולחינוך טובים. חדר המגורים המרכזי של הבית, לא זה המוזיאוני שנועד לתצוגה, אלא זה שבו מתרחשים חיים של ממש - בו צופים בטלוויזיה, קוראים ספר, אוכלים, מארחים וכד' – חייב להכיל פריטים שיאפשרו ישיבה/רביצה נוחה עליהם, וצרכים אלה מכתיבים את סוג הרפדות.  

השכבה העליונה של ריפוד המושב צריכה להיות מורכבת מחומרים רכים ומזמינים היוצרים את תחושת הנחיתה הרכה. בין אם המראה הוא "פלאפי" או "מתוח", שכבה זו עדיין כוללת חומרים כמו נוצות או סיבים בעלי נפח שמנעימים את המפגש של הגוף עם הרהיט. 

השכבה התחתונה, לב ליבו של הריפוד, כוללת בד"כ סוגים שונים של ספוגים, שיכולים להיות בעלי נפח, דרגת קושי, צמיגות ועמידות ברמות שונות. זהו הבסיס  הקובע את הנוחות והרכות, אך גם את העמידות לאורך זמן.   

החלק התחתון כולל את הבסיס, שיכול להיות מערכת של קפיצים, רצועות, או שילוב של השניים, בהתאם לסוג הרהיט.

עבודת הרפדות נשארה במהותה אותה אמנות מסורתית. אך עם זאת, אל מיומנותו הבסיסית של הרפד מצטרפים טכנולוגיות וחומרים חדשים – קפיצים משובחים ואיכותיים יותר וחומרי מילוי מתקדמים שהופכים את תהליך העבודה ואת התוצר המתקבל לטובים הרבה יותר. 

ריפוד גב המושב מהווה גם הוא אמנות בפני עצמה. אם מרככים את כריות הגב הישיבה תהיה מוטה אחורה ואם בוחרים ליצור גב נוקשה מטים את הישיבה קדימה. באופן שכזה ניתן "לכייל" את הישיבה בהתאמה מלאה לצרכים ולנוחות. אחת הדרכים ליצירת "רהיט מושלם" היא ליצור ספה שאיננה מרופדת באופן אחיד ומאפשרת מיקום פרטני לכל אחד מחברי המשפחה. מדע הרפדות, מסתבר, הוא מדע מורכב שדורש ידע והבנה בארגונומיה, אורטופדיה וגם בנפש האדם וסגנון חייו.

סגנונות ריפוד

על אותה מסגרת ניתן לייצר סגנונות שונים של ריפוד, בעלי מראה שונה לגמרי, ולעיתים ניתן להבחין בשילוב מספר סגנונות באותו רהיט.

Overstuffed - המילוי והריפוד מכסים את כל הפריט, כך שלא נראים כלל רגליים או מסעדים חשופים. המראה כבד, מסורתי, לעיתים כפרי.

Exposed Frame – חלק מהמסגרת (בדרך כלל הרגליים והמסעדים, חשוף, כאשר רק המושבים והגב מרופדים. לעיתים המסעדים מרופדים בצורה מינימליסטית מבחינת המילוי, ובכל מקרה המראה המתקבל אוורירי יותר. 

Tight Back – ריפוד היוצר גב נוקשה, כאשר האריג מכסה ביחידה אחת את החלק הזה ללא כריות, והמראה המתקבל הוא נוקשה ופורמלי. לעיתים הגב המתוח משולב גם עם מושבים נוקשים ומתוחים. 

Cushioned Back – הגב מרופד עם כריות (נפרדות, או נפרדות למחצה). המראה מרוכך יותר והישיבה רכה יותר.

Channel Back – גב הרהיט מחולק על ידי "תעלות" שיוצרות הפרדה שבדרך כלל מותאמת למספר המושבים.

Fluffy – ריפוד רפוי, לא מתוח, שיכול להתבטא גם בכריות המושב וגם בכריות הגב. ריפוד מסוג זה יוצר מראה צעיר, "זרוק", מזמין להסבה נינוחה.

Slipcovered  - ריפוד הכולל כיסוי בסגנון "מפת שולחן" המכסה את כל הרהיט, בדרך כלל עם שוליים ארוכים המגיעים עד הרצפה ובדרך כלל ניתן להסרה.

Tufted – מה שמקובל לכנות בארץ "קפיטונאג'", או לעיתים גם "באטונאג'". סגנון ריפוד שמקורו ככל הנראה באנגליה בספת "צ'סטרפילד" ומשלב תפירת כפתורים בתוך הריפוד באופן היוצר "קונוס" של קפלים סביב כל כפתור. סוג ריפוד זה, במידה ונעשה כהלכתו, ללא תפרים, נחשב לשיא יכולות הרפדות. במקור בוצע סגנון ריפוד זה בוצע בעור בלבד, ומאוחר יותר אומץ גם לשימוש עם בדים. 

כורסאות מרופדות בבד ריפוד עבה עם דיגום השאוב מהעולם המלכותי, בעלות גב מרופד בסגנון הקפיטונאג' עם תיפורים בולטים. 'שכטר'.

כורסאות מקולקצית 'Organic Charm'. הכורסאות בעלות ידיות עץ מעוגלות ובדי הריפוד עשויים, בין השאר, מכותנה אורגנית וחומרים ממוחזרים.

אריגים - סוגים ותכונות

בדי ריפוד מאופיינים בסתירה כלשהי - הם אמורים להיות עמידים ככל האפשר מפני חבלות מכניות, כתמים ודהיה, אך גם להיות גמישים ונעימים מספיק לישיבה וכן למנוע תופעה של הזעת יתר. האריגים יכולים להיות עשויים מחומרים טבעיים כמו עור ופרווה, או מסיבים שמקורם בטבע דוגמת – כותנה, פשתן, צמר. לצדם ישנם אריגים שעשויים מחומרים סינתטיים לחלוטין, או בשילובים שונים של סיבים טבעיים ומלאכותיים (דוגמת כותנה ופוליאסטר), שהינם בד"כ אלה  שמכילים את שילוב התכונות הטובות של הסיבים השונים.  

מאחר והאריגים הסינתטיים הם אלה שמצליחים לתת את הפתרון לדרישות הסותרות לריפוד הם מהווים חלק נכבד משוק בדי הריפוד. כך, למשל, פיתוחים טכנולוגיים שונים בתחום האריגים מציגים בדי ריפוד סינתטיים שהם בעלי מגע של כותנה אבל עם יכולת ניקוי גבוהה, או דיגומים שלא ניתן להגיע אליהם באריגים טבעיים. למרות שהטרנד האקולוגי אינו פוסח גם על תחום זה, אריגים טבעיים לחלוטין הם עדיין חלק קטן יחסית מהשוק, בעיקר בגלל תכונות הקימוט והספיגה שלהם בשילוב מחיר גבוה יחסית.

חשוב לזכור שלסגנון הריפוד יש השפעה על הבחירה בסוג האריג. אריג עדין ורגיש לא יתאים למושבים, למרות שהוא יכול להתאים לכריות הגב, וסגנון של ריפוד מתוח יכתיב שימוש בבד עמיד ונוקשה יותר מאשר סגנון ריפוד רפוי.

בסופו של דבר הבחירה בסוג הריפוד צריכה להיות נגזרת מושכלת של סדרי העדיפויות וסוג של פשרה בין שיקולים סותרים. לדוגמה, הישיבה על ריפוד עור עלולה לגרום להזעה ועור גם עלול להישרט בקלות, אך עם זאת מדובר בריפוד עמיד באופן יחסי לכתמים וכזה שמשדר יוקרה; ריפוד באריגי כותנה או פשתן נעים לגוף באקלים הישראלי, אך הוא בעל עמידות נמוכה לכתמים, וכן הלאה.

מגמות עכשוויות

בתחום עיצוב בדי הריפוד חל בשנים האחרונות שינוי משמעותי, אחרי שבמשך תקופה ארוכה הוא נחשב לשמרני יחסית. מעצבי הטקסטיל מיישרים קו עם הדינאמיקה של אופנת הביגוד, וגם בתחום זה נהוג כיום לרכוש תחזיות מחברות המנבאות טרנדים ועל סמך תחזיות אלה ליצור את הקולקציות. מעצב הטקסטיל מיקי קידר, העוסק בעיצוב, תכנון וייצור בדי ריפוד, מסביר שתרבות הצריכה המשתנה, זו המכתיבה שינויים מהירים יותר בעיצוב סביבת הבית, יוצרת את הצורך בדינמיות גם בתחום בדי הריפוד. מבחינת סגנונות ריפוד, ניתן לומר שהכול הולך - סגנונות קלאסיים לפריטי ריהוט קלאסיים, "שמלות" לא פורמליות למערכות ישיבה בעיצוב נדיב ונינוח, שילובי קפיטונאז' ועוד. בתוך כך אפשר לציין גם שימוש רווח בתיפורים חיצוניים בולטים, וכן בניטים, שייעודם הראשוני היה פונקציונאלי- להצמיד את בד הריפוד למסגרת/מושב, אך הפך להיות אלמנט דקורטיבי פרופר. 

מבחינת חומרים אחת המגמות הבולטות היא של בדים עבים יותר, בסגנון "בדים של פעם" וכן בדי ריפוד שהאשפרה יוצרת בהם קימוטים ורכות טבעיים. מגמה אחרת היא של בדים (טבעיים או סינתטיים) משולבי חוטים מתכתיים המכונים "טכנו נטורה": משלבים, למשל, פשתן עם חוטים מתכתיים, אריג שהוא מבריק וטבעי גם יחד וכד'.

למרות שפע הצבעים והדיגומים הקיימים היום בבדי ריפוד, בסופו של דבר הרוב המכריע עדיין מאופיין במראה חלק ובצבעוניות מתונה דוגמת בז', חום, שחור, שמנת, אפור ולבן. את הצבעוניות העכשווית מאפיינות מספר מגמות: ראשית הלבן הצח חוזר לאופנה, בדרך כלל בריהוט המיועד לבתים גדולים במיוחד, ולצדו אפשר לציין את חדירתו של הצבע הירוק, אולי כהדהוד רעיוני- ויזואלי למגמה האקולוגית שתופסת תאוצה. בחורף הקרוב נזכה לראות גם סגולים עדינים, לילכיים וכן את הצבע האפור, כחלק מפלטת הצבעים האופנתית.

בנוסף אחת המגמות הבולטות, שכבר קיימת וצפויה להישאר, היא מגמת בדי ה"שייני" – בדים מתכתיים מבריקים בכסף, זהב וברונזה, המופיעים בצורות שונות: כגון אחיד, בצורה של שילוב חוטי מתכת, או בשילוב של הדפסים מתכתיים על אריג חלק. חידושים נוספים בהקשר זה הם פשתן משולב בפסי כסף, בדי יוטה מצופים בלכה מבריקה ועורות עם הדפסים מבריקים.

אריגים חלקים מהווים, כאמור, את הרוב המכריע של בדי הריפוד, אך יחד עם זאת, דיגומים כמו פרחים, משבצות, צורות גאומטריות, כתמים וכד' קיימים גם הם. בדרך כלל השימוש בבדי ריפוד עם דיגומים דרמטיים נעשה במשורה, על מנת שלא ליצור "רעש" עיצובי ולהימנע מאפקט ה"נמאס לי" לאחר זמן קצר. ריפוד כורסה אחת, או שילוב של כריות בהדפסים דרמטיים הם הדרך הנכונה להוסיף עניין לחלל מבלי להעיק.

כורסה בסגנון ריפוד 'Overstuffed' – גם המסעדים וגם אזור הרגליים מוסתרים על ידי ריפוד, ליצירת פריט בעל נוכחות. בד הריפוד בדגום פרפרים. 'נטוצי' 'Stretched couch' באורך לא סטנדרטי מרופדת באופן ייחודי בשני סוגי ריפודים – המושב מרופד בבד ואילו הגב והמסעדים מרופדים בעור בסגנון קפיטונאג'. 'קסטיאל' 

קצת היסטוריה

מגוון סגנונות הריפוד, האריגים, חומרי המילוי והתפוצה הגדולה של כל אלה, הם תוצר ישיר של המהפכה התעשייתית, ובעצם עד למחצית הראשונה של המאה ה-17 רהיטים שנועדו לישיבה היו עשויים מעץ מלא שלכל היותר הונחו עליהם כריות, על מנת לרכך ולהנעים את הישיבה. פריטי ריהוט עם ריפוד אינטגראלי החלו להיות מיוצרים רק במאה ה-17 ובהיותם נוחים ונעימים הפכו עד מהרה להיות חביבים על העשירים ונפוצים בבתי מידות, בתי אצולה ומלוכה. בשלב זה עדיין לא היה מדובר על רהיט מרופד במלואו, אלא בדרך כלל על כסא, כורסא, שזלונג או Sette (ספת ישיבה קטנה) אשר בסיס הישיבה והגב שלהם רופדו ואילו הרגליים ומשענות הידיים נותרו חשופים. הפריטים רופדו באריגים כמו קטיפה, משי, אריגים דמשקאיים, אריגים רקומים בעבודת יד וכד', כאשר טכניקת הריפוד והחומרים ששימשו לביצועה- בד"כ חומרים טבעיים כנוצות, צמר, קש, כותנה, עשבים ועוד- הפכו את הפריט המרופד ליצירת אמנות של ממש וכמובן ליקר מאוד.

מתוך מגזין 102: "אומנות הריפוד"